זה אולי אחד מהנושאים בחיים שיש עליהם תורה שמה...
מה לעשות? ואיך לעשות? באיזה גישה לחנך? מה קורה עם מתבגרים שמתחצפים? איך מתמודדים איתם? ועוד כהנה וכהנה.
אך לפעמים דומה שמרוב דובים לא רואים את היער, מרוב גישות מחקריות, מדעיות, תורניות, אנו מאבדים את הצפון, איך מתנהגים לילדים? מאמצים בפתע גישה מסוימת אך מגלים אחר כמה זמן שטעינו טעות חמורה וזה "לא הולך כמו שרוצים".
עוד באתר:
נכון, זהו נושא מאוד מאוד רגיש שלא כל אחד אוהב שמדברים איתו עליו ואומרים לו מה לעשות, תלוי הרבה ב"טבעים" של האנשים גם כן את הגישות שמאמצים לכך, אך לפחות תורה אחת אנו חייבים לדעת בכל מערכת החוטים המסועפת הזו שנקראת "חינוך הילדים".
ואיך נדע?
הבה נראה את החידוש הנפלא שחוזרים עליו כל שנה בשנה, אך כל פעם הוא מקבל טעם חדש ונפלא:
בתחילת פרשת שבוע אומרת התורה הקדושה ( ): "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו".
ויש כאן שאלה מתבקשת בפשט המילים – אל "הכהנים", "בני אהרן", אם הם כהנים בודאי ובודאי שהם גם בני אהרן ומה בא הפסוק בכלל ללמדנו?
כותב רש"י הקדוש את פירושו המפורסם: "להזהיר גדולים על הקטנים".
ומבואר יסוד גדול שהוא עיקרו של חינוך – שבאמת הכהנים הצדיקים והקדושים הללו לא סתם מתקראים בשם זה, אלא הם בדרגתם בגלל שהם בני אהרן שהזהירם תמיד לשמור על קדושתם "להזהיר גדולים על הקטנים", שגם הם בדרגתם וייעודם, יכולים ללמד מניסיונות חייהם לאחרים.
ולמה הם צריכים ללמד לכאורה?
כי אם ניקח את הדוגמא הזו לאבא בן דורנו, פעמים שהוא רואה בבנו או בבתו בבואה שלו עצמו מילדותו, מנערותו, בבגרותו, וקצת כועס..., מה ככה גם אני הייתי? והצקתי להורי? זה לשכוח קצת את הייעוד שלך בתור אבא לא להסתכל על העבר אלא תמיד להיות עם הפנים לעתיד שהילדים יגדלו לתפארת הוריהם ומוריהם.
וכך כותב הגאון הגרש"ר הירש זיע"א בספרו "יסודות החינוך" (ח"א עמוד פד'):
"חנוך לנער על פי דרכו" – תנאי ראשון להצלחה בחינוך הוא "חנוך לנער" דהיינו כשהמחנך חדור תודעה עמוקה לגבי כל תוכנו ומשמעותו של הייעוד האנושי הטהור, והוא שוקד על חינוכו של הנער למען אידיאל זה, התנאי השני הוא "על פי דרכו" היינו לקדם את פעולת החינוך לפי טבעו של הילד במסגרת תנאי החיים והנסיבות אשר קרוב לודאי שעל הנער לחיות לפיהם ע"כ.
ולכן הורה/מלמד המחנך את בנו/תלמידו ישים תמיד לנגד עיניו [כמובן הכל לפי נפש הילד קבלתו והכלתו] את הייעוד של בנו/תלמידו ומצד שני בל ישכח שהוא חי בדור אחר מהדור הקודם, ולקדם את חינוכו לפי תנאי החיים והנסיבות של הזמן והמקום!
ומעל הכל לאהוב ולאהוב ושוב לאהוב!!!, ולא לשכוח את ה"שמאל דוחה" כשצריך, אבל בעיקר את ה"ימין מקרבת".
שלח לי ידידי הרה"ג ר' אברהם ישראל פרידמן שליט"א עורך העלון הנפלא "פרשיית השבוע", קונטרס נפלא על משנתו החינוכית של מרן שר התורה ר' חיים קנייבסקי זצוק"ל ושם ראיתי מעשה נפלא שראוי לכל אדם ללמוד ממנו רבות לחינוך ילדיו:
"באשר לבית אבא שח רבנו: "קיבלתי מכות מאבא זצ"ל ופעם אחת בלבד קיבלתי סטירה מהחזון איש.
"זה היה כאשר היינו עימו בצפת, ואבא לא היה עמנו. זרקתי אבנים והן פגעו בזגוגיות של החדר בקומה השנייה שבו למד החזון איש, והזגוגיות נשברו. החזון איש ירד ונתן לי סטירה – סטירה אחת מימין ואחת משמאל.
"הוא פנה לאמא ואמר לה: "את חושבת שמעכשיו חיימק'ה שונא אותי: הפוך! כעת הוא אוהב אותי יותר מקודם! [עדות תלמידו נאמנו ומארחו הרה"ג אליעזר ליברמן שליט"א – צפת].
החזו"א נתן את הסטירה, אבל הוא ראה את הייעוד!, הוא ראה את האהבה של הילד לתורה והוא ידע שזה רק יעזור לו, וממנו ניקח אנו ונלמד כמה אנו צריכים להשקיע בייעוד של ילדינו ובחינוכם ותמיד לדאוג להם, שהעתיד שלהם יהיה טוב יותר!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
===
המאמר נכתב לרפואת:
בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
מור אבי דוד בן שמחה הי"ו.
מרת אמי יפה בת שמחה הי"ו
