מפעים: כשבעל החנות נאלץ לשרוף רבע מיליון שקל

אנו אומרים בפיוט "עת שערי רצון להיפתח": "באחרית נוסה בסוף העשרה הבן אשר נולד לך משרה, אם נפשך בו עד מאוד נקשרה, קום העלהו לי לעולה ברה על הר אשר כבוד לך זורח".

הקב"ה מבקש מאברהם אבינו ניסיון מאוד קשה – אמרתי לך ללכת ולעזוב את כל מה שאתה מכיר, ולעבור למקום שהוא ארץ לא נודעת, שם תלך ותתחיל חיים חדשים, אבל לא רק תלך ותתחיל חיים חדשים, אתה תגיע למצב שאני גם יקום ויבקש את הבן שלך, שיוולד לך בגיל 100 אני יבקש אותו אליי, שתקריב אותו לעולה..

הדבר מעל לכל דימיון, קשה, אפילו כואב, וגם לא עולה על הדעת.. וכך פותחת התורה הקדושה בניסיון הראשון  בפרשת השבוע: ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (יב,א). רש"י הקדוש פירש: "לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, שָׁם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל, כָּאן אִי אַתָּה זוֹכֶה לְבָנִים, וְעוֹד שֶׁאוֹדִיעַ טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם".

וכאן אני רוצה לשאול שאלה מעניינת ולכאורה מאוד הגיונית – איזה הנאה יש בזה שאני עוזב את כל המוכר לי, את הבית, את החברה, את המכרים, את האנשים שאוהבים אותי, ופשוט עוזב הכל והולך אל הלא נודע, איזה הנאה וטובה לכאורה יש? זה הרבה יותר לכאורה חשש מאשר הנאה? אז למה אמר לו הקב"ה "לך לך"?

וחשבתי שאפשר לתרץ על פי דבריו של רבינו הרמב"ן (שמות כ,יז): ועל דעתי הוא ניסיון ממש – יאמר, הנה רצה האלוהים לנסותכם התשמרו מצוותיו כי הוציא מליבכם כל ספק, ומעתה יראה הישכם אוהבים אותו ואם תחפצו בו ובמצותיו וכן כל לשון ניסיון בחינה, 'ללכת באלה כי לא ניסיתי' (ש"א יז,לט) לא בחנתי נפשי מעולם ללכת בהם. ויתכן שיהיה הניסיון הזה בטובה, כי האדון פעם ינסה עבדו בעבודה קשה לדעת אם יסבלנה לאהבתו, ופעם ייטיב עימו לדעת אם יגמול אותו בטובה אשר עשה עימו להוסיף לאדוניו עבודה וכבוד, כענין שאמרו חכמים (שמו"ר לא,ג): אשרי אדם שעומד בניסיוניו, שאין לך בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, העשיר מנסה אותו אם תהיה ידו פתוחה לעניים, העני מנסה אותו אם יוכל לקבל ייסורין ואינו כועס וכו'.

קחו רגע אדם שנכנס להגרלה על משכורת של 14,000 ₪ חודשית, אם יקנה כרטיס של 50 ₪ לחודש כפול 12 חודשים, כמה יצפה ויחכה אולי יהיה הוא זה שיזכה בהגרלה וישנה את חייו מן הקצה אל הקצה? וכשהוא זוכה?! השמחה עולה עד לב השמים!

יהודי שעובר ניסיונות, לפעמים גם הניסיונות קשים מנשוא עבורו, והוא אינו יודע איך להתמודד איתם באופן אישי, אבל הוא לא יודע איזה זכות, ואיזה שכר מחכה לו, מתי שיגמר הניסיון, יכול להיות שהניסיון הזה הוא זה שאחרי כן ישנה את חייו מן הקצה אל הקצה./

הקב"ה כאן אומר לאברהם אבינו: "לך לך", להנאתך ולטובתך, שאני בחרתי בך, בגיל 3 הכרת אותי, ואני נותן לך את הניסיונות הקשים הללו, שהם קשים מנשוא, כי אני אוהב אותך!, אין לך בריה שאני לא מנסה אותה, וכל הפעמים שאני מנסה אותה, זה בשבילה להנאתה ולטובתה, ולכן כתוב "לך לך", בלשון אישי, כי כל איפה שתלך ואולי יהיה לך קשה אני איתך.

