פרשת "צו": להפוך את הקוביה \ הרב אפרים אפשטיין | האזינו

פנינים לפרשת השבוע מאת הרב אפרים אפשטיין, באדיבות ארגון "ערכים"

ט"ו באדר ב׳ תשפ"ב, 18/03/22 07:15

א+

א-

תמונה בדף הבית:

צמד המלים "ונהפוך הוא" מזוהה עם ימי הפורים שבהם לא הצליחה מזימתו של המן הרשע,
"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"

לא מצאנו בחז"ל שהגדירו מועדים אחרים במילים "ונהפוך הוא", והשאלה היא מדוע ??
קחו לדוגמא את ימי החנוכה שבהם ניצחו מעטים את הרבים וחלשים את הגיבורים,
מדוע שם לא מצאנו הגדרה בחז"ל של "ונהפוך הוא" ??
מדוע רק בימי הפורים ??

אבא ז"ל זכה ללמד ולחנך מאות רבות של נערים במשך עשרות שנים.
כשהיו פונים אליו לברר בעיניני שידוכין,הוא היה מסרב לענות.

אני שנוכחתי לאורך השנים לשמוע לא פעם את סרובו,חשבתי שהסיבה שאבא לא מוכן לענות היא מפני הזהירות שלו שלא לפגוע בשום צורה באף אחד.
אם יסכים לענות,יהיו כאלו שעליהם יצטרך לשתוק ולכך מן הסתם הגיע להחלטה שלא לענות על אף אחד.

אבל…מתברר שטעיתי.הסיבה היתה אחרת לגמרי.

פעם אחת,(כשאני כבר התחלתי לעסוק עם נוער) ששוחחתי עם אבא על עניין חינוכי,
הוא הסביר לי את עניין סרובו לענות.
הוא אמר שהוא לא מוכן לענות על אף אחד משום שזה לא רלוונטי.

ראיתי ולא פעם אחת,כך הוא אמר,בחורים שכשלמדו אצלי הם היו במקום נמוך,
אבל לאחר כמה שנים שפגשתי אותם,הם נהפכו למשהו אחר לגמרי,אי אפשר היה להכיר אותם.
הם עשו שינוי של מאה ושמונים מעלות.

אבא סרב לענות לא מפני שחשש מלפגוע,
הוא לא הסכים לענות משום שהוא האמין באמת ביכולת של כל אחד להשתנות
ולכך אין שום רלוונטיות באיך שהוא הכיר את אותו בחור.

אני חושב שעכשיו נוכל ללתרץ את מה שהקשנו בהתחלה.

ימי הפורים שונים משאר המועדים.
בכל המועדים התרחשו ניסים.
נס משנה את המציאות – משנה את הטבע.
אבל בפורים כפי איך שרואים במגילה,עוד לפני שהמן הרשע חשב להרוג את היהודים,הקב"ה כבר זרע את זרעי ההצלה.
הריגתה של ושתי,המלכת אסתר,בגתן ותרש ועוד.

ההצלה היתה מונחת בתוך המציאות,במה שמוגדר אצלנו כטבע,
רק היה צריך להפוך…
כמו קוביה שבכול צד ישנו מספר אחר.
כדי לשנות את המספר הנראה לא צריך נס.
לא צריך להמציא יש מאין.
צריך רק להפוך.

המסר מפורים הוא לא רק בצורך בהבנה ובהרגשה שהקב"ה נמצא איתנו בכל רגע ושהישועה כבר כאן.
המסר הוא גם על עצמנו שאין צורך בנס כדי להצליח – כדי לעשות שינוי.
הכל כבר נמצא אצלנו.
אם בורא עולם שלח אותנו כאן לעולם,ככל הנראה הוא גם צייד אותנו בתכונות וביכולות הנדרשות.
לפעמים צריך רק להפוך את הקוביה.

את הדברים ניתן למצוא גם בפרשת השבוע.

בפרשת השבוע מופיע עניין תרומת הדשן.
"והרים את הדשן אשר תאכל האש,ושמו אצל המזבח".
במשך יום שלם של הקרבת קורבנות,הצטבר על המזבח אפר משריפת הקורבנות.
מהאפר הזה לוקח הכהן כמות קטנה ומניחה בצד המזרחי של העזרה.

בעל ה"אמרי אמת" אומר שתרומת הדשן מרמזת על המצבים שבהם נראה שכבר לא נשאר בנו חיות.
נשאר רק האפר,העבודה נראה שהיא כבר הסתיימה כולה..
גם אז עדיין יש תקוה….יש עדיין את "תרומת הדשן"

בעל ה"שם משמואל" כותב ש"תרומת הדשן" זמנה בבוקר להורות שאין להתייאש ותמיד אפשר להתחיל מחדש.

על פי דבריהם ניתן להתבונן קצת אחרת על מצות " תרומת הדשן.

בפשטות נראה היה ש"תרומת הדשן" היא עבודה ששייכת ליום שעבר.
הרי זהו האפר שהצטבר מהקורבנות שהוקרבו במשך היום.
אבל כשמעיינים בזמן שבו נעשית "תרומת הדשן", שמים לב שמצותה היא משיעלה עמוד השחר.
היא העבודה שפותחת את היום.

הבאור בזה הוא,
שמצות "תרומת הדשן" אינה רק מסיימת את יום האתמול,היא גם פותחת את היום החדש.
כי בשביל לפתוח "יום חדש" איננו זקוקים לנס.
זה אפשרי לעשות עם ה"אפר" של אתמול.
לא צריך לחכות לנס
כדי להצליח,כדי ליצור שינוי,לא צריך נס.
הכל כבר נמצא אצלנו.

רק להפוך את הקוביה.

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]