"כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אותם…,
זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל בשקל הקדש".
על המילים "זה יתנו.." ,אומר רש"י "הראה לו כמין מטבע של אש"
המקור של רש"י הוא בירושלמי ובמדרש,
"כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראו למשה ואמר לו זה יתנו.."
עוד באתר:
השאלה שמיד עולה היא, מדוע ??
מדוע יש צורך להראות למשה כיצד נראה מטבע של מחצית השקל,וכי הוא לא יודע ?
ועוד,הרי מיד בהמשך הפסוק אומר לו הקב"ה את החשבון המדויק "עשרים גרה השקל " ??
שאלה נוספת,מדוע מופיע במדרש מקום האחסון של אותו מטבע של אש ,'מתחת כסא הכבוד' ? מה מוסיפה לנו הידיעה הזו ?
מדוע בכלל אותו מטבע נמצא תחת כסא הכבוד?
מה המשמעות של זה ??
ושאלה אחרונה ומפורסמת,מדוע דוקא מחצית השקל ? מדוע לא שקל שלם ??
אומנם מקובל להסביר שכל אחד נותן מחצית השקל,להורות שהוא לא שלם בלי רעהו,שהציבור ביחד יוצר את השלם
כך שהחצי השני של המטבע נמצא אצל חברך
אבל…הייתי מבקש ללכת לכיוון שונה.
אני חושב שכדי להבין צריך להתבונן בשתי המילים שפותחות את הפרשה,"כי תשא".
לאחר מסע במדבר שלווה עם נסיונות רבים שנועדו להכשיר את עם ישראל למעמד הגדול של מתן תורה ולאחר שכבר נאמרו המילים "נעשה ונשמע",
עם ישראל חווה נפילה – חטא העגל.
משה רבינו יורד מההר ושובר את הלוחות
הנפילה היתה כ"כ קשה ,שהקב"ה ח"ו רצה לכלותם ולהעמיד עם חדש.
משה רבינו מתחנן לפני הקב"ה ,והקב"ה סולח.
אבל..המצב משתנה.
הלוחות השניים אינם כמו הראשונים.
בלוחות הראשונים האדם היה לומד ואינו שוכח ,מה שאין כן בלוחות השניים.
ההבדל לא נעוץ ביכולות הקוגנטיביות של האדם.
ההבדל נעוץ בדרגה הרוחנית.
מאותו רגע ולמשך אלפי השנים שיבואו אח"כ,כל פורענות המתרגשת ובאה,יש בה תשלום על אותו חטא העגל.
בנקודה הזאת אומר הקב"ה למשה "כי תשא"- תרומם את העם.
"תשא" מלשון להרים- לרומם.
"תשא אותם באמצעות מחצית השקל.
תספור אותם להראות חביבותם, והכסף אף יהיה כפרה לחטא העגל.
וכאן בדיוק משה רבינו מתקשה.
משה רבינו לא מתקשה בהבנת צורת – סכום המטבע.
את זה הקב"ה אומר לו במפורש " עשרים גרה השקל"
משה רבינו מתקשה להבין כיצד מטבע של חצי שקל יוכל לרומם את העם.
כיצד מטבע של חצי שקל שאותו הם יתנו הוא זה שיהווה "איש כופר נפשו".
מה המסר לעם שטמון באותו חצי שקל ??
חז"ל מלמדים אותנו ש"לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה " (מסכת ע"ז)
וע"ז כותב בעל הנתיבות שלום מסלונים שממעשה חטא העגל ניתן ללמוד את עיניני התשובה.
כיצד ממשיכים אחרי נפילה ??
כיצד מתקדמים וממשיכים למרות שמרגישים רחוקים משלמות ?
כיצד אפשר להתקדם כשהתחושה היא שיש פער עצום בין הרצוי למצוי ?
מה שווה המעשה הקטן שלי כשהוא כ"כ לא מושלם ??
אמר לי פעם בחור שכשהוא נכנס כנער צעיר לישיבה ,המוטיבציה שלו נבנתה מ"הרצוי".
