"לישון על ספסל ברחוב": פרשת אמור \ הרב אפרים אפשטיין

הפרשה פותחת בפסוק,
"ויאמר ה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו".

הקב"ה אומר למשה לצוות את הכהנים לבל יטמאו לנפש,שלא יטמאו בטומאת מת.

רש"י במקום מתייחס לשימוש הכפול שעושה התורה בשורש א.מ.ר. - " אמר...ואמרת..".
רש"י מסביר שבציווי הזה יש עניין מיוחד,
'להזהיר הגדולים על הקטנים'.
"אמר" פרושו לצוות על הכהנים הגדולים
"ואמרת" פרושו לצוות את הגדולים שיאמרו לקטנים.
הכהנים מצווים להעביר את הציווי הזה לבניהם הקטנים.

השאלה היא כמובן,למה ??
מה המיוחד בציווי הזה שאותו צריך הכהן להעביר לבנו ??
וכי מה זה שונה מכל ציווי אחר שלא מצינו הדגשה מיוחדת שדוקא האבא יעביר לבנו ??

ושאלה שניה,
על מה שמובא בזוהר הקדוש על המילים "אמר אל הכהנים",
'רבי יצחק אמר ,אמר אל הכהנים בלחישו -בלחש',
מה המיוחד בציווי הזה שיש לאמרו אל הכהנים בלחישה ??

הגמרא במסכת בבא בתרא מביאה מעשה בר ינאי שהיה לו אילן שנטה לרשות הרבים,ו
היה אדם אחר שהיה לו ג"כ אילן שהיה נוטה לרשות הרבים.
באו בני רשות הרבים ודרשו שיקצוץ אותו אדם את אילנו.
כשבא אותו אדם להתדיין בפני ר ינאי,ביקש ממנו ר ינאי שיבוא אליו למחרת,
בנתיים בלילה קצץ ר ינאי את האילן של עצמו,
למחרת, כשהורה לו ר ינאי לקצוץ את אילנו,אמר לו אותו אדם 'והלא גם לך יש אילן כזה',
השיב לו ר ינאי,
'לך וראה,אם האילן שלי קצוץ,קצוץ גם אתה את שלך ואם לאו אל תקצוץ'.

שם המקום שבו מזכירה הגמרא את הביטוי המפורסם,
"קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים".

פעם חשבתי שקשוט עצמך ואחכ קשוט אחרים מתייחס רק לכך שלא לדרוש משהו כשאתה בעצמך נגוע באותו הדבר.
עד ששמעתי מעשה מיוחד על אחד מגדולי ישראל, ושניתי את דעתי.

המעשה מספר,
שפעם אחת מצאו אותו בני הבית, בלילה ירושלמי חורפי וקר כשהוא יושב ורועד מקור, על ספסל בפינת הרחוב,
הם כמובן נחרדו מהמראה...והוא הסביר,

' היום הגיעו אלי וביקשו שאכריע בשאלה לגבי בחור שאולי צריך להוציאו מישיבה משום מעשה חמור שהתרחש,
אבל הרי יתכן שהוא יתבייש מהוריו וביום הראשון הוא אפילו לא יסע לביתו וישאר לישון מחוץ לישיבה על ספסל ברחוב,
איך אוכל להכריע אם אין לי מושג ב"טעם" של להעביר לילה על ספסל ברחוב ' .

אתם מבינים ??

ר ינאי ,מן הסתם לא היה צריך לקצוץ את אילנו,שלא הפריע לאיש,אחרת ודאי היה קוצץ אותו כבר קודם לכן.

ר ינאי קצץ את אילנו משום שהוא הולך לפסוק למישהו אחר לקצוץ את שלו.
אותו אחד יצטער בודאי לקצוץ את האילן שלו,
איך יוכל לפסוק ולגרום להוא לשמוע לפסק,אם הוא בעצמו לא מבין את צערו של אותו אחד??

לכן הלך ר ינאי וקצץ את שלו.
כשראה אותו אחד שר ינאי מרגיש ויודע מה פרושו של "לקצוץ את האילן",הוא הסכים לקבל ולקצוץ את שלו.

משה רבינו צריך ללכת לכהנים ולצוות אותם על טומאת מת.
להורות להם שחוץ משבעת הקרובים,אסור להם להתקרב ולהיטמא למת ואפילו הם אוהביו.

כיצד הוא יכול לצוות אותם כשהוא לא יכול להרגיש את מקומם ??
הרי הוא לא כהן,הוא לא יצטרך להתמודד עם מה שהם יצטרכו להתמודד.

הוא לא יצטרך " לישון על ספסל ברחוב".

אם כן ,כך אני חושב,מובנים הדברים המובאים בזוהר הקדוש,
"אמור אל הכהנים -בלחש".
משה רבינו לא יכול לומר להם את הציווי בקול רם ובחוזקה,הוא לא יכול לקיים כאן "קשוט עצמך" - לקוץ את אילנו",
לכן הוא אומר בלחש.

וזאת גם אולי הסיבה שבציווי הזה יש עניין מיוחד של,
"להזהיר גדולים על הקטנים".
הכהנים רק הם בעצמם יכולים ללמד את זה לבניהם הקטנים.
הם אלו שיעבירו את הציווי לבניהם.
הם קיימו "קשוט עצמך"- הם קצצו את האילן שלהם,הם עצמם לא השתתפו בלוית קרוביהם,
הם יכולים לצוות לבניהם.

קשוט עצמך ורק אח"כ קשוט אחרים.

נו..מי מאיתנו לא גער,העביר ביקורת,דיבר קשה,
האם מדדנו פעם את ה"קור" שאולי יצרנו ?

אולי כדאי שבפעם הבאה נאמר את מה שיש לנו לומר יותר ב"לחש" כדי שלא ירעד למישהו הלב מרוב קור.

אם הדברים נכונים לגבי משה רבינו,
מה נגיד אנחנו ??

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]