מה השם אלוקיך שואל מעמך, מאה השם שואל מעמך

הגרש"ז אוירעבאך היה אומר שבאלול הוא מתחזק ב 100 ברכות, בגלל שכתוב בתורה 'ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את השם אלוקיך'. אל תקרי מה אלא מאה!

מאה ברכות הן הדרך לירא"ש והרי ראש השנה הוא יום המלכת הקב"ה

אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, ואיך יוכל האדם באמת להמליך את הקב"ה ביום ראש השנה, איך ימליך את הקב"ה על עצמו? התשובה, איך הוא לא יעשה את זה מן השפה ולחוץ? התשובה היא שחודש לפני הוא מתחזק בלהמליך את הקב"ה החל מתחילת חודש אלול… 100 פעם ביום, 100 ברכות,  כפול 30 ימי אלול הגענו ל 3000 ברכות

ואומר בעל הטורים, מצינו בפרשת ואתחנן על הפסוק 'ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום'

בספרי תורה ישנים היו תגים על האות ק' של המילה 'דבקים',

'ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום'…

ולמה על האות ק יש את התגים? ללמד ש100 ברכות ביום, ק' בגימטריא 100, ה100 ברכות ביום, הם התזכורת והדרך של האדם להגיע ל100 לדביקות בהשם

ובהרבה מקרים אנו מברכים את השם על האכילה וההנאה, כי יהודי הוא לא מברך כי אין ברירה, צריכים לברך לפני שאוכלים, אלא השאיפה היא להגיע לשלב יותר רציני אוכלים כדי לברך 100 ברכות, וכמו שכתוב 'סועדים בו לברך שלוש פעמים' סועדים בשבת שלוש סעודות לברך שלוש פעמים ברכת המזון…

ואומר הש"ך על התורה, בפרשת עקב על הפסוק 'ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוקיך'  – מי שמברך ברכת הנהנין קודם האכילה ואחרי האכילה בכוונה, כשהוא מסתלק מהעולם, לא ישלטו התולעים בגוף שלו.

וכמו שכתוב בתורה  בספר דברים פרק כ': כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ, וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה, וְלֹא תֶאֱגֹר, כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת

התולעת שאוכלת זו קללה.

ואם יש לאדם את הברכה בגוף, 100 ברכות אז אין התולעת יכולה לאכול את האדם, אין הריקבון של התולעת שולט בגוף האדם אחרי שהוא נפטר, התולעת לא תפגע בו בקבר

ומצד שני כתב הש"ך על התורה אדם שכן הריקבון שולט בו – למה זה?

בגלל שהוא לא בירך כראוי את הברכות, ברכות הנהנין. וכך הוא אומר להניח ברכה אל ביתך, הבית לטווח ארוך של גוף האדם זה הקבר ושם טוב שיניח ברכה, ברכות בכוונה ובכך יינצל מהתולעת אחרי פטירתו של האדם.

וכך אנחנו אומרים בברכת המזון, 'ומכל טוב לעולם אל יחסרנו' הכוונה שלא יהיה חסרון בגוף האדם, בקבר על ידי התולעת, אבל מצד שני מי שהוא מרבה בשר ובלי ברכות כראוי הוא מרבה רימה כמו שאומרת המשנה באבות , מרבה בשר מרבה רימה.

מרבה בשר מרבה רימה העונש הוא שהתולעים אוכלים את הגוף אחרי המוות של האדם ועל זה אומרת המשנה באבות: ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, כי הגמרא אומרת קשה רימה למת כמו מחט לבשר החי או הוא מרבה אכילה למען הברכות מאה ברכות אז זו ברכה בתוך ביתו, אבל אם זה מרבה בשר למען התאווה אז זה מרבה רימה, ולכן אומרים רבותינו שהוסיפו ברכה רביעית בברכת המזון הטוב והמטיב על הרוגי ביתר של הסריחו

מה זה קשור לברכת המזון ולמה מברכים את זה אחרי בונה ירושלים?

אומר הצל"ח  (ברכות מח)

ברכת הטוב והמטיב בברכת המזון תקנו אותה על הרוגי ביתר שלא הסריחו, ותיקנו את הברכה סמוך לבונה ירושלים, זה מופת שעשה אתנו הקב"ה להראות לנו שהאדם מת אבל הגוף לא הסריח, כי בחיים של האדם הנפש בתוך הגוף אז הגוף לא מסריח והרי ההרוגים האלה הנפש יצאה מהגוף אבל כמו היינו אומרים הייתה חופפת מעל הגוף שלא יסריח הבשר

ולמה? זה מעין סמל להראות לנו שאפילו שנחרב הבית השכינה לא במקדש…אין מקדש ואין עשרה ניסים במקדש…אבל כמו שהרוגי ביתר לא הסריחו כי הנפש חפפה עליהם והגינה עליהם מפני הסרחון כן עם ישראל השכינה לא זזה מהכותל המערבי והיא משפיעה עלינו לטובה

העקרון הוא ללמוד שלמרות החורבן, אין ייאוש יש תקווה.

