לשחק ב"נדמה לי": פרשת ויקהל \ הרב אפרים אפשטיין | האזינו

האם לחצתם פעם במעלית על הכפתור שמזרז את סגירת הדלת ??

האם לחצתם פעם על הכפתור שנמצא בחלק ממעברי החציה,זה שנועד לזרז את התחלפות האור ברמזור ??

אולי סובבתם פעם את כפתור וסת הטמפרטורה שנמצא בחדר בבית המלון ??

אם עניתם תשובה חיובית על אחת משלושת השאלות,אז מתברר שגם אתכם,כמו את כולם,הצליחו לרמות.

מבדיקה שנעשתה בעולם
מתברר שהכפתור במעלית שמאיץ את סגירת הדלתות ,הוא לעיתים קרובות כפתור דמה.
הוא שם בשביל הפקחים ועובדי החרום , שיכולים להפעילו רק אם ישתמשו תחילה במפתח מיוחד שנמצא אצלם.
הוא בסה"כ מעניק לנוסע תחושה מדומה של שליטה.
אותו הדבר בכפתור ש"נועד" לזרז את הופעת האור הירוק ברמזור,
הוא רק מעסיק את הולכי הרגל וגורם להם לחשוב שביכולתם לזרז את התחלפות האור ברמזור.
וכן...גם הכפתור ש"אמור" לוסת את הטמפרטורה בחדר. אותו כפתור ,מידת ההשפעה שלו על פעילות המזגן הינה מזערית ביחס למה שמצויין סביב הכפתור.

פשוט כפתורי דמה שמעניקים לנו תחושות דמיוניות.

נו...ומה זה קשור לפרשת השבוע ??
אז תקראו את ההמשך..

בתחילת הפרשה,
"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם"

משה רבינו כשיורד מהר סיני לאחר יוה"כ,מקהיל את בני ישראל כדי להורות להם על בנית המשכן.
בפרשיות "תרומה", "תצוה" ו"כי תשא" הקב"ה אומר את הדברים למשה,וכאן בפרשת "ויקהל" ובהמשך בפרשת "תצוה" מעביר משה את הדברים לבני ישראל.

אבל לפני שמשה רבינו מתחיל לדבר בעניין עשיית המשכן,הוא מקדים ופותח בעניין השבת,
"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'....".

אם נעיין בפרשיות הקודמות שבהם מדבר הקב"ה עם משה על בניית המשכן ,אכן נמצא שם גם הציווי על השבת,
"ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו...".

רש"י שם,בפרשת "כי תשא" מסביר מדוע נכנס עניין השבת בסמוך לעניין בניית המשכן,
"ואתה (משה) אף על פי שהפקדתיך לצותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה....אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה,שבת אל תידחה מפניה.

אבל...מעיון ברש"י בפרשה שלנו,עולה תמיהה.

על המילים בפרשה שלנו, 'ששת ימים תעשה מלאכה' אומר רש"י,
"הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן,לומר שאינו דוחה את השבת".

מדוע חוזר רש"י וכותב את מה שפרש כבר בפרשה הקודמת ??
משה רבינו חוזר ואומר לבני ישראל את מה שאמר לו הקב"ה,אבל רש"י שבא לפרש ולהסביר ,מדוע צריך לחזור ולהסביר את מה שהסביר כבר בפרשה הקודמת ??

ושאלה נוספת,
מדוע משה כשמדבר אל בני ישראל,הוא מקדים את עניין השבת לעניין עשיית המשכן,
הרי כשהקב"ה מדבר אליו,מוזכר קודם עניין עשיית המשכן ורק אח"כ עניין השבת ??

במשך כל ימי החול,אנחנו משחקים ב"כאילו".
אנחנו מתפרנסים ונדמה לנו שזה תוצאה של העבודה שאנחנו עובדים.
אנחנו מתרוצצים ממקום למקום,הולכים וחוזרים,ונדמה לנו שהתוצאות בסוף הם פרי עמלנו.
אנחנו עסוקים וטרודים בשלל ענינים נחוצים,ונדמה לנו שהתוצאה בסוף קשורה באופן ישיר אלינו - לפעולתנו.

העולם מתנהל בצורה כזו שניתן לראות לכאורה קשר של סיבה ומסובב בין הפעולות שלנו לתוצאות בשטח.
וגם אם לא,אנחנו מתאמצים למצוא את הקשר.

אבל..האמת היא, שזה רק דמיון- משחקים ב"כאילו",
בדיוק כמו "כפתורי הדמה" שרק מעניקים לנו תחושות דמיוניות של שליטה.

