בכנס 'בני עליה' שנערך לבחורי הישיבות ביוזמת עיריית ביתר, עלתה השאלה הבוערת כיצד יש להתנהג בימים אלו של 'בין הזמנים', בעוד הלחימה בחזית הדרומית נמשכת.
ראש הישיבה הגר"ש אלתר שנשא את הנאום המרכזי בכינוס התייחס, בין היתר לשאלת הבחורים כיצד יש להתנהג בימי 'בין הזמנים' בעת הזו. השאלה, אחת מתוך שאלות רבות שעסקו בחובת 'בני עליה', הבחורים העולים מהישיבות הקטנות לישיבות הגדולות, נשלחה בידי הבחורים לראש הישיבה שהתייחס לשאלות בפרוטרוט.
המנחה, המשפיע הרה"ח רבי יחזקאל טויסיג הציג את השאלה: "בארץ ישראל ישנה כעת תקופה מתוחה, ובעיקר בקרב תושבי העיר ביתר עילית הגרים קרוב לשטחים יש הרבה יהודים המסתובבים עם פחדים נוראים. איך מתגברים על הפחד ומתחזקים בבטחון?. וגם: לפנינו כעת שלושה שבועות של בין הזמנים, שלדאבוננו מתרחשים בעת שבה 'עת צרה היא ליעקב'. ה' יעזור שלא יפלו עוד טילים, אבל יש יהודי לדאבוננו העומדים בגבול ועקורים מבתיהם. מה תפקידו של בן תורה בשלש שבועות אלו הן בנסיבות הזמן, ואיך להתחזק באופן כללי בבטחון?".
עוד באתר:
ראש הישיבה הגר"ש אלתר השיב: "אלו ממש שתי שאלות שונות, כל שאלה מגיעה מצד אחר. השאלה הראשונה היא שאלה של השקפה. למען האמת, זה לא נוגע רק לבחורים, אלא נוגע לכל אחד. אנשים מפחדים. אך בואו ניתן הסתכלות רחבה יותר, בואו ונביט חמש שנים אחורה. ה' תופס אותנו – אם מותר לומר כך – ומנענע אותנו היטב. היה את הקורונה, סכנת נפשות, פחדים, אחר כך נרגעו. אבל בתחילה כל אחד פחד. אחר כך החלו המלחמות. והשאלה העולה היא מה ה' רוצה מעמנו. הרי לא המקל מכה, יש הרי את היד המכה. יש מישהו שעומד מאחורי הדברים האלו, זה רצון ה'" פתח הגר"ש אלתר את דבריו.
"אנחנו היינו רוצים שכל המחלות יחלפו, שכל הערבים ייעלמו מעינינו, ושהלאה נוכל לחיות את החיים רגועים כפי שחיינו בנחת וברוגע עד שנת תש"פ. אבל ה' לא רוצה את זה. והוא המנהיג, הוא רוצה לנענע אותנו. מה שאנו קוראים לזה פחדים וחרדות – זו בעצם 'יראת שמים'. זה לא שהקב"ה ברא עולם והוא עומד מהצד, אלא הוא המהווה, הוא המחיה, בכל עת ובכל רגע. כל הכוח של ה־להיות, של המציאות, של לעמוד, הכח של הדומם בדומם, הצומח בצמיחתו, הבעל חיים בחי המדבר בדעתו, הכל בא מה'. זה מה שחשוב לזכור. אנו בידיים של אבא אז קודם כל אנו בידיים של אבא, וזה אבא רוצה שנזכור".
"יש פחדים. פחדים ממנו, לא מאחר. אז נכון, אנו לא במדרגה הכתובה ב'חובת הלבבות' שהחסיד אמר שהוא מתבייש מה' שאני מפחד מהאריה, שאני מפחד מהגוי ולא ממנו. אנו לא אוחזים במדרגה זו. אנו כן מפחדים מהערבים, אנו כן מהאבנים, אנו מפחדים מהטיל. אבל עם זה, תתעורר! מה ה' רוצה ממך? למה הוא שולח את זה? וכי הוא רוצה להציק לאנשים? הרי 'דרך הטוב להיטיב'. הוא מבקש לעורר אותנו מהשינה" הוסיף הגר"ש אלתר.
ראש הישיבה הוסיף והתייחס לימי בין הזמנים הקרבים ואמר: "צריכים להיות 'נושא בעול עם חברו'. יש כאלו שלא ישנים בגלל שילדיהם בחזית. יש הרבה שגלו מבתיהם. אנו לא מרגישים אפילו כמה שזה קשה. יום אחד בתשעה באב שנשנה את הנוחיות, קשה לשבת ככה על כסא נמוך, ורעבים, והנה אנחנו כבר לא מה שאנחנו, קצת ומעט יצאנו מהשגרה שלנו. אבל ישנם יהודים רבים שמזה חודשים חודשים מתגלגלים הרחק מבתיהם, בלי פרנסה וכו', זה מנענע את האדם כולו".
"כלל ישראל הם אחד, וצריך לכאוב את כאבו של השני. ומה שמתבקש, הוא קצת לוותר על הנחת ועל ההנאה של בין הזמנים. לוותר על האטרקציות. נכון שצריכים להחליף אוויר, וכן, צריכים להתחזק, אבל בשביל זה לא חייבים באמת למצוץ את כל העצמות של ההנאת עולם־הזה בזמן הזה. מותר באמת להיות יותר בבית המדרש. יכולים לעשות מספיק סדרים שירגישו החלפת כח בין הזמנים בלי כל האטרקציות. ואם זה קשה, אז יש לנו הכנה לכך שהעולם הוא לא עולם של ליהנות ממנו".