בכל השבע שנים שהיו מתגוללים ללא קבורה הם לא הסריחו זה הטוב, והמטיב על אשר הם באו לקבורה עוד אומר הצל"ח שתקנו את ברכת הטוב והמטיב בברכת המזון שהחי יתן אל ליבו שסופו להסריח ומרבה בשר מרבה רימה, ורק הם, הרוגי ביתר, היה אתם את הנס הגדול שלא הסריחו, ולכן יזכור האדם שלא ימלא את בטנו כבטן הרשעים, בטן רשעים תחסר, תמיד מרגישים חסר ורוצים עוד בשר, אלא שיהיה כמו צדיק אוכל לשובע נפשו, מה שמספיק לנפשו כדי להיות עובד השם

ועל בסיס מה שאמרנו עד כה מדברי הש"ך על התורה אם מצינו שהרוגי ביתר לא הסריחו זה בגלל שהם ברכו כראוי את הברכות ברכות הנהנין לפני ואחרי האכילה.

ולכן בברכת המזון אנחנו מזכירים את הרוגי ביתר ואת הברכה 'הטוב והמטיב' למה?

כדי  לחזק אצלנו את התפיסה שברכה מצילה את האדם מהרימה. וכך אנו אומרים בברכה הרביעית בברכת המזון, ואל יחסרנו, אותיות סרחון אל יחסרנו , שלא יהיה סרחון בגוף האדם ואיך זה יהיה?  כמו הרוגי ביתר שלא הסריחו בזכות ההקפדה על הברכות.

ומצינו כמה וכמה הסברים בנושא הטוב והמטיב הברכה הרביעית, על הרוגי ביתר שלא הסריחו, למה אנחנו מזכירים את המוות ואת הקבורה בברכת המזון?

בעל הטורים אומר בפרשת עקב אפשר לראות שישנה סמיכות בין

'ואכלת ושבעת וברכת' לבין – לבין הפסוק הבא בדברים ח יא – 'השמר לך פן תשכח את השם אלוקיך'

צריך האדם להזכיר את יום המיתה בברכת המזון כדי שלא יהיה וישמן ישורון ויבעט

וזה נעשה על ידי הברכות שהן מזכירות לאדם את תכלית הבריאה ותכלית החיים ותכלית האכילה של האדם, אולי כך אפשר לתת טעם בדברי הגרש"ז אוירעבאך שאמר להקפיד בחודש אלול על נושא מאה ברכות

עוד מצינו בעניין הברכות

ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את השם אלוקיך.

אין ועתה אלא לשון תשובה, ועוד אמרו רבותינו מה השם אלוקיך שואל מעמך …אל תאמר מה – אלא מאה…מאה ברכות ביום… מה הכוונה בזה?

ההסבר הוא על פי האור החיים הק' וגם על פי תורת החיד"א  תלמידו של האור החיים הק'

הגמרא במסכת ברכות מקשה, מצד אחד כתוב להשם הארץ ומלואה ומצד שני כתוב והארץ נתן לבני אדם. התירוץ של הגמרא הוא שאין סתירה בין הפסוקים ולמה?

כאן לפני ברכה כאן אחרי ברכה, לפני ברכה להשם הארץ ומלואה אחרי ברכה והארץ נתן לבני אדם…

אבל עדיין זה לא עונה שהרי אם להשם הארץ ומלואה אז כולנו עבדי השם, אם אנחנו עבדי השם, אז מה שקנה עבד קנה רבו, אם השם הוא האדון ואנחנו העבדים, אז גם אם הוא ייתן לנו משהו עדיין אנחנו עבדים שלו, אם אנחנו עבדים שלו, אז כל מה שהוא ייתן לנו זה לא שלנו אלא זה שלו… הוא נותן לנו משלו וגם אחרי שהוא נתן לנו אנחנו שלו…אז עדיין זה שלו

ולכן אם להשם הארץ ומלואה…אז אנחנו עבדים שלו, אם אנחנו עבדים שלו, אז איך אפשר שהוא ייתן לנו משהו וזה יהיה שלנו, איך אפשר שיהיה והארץ נתן לבני אדם???

אם כולנו העבדים שלו אז איך הוא נתן לנו את הארץ ? הרי היא לעולם לא שלנו, הרי מה שקנה עבד קנה רבו. ותירץ האור החיים הק': שעל ידי הברכות אנחנו כבר לא עבדים של השם אלא בנים של השם על ידי הברכות, אנו נחשבים כבנים שיש להם 'יד'  ואפשרות לקנות.

אם אנחנו עבדים, אז מה שקנה עבד קנה רבו אז מה שהביא לנו השם זה עדיין שלו, אבל אם אנחנו בנים אז מה שהוא נתן לנו זה באמת שלנו כי אנחנו בנים למקום וכך אפשר להסביר מה שאומרים חז"ל – כשעלה משה למרום אמר לו הקב"ה מדוע אתה לא אומר לי  שלום, אמר לו משה רבינו 'כלום יש עבד שנותן שלום לרבו'?

העבד לא יאמר שלו לרבו…

הוא לא יכול לברך אותו הוא עבד רק לשרת וזהו, שום יחס, זה העבד נאמן.