"גם מאחורי הדברים הקשים העומדים עליך אני עומד". כי כל מקום אני איתך…

תשמעו דוגמא לניסיון קשה אך בעל גבורה יהודית מאין כמותה שסיפר הראשל"צ הגאון רבי שלמה משה עמאר (אוצר הסיפורים חלק ב', עמוד 64):

מעשה היה לי כשנתיים לפני שמוניתי להיות רבה של תל אביב, ובחול המועד פסח התקשרו אליי אברכים משכונת יד אליהו בתל אביב, והשאלה שלהם הייתה על מינימרקט בשכונה שם, שהבעלים שכח למכור את החמץ לפני פסח, מה עושים עכשיו? ובשביל לדון בהלכה שאלתי אותם: האם הוא ביטל את החמץ?

אמרו לי: הוא ביטל.

אמרתי: עכשיו חול המועד, אני אעיין בזה, ואח"כ אעלה למרן רבנו עובדיה ע"ה (שהיה אז בחיים) כי כל הדבר הקשה מביאים אליו, ונראה מה יעשה בזה.

במוצאי שביעי של פסח, התקשרתי למרן, ואמרתי לו ששאלו אותי כך וכך, הרב שאל אותי כמו ששאלתי אותם: האם הוא ביטל את החמץ? עניתי לו: כן, והרב כך חוזר ושואל אותי מספר פעמים את אותה השאלה.

אני חשבתי שאולי הטלפון לא טוב, ומרן לא שומע אותי, בפעם הרביעית כבר נרתעתי לאחור שמא יש דברים בגו, אמרתי לו: אני מבקש סליחה, אחזור לברר את העניין.

מיד התקשרתי לאותם אברכים ששאלו את השאלה, אמרתי להם: מה עם פלוני? אמרו לי: אנחנו מחכים לתשובה. שאלתי אותם: תגידו לי הוא ביטל את החמץ? אמרו לי: הוא לא ביטל! אמרתי להם: אבל אתם אמרתם לי שהוא ביטל, אמרו לי: טעינו בזה. אמרתי להם: אני לא יודע מה לעשות עכשיו, הייתם צריכים לומר לי את הדברים כבר בהתחלה, אבל לא היה לי כח לספר להם את העניין, זה היה ממש רוח הקודש, כי רבנו עובדיה ע"ה לא ידע על מה אני מדבר וחוזר ושואל כמה פעמים.

חזרתי לרב ואמרתי לו: כבוד הרב, שאלתי ואמרו לי שהם טעו ובאמת הוא לא ביטל את החמץ, הרב ענה לי: אם הוא לא ביטל, הכל אסור וצריך לשרוף הכל, אבל בשביל למצוא אולי קולא בזה, אמרתי לרב: מדובר בכמות חמץ בשווי של לפחות רבע מיליון שקל, אמר לי מרן זצוק"ל: אפילו יהיה ארבע מיליון צריך לשרוף הכל.

אמרתי להם את הפסק בזה, והייתה סיעתא דשמיא בזה, כי האדם הזה לא היה שומר מצוות, אבל הוא ידע שבשכונה יש הרבה אנשים ששומרים, וגם אלה שלא נקראים "דתיים" לא יאכלו דבר של איסור, אז למחרת הוא קרה להם שיעזרו לו להוציא את כל החמץ ברחובה של עיר וככה התקדש שמו יתברך.

בעל המינימרקט הזה, עבר ניסיון גדול, אבל עם הרבה הבנה, שככה ה' רצה יותר טוב לא תמצא!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת
מור זקני
ר' עמרם בן זוהרה תחי'.