מערכת החינוך מתמודדת עם משבר מתמשך ומתוקשר, המציב אתגרים רבים למנהלים, למורות ולמורים. העוסקים בהוראה ובניהול נדרשים להסתגל לשינויים הרבים שהוצנחו על המערכת בשל אילוצים מתוכה ומחוצה לה והצטרפו לטלטלות הקורונה ולקשיים המבניים הישנים. – וכך, כמו שקורה לא אחת בבעיה קשה במתימטיקה- התרחקנו מהפתרון בגלל שהסתבכנו בדרך. לכך התווספו תגובות קשות המתבטאות במצוקות של העוסקים בהוראה שנים רבות, נטישה של מורים ומנהלים את המערכת אפילו באמצע שנת הלימודים- וכמובן במחאה התורנית. שוב, למרות כוונות טובות ואפילו מגמת תנועה לקראת יעדים אסטרטגים נכונים –לא נמנע משבר חמור ששיבש פעם נוספת את סוף שנת הלימודים הנוכחית- והביא לסיומה בטעם רע, בתקווה לשנת לימודים טובה יותר אחרי החופש הגדול(שגם הוא מהווה אתגר חינוכי מורכב בפני עצמו).
השימוש בשיטות הישנות ובעיקר בנשק שביתת המורים, במסגרת המחאה המתמשכת של מורים על תנאי העסקתם- הינו אולי אחת הצרימות הגדולות הנלוות לאופן הטיפול במשבר חינוכי, שלעיתים אף גורם בעקיפין להקפאת המצב הקיים ולחסימת הדרך לפתרון.
לצד הצורך הדחוף בפדגוגיה איכותית ועדכנית יותר- "פדגוגיה של חוסן"- קיים צורך דחוף בתשתית תרבותית-ארגונית חדשה, המייצרת קשרים מסייעים ובריתות במקום עימותים. למשל, תפיסה עדכנית בנוגע למאבק המורים הנצחי אמורה לגייס את ההורים כתומכים, כשותפים ואף כמובילים את מחאתם לשיפור מעמדם בכיתה. המצב הבלתי-נעים שנוצר בשל השביתות התכופות ומשבשות החיים להורים שהופכים לעויינים את המאבק, מצער ומחייב חישוב מסלול מחדש.
עוד באתר:
החוסן – בין אם של אדם ובין אם של ארגון – מתבטא ביכולת למצוא משאבים המסייעים בהתמודדות עם אתגרים, ולהמשיך בצמיחה. חשוב להדגיש, כי החוסן אינו בהכרח קשור לאיכויות ולחוזקות שיש ליחידים או לארגונים- אלא ביכולת לזהות אותן ולעשות בהן שימוש מושכל ומיטבי. בני אדם וארגונים זקוקים לחוסן כדי להוציא את רעיונותיהם ויוזמותיהם מן הכח אל הפועל, בין השאר בעזרת גמישות ויצירתיות היוצרות קשרים חדשים ומקדמים. לניהול נכון של משבר חדש, לא יספיקו דרכי פעולה מוכרות והבריתות הישנות לא יועילו.
ד"ר דניאל ניקריטין הוא ראש המכון לפדגוגיה של חוסן במכללה האקדמית חמדת