הוא שאף להגיע ולהיות גדול הדור..
אבל ככל וחלפו השנים והוא הבין שהחיים הם ב"מצוי",הוא איבד את החשק
"להישאר בשביל להיות בינוני,לא מתאים לי" (ציטוט).
סיפר לי בעל תשובה שאחד מהדברים הקשים שהוא היה צריך להתמודד איתם כשחזר בתשובה ,היה הפער בין הרצוי למצוי.
ציפיתי לעולם שכולו אור גדול,לחיים מלאי רוממות,
זו ההרגשה שליוותה אותי כשגיליתי את היהדות.
זה היה אחד מהגורמים שדחפו אותי לעשות את השינוי הגדול- את המהפך
ואז…כשכבר הייתי בפנים חויתי את הפער,וזה לא היה קל.
כששאלתי אותו איך הוא התמודד עם זה ,הוא ענה "לא התמודדתי פשוט התרגלתי".
מה עונים לקולות-לתחושות האלו ??
הקב"ה מראה למשה רבינו מטבע של אש.
מטבע של חצי שקל עשוי מאש.
את אותו מטבע הוא מוציא מתחת לכיסא הכבוד.
תסביר לבני ישראל,כך אומר הקב"ה למשה רבינו,שנכון הוא שהם לא מושלמים.
נכון הוא שהמעשים לעיתים נעשים רק למחציתם – אינם שלמים.
אבל אצלי בבית גנזי,במקום שמור מתחת לכיסא הכבוד,
נמצאת תיבה עם מטבעות של מחצית השקל עשויים מאש.
וכשהם עושים את שלהם בעולם הגשמי,זה עולה אלי למעלה לעולם הרוחני ואני משלים להם את החצי שלהם עם החצי כביכול שנמצא אצלי.
הקב"ה כביכול מחכה למעשים "הלא שלמים שלנו",הוא משלים לנו והופך אותם לשלמים.
את אותו מטבע של אש מראה הקב"ה למשה.
את העוצמה שטמונה במעשה במעשה "לא מושלם"
את המקום אליו מתחבר המעשה ה"לא מושלם".
הוא מתחבר לחציו השני שהוא "מטבע של אש".
מטבע של אש הוא ביטוי למעלה- לעוצמה רוחנית.
הבטוי של המעשה הגשמי בעולם הרוחני.
לנו נדמה שהמעשה שהשתדלנו לעשות ויצא לא מושלם,נשאר לא מושלם.
אבל הקב"ה לוקח את המעשה שלנו ומשלים אותו עם מטבע של אש.
המעשה " הלא מושלם" שלנו נהפך לעוצמה רוחנית שאין לנו הבנה בעוצמתה וגדולתה.
תגיד לעם ישראל שיתנו דוקא מחצית השקל ולא שקל שלם.
דוקא סכום שהוא פחות מהשלם,
כי ה"מצוי" שנעשה מתוך השתדלות חשוב לפני כמו ה"רצוי"
אני אהפוך אותו לשווה ערך ל"רצוי"
הקב"ה משלים בשבילנו את הפער שנראה לנו בין הרצוי למצוי.
"לא עליך המלאכה לגמור..",אין הכונה רק שאנחנו לא מחוייבים להשלים את המלאכה.
"לא עליך המלאכה לגמור.." ,אלא הקב"ה מסיים בשבילנו.
אמרתי לאותו בחור ( זה מהסיפור שסיפרתי לכם) ,אתה לא בינוני גם אם אתה לא מושלם.
כשתגיע אחרי מאה ועשרים שנה,אתה תראה איך כל מעשיך שלמים וזוהרים באש רוחנית.
אתה תעשה את שלך והקב"ה כבר ישלים.
זוכרים את אותו בעל תשובה ?
אין צורך "להשלים עם המצב- להתרגל"
המצוי שמגיע מתוך השתדלות אמיתית,הוא הדבר הנדרש.
תעשה את מחצית השקל שלך והוא כבר יהפך לשלם,למטבע של אש.
===
להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]
