בשבוע שעבר יומיים לאחר הסיפור על נער מגמגם שסבל מהצקה מתמשכת מצד חברו לשיעור, התקשר אלי עסקן ציבורי ידוע, ואמר לי: משהו אחד לא מסתדר לי: איך זה יכול להיות שבחור הציק בצורה כזו לבחור אחד ואף אחד מהבחורים לא מחה, אם אני הייתי רואה כזה דבר, גם אם הייתי בשיעור א' והוא בשיעור ג' הייתי מוחה ואף פועל בנידון שדבר כזה לא יתרחש".
עניתי לו מיניה וביה: "אני מכיר אותך, ויודע כי אמת דיברת. אתה היית יוצא כנגד הנער המתעלל בחרב ובחנית גם אם היית יודע שכל האש תכוון נגדך ואתה תסבול סבל רב ממנו ומחבריו, אך אנא תאמר לי כמה אנשים כמוך אנחנו מכירים"?
==
עוד באתר:
אם כל אחד מהקוראים יביט סביבו, הוא יגלה בתוך מספר דקות שבסביבה הקרובה שלו נעשית עוולה נוראה למישהו, או פגיעה מתמשכת כלפי יחיד או רבים, אך הוא נמנע מלהתערב ואפילו למחות כי "מה לי ולצרה הזו".
כאשר מישהו נקלע לצרה כלכלית או על רקע רפואי, ישמחו כולם לסייע לו, כי, כידוע ישראל רחמנים בני רחמנים הם, אך דווקא אותה עדינות והימנעות מכל דבר שיש בו ריב ומדון, גורם לעיתים להימנעות ואי התערבות נצרכת כאשר מדובר בעוולה ופגיעה.
רוב רובם של בני האדם, מעדיפים לעצום עינים ואפילו להסתלק מהמקום כשמתרחשת עוולה בסביבתם. וככל שהעוולה גדולה יותר כך עצימת העיניים חזקה יותר וההימלטות מהמקום מהירה יותר. בני אדם עושים חשבון פשוט: אם פלוני כל כך מרושע, למה לי להיכנס ל"פריים" (גבולות הראייה) שלו? הרי הוא עלול לפגוע גם בי?
מהיכרות עם נפגעים, התחושה שלהם היא שבני אדם לא רק שלא מתערבים לטובתם, אלא אפילו מתרחקים מהם … הם סבורים שאנשים פוחדים להימצא לידם מחשש שיבולע להם רע. זו אמת אך לא כל האמת. יש עוד סיבה מדוע אנשים מתרחקים מאדם שפוגעים בו והיא: תחושת אשמה של בני האדם על כך שקצרה ידם מלהושיע.
==
ברגעים אלה ממש, מתרחשת בסביבתכם הקרובה עוולה או פגיעה שאתם יודעים עליה ואינכם עושים דבר.
זה יכול להיות שכן שמעכב לשכן אחר בנייה מתוך צרות עין, זה יכול להיות משהו נורא שמתרחש בתוך המשפחה ואתם יודעים ושותקים זה יכול להיות מתפלל בבית הכנסת שמבזה את חברו ברבים באופן קבוע ואתם מעדיפים לשתוק, וזה יכול להיות אפילו נער בן 14, חסר גבולות, שמטיל אימתו על ילדי השכונה, ואתם פוחדים אפילו להעיר לו כדי שלא ישרוט לכם את האוטו.
"מה לי ולצרה הזו" היא סיסמתם של אנשים רבים, וככל שהסיסמא הזו שגורה על פינו, כך יתרבו מעשי העוולה והפגיעה.
ואם בסוף זה יגיע חס ושלום אליכם, רק אז תגלו כמה זה כואב להישאר לבד מול עוולה כשכולם מסביב עוצמים עיניים, מסבים את המבט ומתרחקים כדי להשאיר אתכם הכי לבד עם הצרה הזו.
==
עליכם לדעת כי הפתרון הפשוט לכל עוולה ופגיעה שבעולם היא מחאה של היחיד או של קבוצה של בני אדם בפני הפוגע או עושה העוול ואמירה ברורה "אנחנו לא מסכימים להתנהגות הזו ונעשה כל שנוכל כדי להפסיק אותה".
זה נשמע לכם מופרך שאמירה כזו תחולל שינוי כזה גדול נכון? אך שינוי כזה אכן יתרחש אם קבוצה של שלוה אנשים תתאגד ותאמר לעושה העוולה ולפוגע כי הם יודעים שהוא עושה עוולה וכי לא ישבו בשקט מול מעשיו. בני אדם מרשים לעצמם המון דברים כאשר הם לא מול משפט הציבור, אבל ברגע שהציבור אומר את שלו –הם מתקפלים. בדוק ומנוסה. בדרך כלל די במחאה, אם האדם מתעקש ניתן פיזית לעמוד לצד הנפגע.
==
הדברים מכוונים גם לגבי צעירי הצאן. עלינו לחנך את ילדנו שלא לחשות מול עוולה או פגיעה נוראה המתרחשת מול עיניהם. הכלל צריך להיות כזה: אנחנו לא עושים עוולות לאיש, ואיש לא יעשה לנו עוולות". ומכאן גם לעודד את הנער שלא להשתתף בעוולות כלפי הזולת, בוודאי שלא באופן פעיל, אך גם לא כמשתתף. במקרה כזה ננחה אותו לפנות אלינו ולקבל את עצתינו כיצד להביע עמדה כנגד הפגיעה המתרחשת מול עיניו כלפי אחד מחבריו.
בימי הנעורים ישנו לעיתים מצב בו הפוגע זוכה אף לעידוד וחנופה מצד הסביבה הפוחדתצ ממנו כל כך שמעדיפה להתחבר אליו בבחינת "אם אינך יכול לו – הצטרף אליו" מכאן רוב הפגיעות החברתיות בילדים ובני נוער מצד כיתות שלמות.
די בהתארגנות פשוטה כדי לסכל פגיעה כזו. דאגו לכך שילדיכם יהיה לעולם בצד המגן ולא בצד המתקיף או השותק מול עוולה.
