ר' חיים שלי \ הרב נהוראי משה אלביליה

כן, גם אני עשיתי את דרכי לילה לפני אל העיר בני ברק לישון אצל בני משפחה, בחשש שח"ו אפסיד את הלווית מרן שר התורה גאון ישראל, שהחלטותיו ליוו אותי בצמתים רבים בחיי, שאחת מהם היייתה רק לפני שמונה חודשים בעת ניתוח המוח של בני בכורי שסובל מאפילפסיה ומשיתוק מוחין.

גם אני שעמדתי ברחוב חזון איש פינת סעדיה גאון, צמוד לאחי הגדול הי"ו, ראיתי את הדוק של עצבות על פניהם של האלפים, שהצער נגע בהם לא בכמטה של קסם, אלא בהרגשה פנימית אמיתית שנפער כאן חור גדול שמי יודע מתי הוא יושלם, כזעקת מרן ראש הישיבה הגאון ר' גרשון אדלשטיין שליט"א: "ווי לארעא דישראל דחסרא גברא רבה!", לא היה גברא רבה כמוהו!.

אומרים שהקב"ה מייעד כל אדם באשר הוא, שם זו השליחות שלו, ושם הוא נדרש לתקן את מה שצריך, לחדי האבחנה שבינינו היו יכולים להבחין שהרחוב שבו גר מרן זיע"א, היה רחוב של תורה רשב"ם 23, ו23 בגימטריא זה כ"ג, אותיות כוחו גדול, ודבר זה הרגישו גם כן בהלוויה את זעקתו הטהורה של הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א: "זו שעת רצון שהמת מוטל לפנינו, כל אחד יבקש על צרותיו ועל צרות עם ישראל"!!!

לכן כל אחד שליווה את מרן הרגיש את זה ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו, מרבנים, משגיחים, ראשי ישיבות, עד אחרון פשוטי העם מכל גווני הקשת.

"הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן" (סנהדרין סח.).

כמו כל אחד מעם ישראל שראה בר' חיים ע"ה, כמודל לחיקוי, גם אני הייתי שם, וזה מה שהיה ר' חיים בשבילי, הכתפיים של עם ישראל, שמחפשים עכשיו שולחני לרצות את מעותיהן בתור אגף הרווחה הרוחני הגדול בעולם כולו..

דוד המלך אמר (תהלים מ,ט): "לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי", האור החיים הקדוש ע"ה כתב בזה (ויקרא יח,ב) וזה לשונו: "הכוונה היא שמרוב דבקותו באדון האדונים יתברך שמו לעד, עד שגם הלב נתהפך לעשות כמעשה הנשמה, שבה החפץ והתאווה בו לעשות רצונו יתברך, שאינו מכת החפצים דברים המרוחקים מהקדושה וצריכים למנעם בשלילת הרצון, אלא שמעצמו חפץ ברצונו יתברך לשנוא דברים אשר הלב חפץ וחושק בהם וכו', ואומרו ותורתך בתוך מעי, פירוש לרוב חשק עבודת הקודש עד שמרגיש בלומדו תורת ה' כאילו אוכל וממלא מעיו ממזון טבעי".

אם רוצים להגדיר במדויק את ר' חיים ע"ה, זו התשובה!!!

והאם ידעתם שר' חיים עד גיל 90 לא ידע מה זה שוקולד? [כך סיפר נכדו הרב ישראל וולך שליט"א]

איפה מוצאים כיום כדבר הזה?

סיפר המגיד הנודע ר' שלמה לוינשטיין שליט"א בערב ההלוויה: פעם היה אדם שהיה לו שאלה קשה מאוד ונכנס אל הקודש פנימה לר' חיים לקבל עצה וברכה, ר' חיים שקל את השאלה בכובד ראש בצדדים לכאן ולכאן, וענה: "לשאלה כזו צריך רוח הקודש!, גש לר' אהרן לייב שטיינמן זיע"א, ותשאל אותו!, אכן יצא האיש מביתו של ר' חיים וצעד לכיוון ביתו של ר' אהרן לייב שטיינמן, וכששאל אותו את השאלה חייך ר' אהרן לייב ואמר: "תחזור לר' חיים ותאמר לו שמום שבך אל תאמר לחברך".

איזו גדלות…

כבר מתגעגע…

נהוראי משה אלביליה נ"י.