הילד במצוקה רגשית, מה עושים?- פרק ג'

שינויים קיצוניים בהתנהגותו של הילד מצביעים לרוב על אותות מצוקה, עליה של חרדה, קושי להתמודד עם רגשות סוערים ומציפים ולמעשה על הפרת האיזון הנפשי הפנימי של הילד

יוסי צלניקר

י"ד באייר תשע"ד, 14/05/14 06:32 עודכן: 28/01/25 14:44

א+

א-

ד"ר רונית לזר

בפרקים הקודמים סקרנו את ההתנהגויות והסימנים המאותתים לנו על מצוקתו הילד ומתי יש לפנות לטיפול בידי איש מקצוע. בפרקים הבאים נתמקד בדרכי התגובה של הורים ,במורים וגננות שהם הדמויות המרכזיות בחיי הילד ומכאן גם בעלי השפעה דרמטית על מצבו.

בפרק זה נתייחס לתגובה המומלצת כאשר חלים שינויים קיצוניים פתאומיים בהתנהגותו של הילד.
שינויים קיצוניים בהתנהגותו של הילד מצביעים לרוב על אותות מצוקה, עליה של חרדה, קושי להתמודד עם רגשות סוערים ומציפים ולמעשה על הפרת האיזון הנפשי הפנימי של הילד.

שינוים קיצונים יכולים להופיע במספר אופנים . ראשית נתייחס להתנהגות סוערת:

• "מה קרה לו?", "אי אפשר להכיר אותו", "זה לא הוא", "זה כאילו ילד אחר" – ילד שהיה מוכר כבעל מזג נוח, שקט, ומשתף פעולה עם הסובב, לפתע משנה את התנהגותו ונעשה מרדן, כעסן, חסר שקט, ותוקפני. הורים ומחנכים רבים טועים לחשוב שבמצב זה יש להציב לילד גבולות נוקשים וברורים ולהחזירו מהר למוטב
• "מה עובר עליו?", "הפעם זה לא כמו תמיד", "הוא נהיה בלתי נסבל"- ילד שבעל מזג סוער, פעיל, "שובב", נעשה לפתע כאחוז תזזית. מרבה לנוע ולגעת בכל חפץ סביבו, נראה מוסח מכל דבר, מרבה לדבר בשצף , משחית דברים סביבו, קורע יצירות שלו או של אחרים, שובר צעצועים ,אינו מוצא לעצמו מנוח ואינו מצליח להירגע. ילד במצב זה מנסה לפרוק את המתח שהוא שרוי בו ולאותת לסביבה על מצוקתו.
ילדים שמפגין התנהגות קיצונית פתאומית סוערת לרוב מספרים לנו על הסערה הפנימית המתחוללת בנפשם והם זקוקים לעזרה שיווסתו את תגובותיהם. ילד במצב זה זקוק לחום ולעידוד שיגבירו את בטחונו ויעזרו לו להשיב את תחושת השליטה העצמית. ילד זה זקוק לסביבה שתעזור לו להפסיק את ההשתוללות בדרך המעבירה מסר של תמיכה, עזרה ושמירה על כבודו העצמית של הילד .

כיצד עושים זאת?
1. מה לא לעשות!- אין להעיר הערות ביקורתיות ואין להעניש באופן לא מבוקר. ביטויי כעס ואכזבה מהתנהגותם יערערו יותר את תחושת הביטחון שלהם. ילד שחווה סביבה שאינה מוכנה לראות את מצוקתו ולעזור לו הוא עשוי להסלים את התנהגותו עד חלילה להסתכנות עצמית ופגיעה בגופם.
2. הרחקת הילד מהסיטואציה והסחת הדעת- לעיתים מומלץ להוציא את הילד מהסיטואציה שבה מתרחשת ההתפרצות ולהזמין אותו להצעה חלופית. למשל, הורה "בוא תעזור לי לרדד את הבצק", "בואי תאכיל את שושי עם בקבוק הדייסה", או מורה "בואי תעזרי לי לתלות את הקישוט על הקיר". משימות של טיפול והתגייסות לעזרה מתעלות את המתח הפנימי ומפחיתות את עוצמת ההתפרצות.
3. משפטי שמירה והכלה רגשית- "אני מבינה שרע לך, וקשה לך להירגע, אבל אני אהיה איתך כדי לעזור לך להירגע". " אני אשמור עליך שלא תפגע באחרים, ואני גם אשמור עליך שלא תיפגע! " "עכשיו אתה עושה מעשים שאסור לעשות, ואני אעזור לך להפסיק".
אמירות אלה ושכמותן עוצרות התנהגויות בלתי רצויות, אך בו זמנית מרגיעות ותומכות בילד ,שייתכן והוא מבוהל מאובדן השליטה העצמית.

התנהגות קיצונית יכולה להופיע גם כהתנהגות שקטה מידי. ועל כך נשוחח בפרק הבא
• הערה חשובה- יש לזכור כי תגובות הסביבה הטבעית של הילד אינן באות במקום טיפול מקצועי שיעסוק במהות המצוקה הנפשית.

________________________________
ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית, מטפלת במבוגרים וילדים.
עוסקת בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים.
חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה. מרצה במכללה החרדית מבח"ר .
לשאלות ולתגובות [email protected] או לנייד 052-6346334