מחשבת הפרשה: "חווית החיים האנושית" \ הרב אריאל שחר

התורה מעידה על המרגלים כי הם היו 'ראשי אלפי ישראל'. אם כן מדוע הם חטאו בחטא כזה חמור שעד עתה אנו סובלים על כך?

כואבים הם חייו של איש השכל, רק מה שמובן על שכלו ודעתו קיים בעולם, במוחו הקודח הוא מבשל תוכניות ומערכות אך כאשר תוכניות שנרקמו במוחו מתעכבים להם, כעסים אשמות ושאר תלונות ומענות יוצאים מחרצובות לשונו, 

האיש המאמין לעומתו, יכול לחיות חיים מגוונים לעומק ולרוחב, אין הוא מוגבל במחשבות ובעצירות שהשכל 'חושב לעצמו' או חושש אליהן, ובאם נקרית בעיה בדרכו עושה את חובת ההשתדלות המטוטלת עליו ומכאן ואילך, משליך על ה' יהבו ואומר מי שיצר את הבעיה ימצא את הפתרון, כנפי האמונה והתמימות מתוך בחירה מגביהים אותו אל על הכאב לא פוגע בנפשו. 

עוד באתר:

הספד מצמרר

איציק גווילי סופד: "אחרי שנתיים וחצי שלם לגמרי"

אבי יעקב

מתוך 'שולמלייכם'

מיוחד: קובי ברומר במחרוזת עם אלי קליין ואיצי ברי

שימי ברוורמן

אוקראינה

בית רב קריבוי־רוג הופגז, הרב ניצל בנס

אבי יעקב

צפו

ינון מגל, עמית סגל ויונתן אוריך: התוועדות וסערה

פנחס בן זיו

יש בה בתמימות יכולת לקבל את הנאת החיים בטהרתם השימוש בדעת ובפקחות גדולה ככל שתהיה היא חד ממדית. חיי השכל חיים יבשים ללא כל יכולות להרגיש ולחוות מציאות אחרת שלא נראית בכלי הדעת הצרים. 

"במקום שנגמר השכל מתחילה האמונה" אמרו רבותינו, היכולת להאמין גם כאשר השכל מכחיש זאת עמדה והעמידה את היהודי בגלות ובנכר, בפוגרומים  ובשעת שמד, בצוק העיתים ובמצוקת הזמן כאשר לא היה נראה תקווה באופק חושך כסה פני תבל ואומות העולם החריבו חמסו והשמידו את עם ישראל, אך היהודי בשלו, תקווה ואמונה תמימות ואופטימיות מלאו את חייו.

מחלת הדיכאון שורה על מי שחושב כי מצוקתו הזמנית העכשווית היא נחלתו לנצח, ולכן אין לאן להתקדם בכדי לצאת ממצבו הזה, מסיבה זו אחד מתסמינה של המחלה הזו כי נפש המדוכא אינה חפצה בדבר, תשוקת החיים נעלמה ממנו, אך יש באמונה יכולת להפיח תקווה וחיים כי באם הכל תלוי בהקב"ה ולא במגבלות העולם הזה ומה שנראה לעינינו הרי שהקושי הוא זמני, והקב"ה יוציאנו מן המצר.

האמונה היהודית התמימית מאמינה כי הטבת ה' איננה תלויה בדבר, גם לא במעשיהם ובצדקותם של מקבלי הטובה, הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו "לזרעך אתן את הארץ הזאת" ו"הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך" נאמר והובטח כי הארץ תנתן לזרע אבי האומה גם אם אינם בדרגה הרוחנית המתאימה לכך שהרי עם ישראל תמיד יהיו בבחינת 'ככוכבי השמים' המסמלים את האמונה ללא קשר לדרגתם הרחנית למרות שמעשיהם יהיו כ'עפר הארץ' גם אם אינם ראויים לכך נשארים בני ישראל בדרגתם הגבוהה והנעלית בגלל אמונתם בבורא השמים שאינה תלויה בדבר, לא כאשר הם חוטאים ולא בכניסתם לארץ.

אם יש מי שמרגיש חוסר בחוויה האנושית הרי שעליו לשחרר את דאגותיו וחששותיו ולהאמין אמונה מלאה בה' יתברך רק כך אפשר לחוות את החיים לעומק לרוחב. 

מבוסס על פי משנתו של רבי צדוק הכהן מלובלין לפרשת שלח.