לפני 95 שנה בדיוק: כך פרצו מאורעות תרפ"ט

אחת התקופות הנוראות בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל אירעה לפני 95 שנה. מאורעות תרפ"ט היו סידרה של התנכלויות אלימות מאד וטרור רצחני כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל בעיקר בירושלים, בחברון, המושבה מוצא בפאתי ירושלים, המושבה הר-טוב ועוד. הפרעות החלו בי"ז אב תרפ"ט, ונמשכו מספר ימים. מספרי ההיסטוריה ניתן ללמוד כי האכזריות הערבית בה נוכחנו בטבח הנורא בשמחת תורה לא החלה בזמן האחרון, והפוגרומים האכזריים לפני 95 שנה הם הוכחה ניצחת לכך.

מהן הסיבות שהביאו את הציבור הערבי להתפרצות כה אלימה ורצחנית? בראש וראשונה הסיבה הייתה ההסתה של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני. הרקע להתגברות הסתותיו היה שבשלהי שנות העשרים של המאה הקודמת, המופתי איבד מכח שליטתו בערים ערביות רבות בארץ ישראל. בשנים שקדמו לכך היה הוא השליט והקובע הבלעדי לאוכלוסיה הערבית. קמה לה חמולה ירושלמית והתריסה כנגד המופתי. לא רק זו אלא שחמולת נשאשיבי זכתה בבחירות לעירית ירושלים ופגעה קשות ביוקרתו של המופתי וזה החל להקצין דעותיו ולהסית כנגד היהודים וכנגד התנועה הציונית. המופתי הזהיר את ערביי ארץ ישראל מפגיעה במקומות הקדושים להם (אין חדש תחת השמש…) ובכך שיסה המוסלמים כנגד שכניהם היהודים.

עוד באתר:

הדרמה בעיצומה

תיעוד אווירי מכביש 1: השריפות שנקלטו במצלמות התנועה

גדי פוקס

השריפה בעיר החרדית

האש מתפשטת במהירות: פונו בניינים בבית שמש

שמעון כץ

"יש פה מישהו?"

תיעוד דרמטי: מוודאים שאיש לא נשכח ברכבים

אלי יעקובוביץ

12 לוחמי אש נפגעו

9 מוקדי שריפה, 163 צוותי כיבוי פועלים בשטח • כל העדכונים

מערכת אמס

השנים שקדמו לשנת 1929 היו שנות משבר כלכלי בארץ ישראל, ערך המטבע ירד, עסקים נסגרו והאבטלה התגברה. אלפי יהודים ירדו מהארץ. הבריטים ששלטו בארץ החלו להשקיע בארגון עבודות ציבוריות וקלטו עובדים יהודים במפעלים השונים שיזמו. היישוב היהודי יצא מהמשבר והכלכלה צמחה. התוצאה הייתה קניית אדמות, הגברת העליה ארצה, תחושה של שגשוג מחד, והרגשה קיצונית של האוכלוסיה הערבית מאידך שהביאה לקנאה קיצונית ביישוב היהודי.

חובה לציין כי בשנים 1928 עד 1929 היה ריפיון בשלטון המנדטורי הבריטי בארץ. הנציב העליון נעדר מהארץ ושהה בלונדון, מחליפו הארי לוק, היה פרו ערבי מובהק. כוחות השיטור הבריטים ומספר החיילים היה מועט מאד. באוגוסט 1929 נסעה רוב ההנהגה היהודית בארץ ישראל לקונגרס הציוני בציריך-שוויץ. כאן החובה לציין שבאותה תקופה ארגון ההגנה היה ב"חיתוליו" עם מעט כלי נשק וניסיון מועט. ההנהגה הערבית בייחוד המופתי חאג' אמין אל חוסייני הבינו מצב זה וההסתה הלכה וגברה.

"חומר דלק" להסתה כנגד היהודים, היה אירוע שקרה בליל יום הכיפורים בשנת תרפ"ט, מאות יהודים הגיעו לכותל לתפילות יום הכיפורים ולראשונה הקימו מחיצה בין עזרת הנשים לעזרת הגברים. להתנגדות למחיצה חברו סגן מושל ירושלים וכמובן המופתי המוסלמי. הוצאה הודעה לערביי ירושלים כי היהודים מנסים להשתלט על הר הבית. טענת המנהיגים המוסלמים הייתה כי הכותל הוא חלק אינטגרלי מ"החראם א-שריף" המקום הקדוש למוסלמים ומיד החלו בהתגרויות באוכלוסיה היהודית. בט' באב הגיעו לכותל כמה מחברי תנועת בית"ר הניפו דגל ישראל וקראו בקול: "הכותל-כותלנו. בוז לממשלה הבריטית". הערבים הגיבו בהפגנות משלהם והרוחות התלקחו.

המופתי חאג' אמין אל חוסיני קרא למאמיניו ואמר "כל ההורג את היהודי-מובטח לו מקום בעולם הבא" מוסלמים הגיעו לרחבת הכותל ושרפו ספרי קודש. מ"מ הנציב הבריטי טען כי נשרפו רק כמה דפים של ספרי תפילה. בשכונת הבוכרים נרצח יהודי בתגרה. ביום ששי י"ז אב תרפ"ט (23 באוגוסט 1929), יצאו המתפללים המוסלמים מתפילתם במסגד שעל הר הבית משולהבים מדרשתו של המופתי. רבים היו חמושים בסכינים. ההמון המשולהב יצא משער שכם ונהר אל השכונות היהודיות "אשל אברהם" (הייתה קרויה שכונת הגורג'ים) ואל השכונה "קריה נאמנה" (בתי ניסן ב"ק). החל רצח יהודים תמימים ובנוסף שריפת בתי כנסת ובתי מגורים.

