היום הצהיר הנשיא הנבחר, ראובן (רובי) ריבלין אמונים בפני כנסת ישראל ונכנס לתפקידו כנשיא העשירי של מדינת ישראל.
בהתייחסותו הרחבה ללחימה המתמשכת ברצועת עזה הוסיף הנשיא ריבלין ואמר: "אנו מתכנסים היום בכנסת במסר ברור לאויבינו, לא יכולתם לנו ולא תוכלו לנו. איננו נלחמים בעם הפלסטיני ואין לנו מלחמה באסלאם- אנחנו נלחמים בטרור אכזרי ורצחני. בעוד אנחנו משתמשים בטילים כדי להגן על אזרחים – הם משתמשים באזרחים כדי להגן על טילים. מיגור הטרור הוא לא רק מעשה צודק, אלא הוא מעשה הומאני. רק מיגור הטרור יביא להפסקת ההרג של חפים מפשע, בשני הצדדים".
"בתפילה, ביראה ובענווה, אני ניגש בשמכם ובמצוותכם, למלא באמונה את תפקידי כנשיאה העשירי של מדינת ישראל," כך פתח נשיא המדינה הנבחר ראובן (רובי) ריבלין, את נאום הצהרת האמונים שלו במליאת הכנסת.
עוד באתר:
"אנו מתכנסים כאן היום כאשר עינינו נשואות בדאגה אל חיילי צבא ההגנה לישראל וכוחות הביטחון הניצבים בשעה זו דרוכים ונכונים להגן על אזרחי ישראל, ביבשה, באוויר ובים". בטקס ההשבעה הצנוע והמצומצם שהתקיים במשכן הכנסת פנה הנשיא אל המשפחות השכולות ואמר: "ליבנו נשבר בשברכם, אנחנו יחד אתכם באבל הנורא שפקד אתכם".
הנשיא פנה אל תושבי יישובי עוטף עזה ואל ראשי הרשויות מהדרום אשר הוזמנו לטקס ההשבעה ואמר: "נידרש לערוך חשבון נפש נוקב על העול שנשאתם לבדכם חברתית, כלכלית ומדינית, תקופה ארוכה של 13 שנים. עמידתכם האיתנה לאורך השנים היא מופת".
לנשיא המדינה היוצא, מר שמעון פרס, אמר ראובן ריבלין: "לפני שבע שנים, סיפרת שלא חלמת להיות נשיא. אמרת שחלומך כנער, היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים. חלומך, כבוד הנשיא, התגשם. אתה היית לנו לרועה של תקווה ולמשורר של חזון; אני רוצה להודות לך על חיים שלמים, חיי דור ודור, שנשאת ועוד תישא בעול העם הזה".
נאומו של הנשיא ריבלין הוקדש להקשבה, לשותפות ולתקווה כערכים מובילים ומנחים.
על ההקשבה אמר ריבלין: "כיושב ראש הכנסת, ישבתי באולם המליאה לפעמים מול נואם אחד, שהשמיע את נהמת ליבו. לא פעם, ההקשבה הזאת עלתה לי במחיר אישי וציבורי. הייתה לי הזכות להקשיב ולהכריע. בהיעדר הקשבה, ניטל סם החיים מהדמוקרטיה, והכרעת הרוב עלולה להפוך לעריצות הרוב".
על השותפות אמר ריבלין: "החברה שחלמנו לבנות היא חברה שכל מרכיביה, חרדים וחילונים, ערבים ויהודים, וותיקים ועולים, נושאים יחד באחריות לבניינה. רבותיי, חברה שנאבקת ביד אחת על קיומה, ובידה השנייה חותרת לשותפות, לסובלנות ולשוויון, נבחנת כאן, בישראל. אסור לנו לעצום עין בפני קיצונות ואלימות. עלינו להבין כי שתיקה פירושה שוויתרנו על החלום; ששכחנו לשם מה ובשם מה שבנו למולדתנו".
על התקווה אמר ריבלין: "אלפיים שנים חיכינו לשוב למולדתנו והיום אנחנו יושבים לבטח. יום יבוא, והטרור החשוך ימוגר מן הארץ. יום יבוא, ונשב כאן גם בשקט ובשלום זה עם זה, יום יבוא וייכון שלום בין ישראל ובין כל שכנותיה. איננו מוותרים על התקווה לבנות פה את החברה עליה חלמנו; נמשיך להניח את אבני הבניין".
