"מבוך המראות": פרשת במדבר \ הרב אפרים אפשטיין | האזינו

הפעם אני רוצה לספר לכם על הטיול של מוטי.
יותר נכון…על מקום שבו מוטי ביקר כשטייל בפראג.

את מוטי אני מכיר כבר הרבה שנים ומידי פעם אנחנו משוחחים,
כך שיצא שכשהוא חזר מהטיול לפראג,ישבנו לשיחה.

הוא סיפר לי שאחד מהמקומות שבהם הוא ביקר נקרא, "מבוך המראות".
בתוך בניין דמוי טירה ,כך הוא סיפר,נמצא מבוך מראות כשבסופו יש את "אולם הצחוק" –
חדר גדול שבתוכו 14 מראות קעורות וקמורות שמעוותות את הגוף שנשקף מהן.

כשהוא סיפר לי על 'אולם הצחוק' ,נצנץ לי רעיון ושתפתי בו את מוטי

' בחז"ל כתוב ש"גדול המלבין שיניים לחברו מהמשקהו חלב".
בפשטות הכונה היא שלתת למישהו תחושה טובה זה יותר גדול מלעזור לו בצרכים גשמיים.
אבל…אחרי "חדר הצחוק" אני חושב שהבנתי את עומק דברי חז"ל.

האדם הרי אינו מסוגל לראות את עצמו.
הוא יכול לראות את הגוף שלו,אבל את הפנים שלו הוא לא יכול לראות.
הדרך היחידה היא להסתכל במראה.
מהמראה משתקפות אל האדם הפנים שלו עצמו.
אבל מה יקרה אם המראה מעוותת ??
מה יחשוב האדם על עצמו אם יולד ב'אולם הצחוק ??

אותו הדבר בדיוק לגבי התפיסה של האדם על עצמו,האם הוא שווה,האם הוא חשוב.

אנחנו ניזונים כל הזמן מהתגובות של האנשים שסביבנו.
צורת ההתיחסות של האנשים אלינו ,משפיעה על איך אנחנו רואים את עצמנו.
האנשים שמסביבנו הם מראות שמתוכם ועל פיהם אנו קובעים את המבט שלנו על עצמנו.

כל הזמן אנחנו בסיכון להיות בתוך "אולם הצחוק",רק שבחיים האמיתיים זה לא מצחיק.

יכול להיות שאנחנו לא מעריכים מספיק את עצמנו ומסתכלים על עצמנו במבט שלילי,רק בגלל שזה שלידינו הוא "מראה מעוותת".

לכן קבעו חז"ל ש"גדול המלבין שיניים לחברו מהמשקהו חלב"
כי למצוא חלב יותר קל מלהתמודד מול "מראה מעוותת".
במציאות של החיים קשה לשים לב שאנחנו נפלאים ומיוחדים, וכל המחשבות השליליות הם משום ש… אנחנו נמצאים 'בחדר הצחוק'.

מי ש"מלבין שיניים לחברו",מציב מול חברו מראה שמראה לו את עצמו חשוב ומוערך.

חז"ל מלמדים אותנו שאנחנו משמשים כמראה למי שבסביבתנו.
צריכים להקפיד שלא נהיה "מראה מעוותת".

השבוע נזכרתי בזה כשעברתי על פרשת השבוע

בתחילת הפרשה מופיע העניין של מניין בני ישראל.
"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם"

הקב"ה אומר למשה למנות את בני ישראל.

רש"י מסביר שסיבת המפקד היא "שמתוך חיבתן לפניו מונה אותם.."
הקב"ה מורה על מפקד בני ישראל מתוך שמחבב אותם.

אבל…אם כדברי רש"י,אז מדוע בני ישראל הם אלו שצריכים לערוך את המפקד ??
אם הקב"ה רוצה למנות אותם משום שמחבבם,אז שיספור אותם,
מדוע בני ישראל צריכים לספור את עצמם ??
התורה יכולה היתה לכתוב את המניין הסופי שיאמר בנבואה למשה רבינו- ספירה של הקב"ה ותו לא,
מדוע להטריח את עם ישראל בספירה ??

ובכלל.. וכי כל הניסים שהתרחשו עד עכשיו לא מספיקים כדי ללמוד על אהבתו של הקב"ה לעם ישראל ?? מדוע יש צורך גם במפקד ??

אולי,כך חשבתי,הטיול של מוטי בפראג יוכל לתת לנו את התשובות.

כל הניסים שהתרחשו יכולים להיכנס להגדרה של "המשקהו חלב".
עם ישראל כדי לשרוד "חייב" את כל הניסים שהתרחשו.
הוא צריך מן כדי לאכול ובאר כדי לשתות והגנה מפני האויבים.

במפקד הקב"ה מעניק להם את "המלבין שיניים לחברו".
אין באמת צורך במפקד. המפקד הוא רק כדי שיראו את אהבתו של הקב"ה,שיבינו שהם מיוחדים.

במפקד הקב"ה מציב מראה לעם ישראל ואומר להם "תסתכלו,אני סופר אתכם,אתם חשובים ומיוחדים".

הקב"ה לא צריך שבני ישראל יבצעו את המפקד,הוא יכול לספור לבד.
אבל…הקב"ה רוצה שתעמוד מולם מראה גדולה ויציבה. מראה שאינה מעוותת.
הם עצמם שיהיו עסוקים בספירת עצמם .
לאורך כל המפקד הם מסתכלים במראה שמראה להם את חשיבותם ומעלתם.

"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם"

על המילים "במספר שמות" אומר הגאון מוילנא שאין הכונה למספר – ספרות,אלא "מספר" מלשון סיפור – הגדה.
צורת המפקד היתה שכל אחד סיפר- אמר את שמו -הכיר בחשיבות ובמיוחדות של עצמו.
כל אחד ואחד היישיר מבט אל המראה "שהחזירה" לו חיוך.

"שאו את ראש .." "שאו" מלשון להרים ולרומם.
להביט במראה שאינה מעוותת.

 

שבת שלום.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]