הפרנסה היא משמים,
והרי "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה" ,
ו"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

נכון...יש חובת השתדלות,אבל מנגד יש חובה לדעת שאין שום קשר בין התוצאה להשתדלות.

שישה ימים אנחנו נמצאים בתוך מציאות מדומה.

ואז..מגיעה השבת.
בשבת אנחנו מצווים לשבות ממלאכה -ממלאכה של יצירה.
אין מקום ליצירה - למלאכה שלנו כי הכל ממילא מאת ה'
בשבת אדם צריך להרגיש כאילו כל מלאכתו עשויה- אין דאגות ואין מקום לצער.

שבת זהו היום שבו אנחנו מחדירים לעצמנו שהכל רק מאיתו יתברך.
זהו היום היחיד שבו חיים את המציאות ולא את הדמיון.

יש חובה לענג את השבת,והוצאות השבת מוגדרות כ"לוו עלי ואני פורע",
הם אינם נכללות אפילו בגדר של חובת ההשתדלות.

שבת היא היום שממנו שואבים את התחושה שהכל,ממש הכל הוא רק מהקב"ה.

שבת היא אי של שפיות בתוך עולם של שיגעון.
יום של מציאות בתוך עולם של דמיון.
שבת היא עולם ללא "כפתורי דמה".

"ששת ימים תעשה מלאכה".
המילה "תעשה" מנוקדת ב 'צירה' תחת ה"ת",
היא לא מנוקדת ב 'פתח',
לרמוז לנו שבששת ימי השבוע זה רק "נדמה לנו".
האמת האמיתית היא שהמלאכה נעשית לבדה.

עכשיו..נוכל לתרץ את התמיהות שהקשנו בתחילה

בפרשת "כי תשא" כשהקב"ה מדבר אל משה ומסמיך את עניין השבת לעניין עשיית המשכן,שם כפי רש"י הסיבה היא כדי לדעת את ההלכה שמלאכת עשית המשכן אינה דוחה את השבת.

אבל אצלנו בפרשה העניין הוא שונה.
במלאכת עשית המשכן זו הפעם הראשונה שבני ישראל מצווים לעשות לבדם.
עד עכשיו הכל היה ישירות מהקב"ה.
ניסים גלויים של הצלה,מן,באר ועוד.

משה רבינו חושש שמא העשיה המפוארת שנעשית בנדבת לב תוליד בקרבם את האשליה של "כפתורי הדמה".
הם יכולים להרגיש שהם "עשו".
המשכן הוא מקום להשראת השכינה,לקשר הקרוב ביותר עם הקב"ה.
הרגשה של "אני עשיתי" היא סותרת את ההרגשה של הקירבה הגדולה לקב"ה.
היא בדיוק ההפך.

הרי זו הסיבה שנאסרו לט אבות מלאכה בשבת,
כדי ל"חיות" באמת את בורא עולם.
לחיות בלי "כפתורי דמה".

לכך מקדים משה רבינו את עניין השבת.
הקדמת עניין השבת מהווה את הכותרת לכלל עניין עשיית המשכן.

רש"י אצלנו בפרשה לא חוזר ומבאר את מה שכבר פרש בפרשת "כי תשא".
רש"י אצלנו בפרשה אומר,
"הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן,לומר שאינו דוחה את השבת".
רש"י מתייחס ל"הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן".

רש"י בא לענות בדיוק על מה שהקשינו.
מדוע מקדים משה את עניין השבת בשונה מפרשת "כי תשא",
וע"ז הוא עונה "לומר שאינו דוחה את השבת".
משה רבינו,בזה שמקדים את עניין השבת בא לומר שמלבד ידיעת ההלכה של "אינו דוחה את השבת", יש כאן עוד נושא חשוב.
יש כאן את הכותרת של כל עניין המשכן,את ליבת המשכן.

הכותרת של כל עניין מלאכת המשכן היא עניין השבת.
היא נעוצה בחיוב שמירת השבת.
לכן לא תיתכן אפשרות שמלאכת המשכן תדחה את השבת.
הרגשת הקרבה הגדולה לקב"ה שמשיגים במשכן היא עניין השבת שמשיגים בה את הקרבה הגדולה בידיעה ובהרגשה שהכל רק מאיתו יתברך.

האמירה "שאינו דוחה את השבת" היא לא רק הלכה גרידא,היא בליבת עניין המשכן,

"להימצא בעולם ללא "כפתורי דמה".

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]