הפרעות ביום השישי בירושלים היו ההתחלה של הקרויים "מאורעות תרפ"ט. 19 יהודים נרצחו ורבים נפצעו. ההמון המוסלמי המשולהב ניסה לתקוף שכונות יהודיות נוספות. השכונה הבאה בתור הייתה "מאה שערים" . כאן בסיעתא דשמיא חיכה לפורעים רבי אהרון פישר (אביו של הגאון רבי ישראל יעקב פישר, לימים ראש בית הדין של העדה החרדית). רבי אהרון לא היסס וירה באקדחו במנהיג שהוביל את הפורעים הערביים. פעולה אמיצה זו גרמה למנוסה של התוקפים והצילה את יהודי מאה שערים והשכונות שלידה. הפורעים ניסו לתקוף גם את בית החולים "משגב לדך" ופצעו קשה את הרופא ד"ר נחום קורקידי. נציין כי ד"ר קורקידי, בנו של הרב נסים קורקידי, היה רופאם של עשרות רבות של ערביי ירושלים והכפרים הערביים מסביבה. היה נוהג לבא לרפאם בכפריהם. הפציעה הייתה תוך היותו בניתוח של פצועי הפרעות. החלמתו לקחה כחצי שנה ולימים זכה בתואר "יקיר ירושלים".

הידיעה על פרוץ הפרעות הרצחניות בירושלים הועברה במהירות הבזק לערביי הר חברון. עוד ביום שישי התגברה ההסתה בעיר חברון. הייתה פניה מיידית למפקד משטרת חברון (שהיה חדש בתפקידו ולא הכיר את מנהיגי המוסלמים), זה ביקש עזרה בהגעת שוטרים נוספים ולא נענה. לראשי הקהילה היהודית ייעץ להסתגר בבתיהם ובכך ימנעו פגיעה בהם. אשת הרב מאיר חדש שמעה על תכניות טבח ביהודים, היא העבירה המידע לבעלה הרב וזה מיהר להתריע בפני ראש הקהל אליעזר דן סלונים. ערבים מידידיו של סלונים הבטיחו לו כי דבר לא יקרה, סלונים האמין להם והודיע לתושבים היהודים כי אין צורך להימלט מחברון וניתן להישאר בשבת בעיר. כבר ביום שישי פרצו פורעים לבית המדרש של ישיבת חברון ורצחו את האברך שמואל רוזנהולץ הי"ד.

בשבת י"ח אב תרפ"ט (היום לפני 95 שנה), אלפי פורעים ערביים חמושים בגרזנים, סכינים, שבריות ועוד החלו להתנפל על בתי היהודים, החלו ב"בית אבושדיד" רצחו את אבי המשפחה נשים וילדים המשיכו לביתו של הרב הזקן "חכם יוסף קאשטיך-קסטל" רצחו והעלו ביתו באש. הרוצחים עברו מבית לבית ודם רב נשפך כמים בעיר חברון, כשהגיע מפקד המשטרה הבריטי הקצין קפראטה לא עשה כלום ולעיניו נרצחו היהודים שקראו לו לעזרה. רבים מהיהודים ברחו לביתו של אליעזר דן סלונים, ראש הקהל בתקווה כי כאן ימצאו מחסה בטוח. לסלונים היה אקדח אולם הוא נמנע מלהשתמש בו. כשפרצו המרצחים לביתו זעק לעברם הצעה לשלום ולרגיעה, סופו שהרגוהו באכזריות והתעללו בעינויים איומים ביהודים שבבית. כמה ילדים בודדים ניצלו בשוכבם מתחת לגופות הנרצחים או בהסתתרות בארונות הבית. כשכמה חיילים בריטים ירו באוויר כדי להציל את מפקדם, נסו הרוצחים והיהודים הנותרים הצטוו להתרכז בבנין המשטרה. החובה לציין שכמה תושבים מוסלמים החביאו כמה יהודים בביתם והביאו להצלתם. 67 יהודים נרצחו בטבח האיום והנורא, כשליש מהם תלמידי ישיבת חברון. 44 נפצעו קשה ו-21 יהודים נפצעו קל. יהודי חברון נאלצו לנטוש את חברון וחזרו אליה בשנת תרצ"א, עזבו העיר שנית בשנים תרצ"ו עד תרצ"ט ובעזרת ה' יתברך חזרו לישבה אחרי מלחמת ששת הימים (תשכ"ז) והפעם לעד בעז"ה.

פרעות תרפ"ט התפשטו למקומות נוספים ברחבי ארץ ישראל. בעיר עזה הייתה קהילה יהודית קטנה. יהודי העיר התכנסו בבית מלון קטן שם התגוננו מפני הפורעים. המשטרה הבריטית חילצה אותם, חזרו לחלץ רכושם ולא חזרו יותר. קהילות קטנות של יהודים ברמלה, שכם, ג'נין ועכו פונו ע"י הבריטים וכמובן לא חזרו. המושבה באר טוביה הותקפה קשות. חקלאי המושבה הסתדרו באורוות סוסים חולצו ע"י הבריטים זאת לאחר שרופא המושבה ועוד תושב נרצחו. המושבה נהרסה עד היסוד. בפאתי ירושלים הייתה מושבה יהודית "מוצא" שמה. בני משפחת מקלף נרצחו כולל האורחים בביתם. שלושה מילדיהם הצליחו לברוח. אחד מילדיהם מרדכי מקלף היה לימים הרמטכ"ל השלישי של צה"ל. גם המושבה הרטוב וכפר אוריה הסמוך לה נשרפו עד היסוד. בעיר צפת רצחו ערביי הסביבה 18 יהודים ופצעו כ-80. רבים מבתי הרובע היהודי הועלו באש.