בתלמוד ירושלמי כתוב שבבבל היה התלמיד שואל בשלום רבו, ובארץ ישראל לא נהגו שהתלמיד שואל בשלום רבו, שאחז עצמו כעבדא קמא מריה, כמו עבד לפני האדון שלו.

אבל השם אומר כן אתה צריך להגיד שלום ולמה? כי אתה 'בן'…ולכן אנחנו בברכות אומרים, ברוך אתה – פונים להשם ישירות כמו אבא…אנחנו בבחינת בן למקום. וזה ההסבר קודם הברכה אנחנו כמו עבדים למקום… אחרי הברכה אנחנו כמו בנים למקום.

מה שכתוב לה' הארץ ומלואה שכל יושבי תבל כעבדי המקום, זה  קודם ברכה, אבל ניתנה ברכה ונתחדש שיהודי יכול להיות כמו בן למקום,וממילא יש לו יד לקנות ולכן אפשר שיהיה כתוב …

'והארץ נתן לבני אדם'.

ולכן מאה ברכות זה תיקון לבעלי תשובה. כי המטרה היא לחזור להיות בנים למקום

ולמה?

כי אם אנחנו עבדים, אז עבד שחטא למלך, אין כבוד המלך מחול, אבל אם בן חטא לאביו, אז אבא כן יכול למחול לאביו…

ולכן אנו מברכים מאה ברכות והופכים להיות בנים להשם, ואם אנחנו בנים להשם אז אנחנו ראויים למחילה מהשם בגלל שאנו בנים למקום ולא עבדים, כי המלך אין כבודו מחול, לא מוחל אבל האבא כן יכול למחול. ולפי זה, מאיפה אנחנו למדים את החיוב של 100 ברכות? מהפסוק

ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך…' אל תקרי מה אל מאה…ועוד

ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך

מה זה 'ועתה' אין ועתה אלא לשון תשובה, ולמה ? כי את התשובה לא דוחים לעתיד אלא מיד עכשיו אל תאמר כשתפנה תעשה תשובה שמא לא תפנה וכל האומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה לכן הוא צריך מייד לעשות תשובה בהווה, לכן חלק מהותי ממרכיבי התשובה זה 'ועתה' עכשיו לעשות תשובה

ועוד מצינו בגמרא סוכה שאמרו הצדיקים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו…

תמיד היינו צדיקים, אבל בעלי תשובה היו אומרים אשרי זקנותנו שכיפרה את ילדותנו כלומר הבעל תשובה העבר שלו הוא רע ההווה שלו הוא טוב, ההווה מכפר על העבר אצל הצדיק העבר הוא החיובי אצלו אפילו שהיה ילד הוא לא חטא!!

אם כן ועתה זה ההווה – זה הבעל תשובה

אין ועתה אלא לשון תשובה!!

ולכן אם כתוב ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך

ועתה זו תשובה

ומה השם שואל מעמך –מה – זה מאה… מאה ברכות

אז חלק מהתשובה זה מאה ברכות

ומאה ברכות הופכות אותנו לבנים למקום

ובנים למקום ראויים לתשובה.

איך נוכל להגיע לתשובה שלימה? על ידי 100 ברכות…שנהפוך לבנים למקום…

 

אומר הבעש"ט למה הפסוק אומר 'אל נקמות השם'

השם – יוד קא וואו קא –זה שם של מידת הרחמים…זה הוא בנקמה…??

משל לאיש כפרי שהשליך אבן על המלך, מה עשה המלך, הביא אותו לארמון המלך, הוא ראה מי זה המלך, הבין את העוצמה, ואז הוא התחרט עוד ועוד וכמה שנודע לו יותר ויותר גדולת המלך וטובו, היה מתייסר יותר ויותר…

כך כשהקב"ה משפיע על האדם חסדים ורחמים גדולים, מתוך קבלת ההשפעה ההגדולה הוא מצטער ביותר על שחטא במלך

כך האדם בבוקר מתבונן…על כל פרטי הבריאה

אשר יצר

אלוקי נשמה

מבדיל בין יום ללילה

פוקח עוורים

מלביש ערומים

מתיר אסורים

זוקף כפופים

שעשה לי כל צרכי

נותן ליעף כח ועוד

זוהי הנקמה ממידת הרחמים והחסד, מראים לאדם כמה הוא חייב ביחס לבורא שמחיה אותו כל רגע

'נקמה מתוקה' כביכול על חטאיו,'ולכן ה100 ברכות הם תיקון לאדם לפקוח את העיניים על ההשגחה הפרטית המיוחדת של הבורא על האדם. אז האדם רואה את החסדים של הקב"ה עם האדם והוא שב בתשובה ראויה ואמיתית…

ולכן תקנו חז"ל לברך בפרטיות על כל דבר ודבר, בורא פרי העץ, ובורא פרי האדמה,יברך האדם 100 ברכות ויראה כמה הוא חייב להודות להשם, וכך הוא שב בתשובה מתוך הכנעה בריאה ונכונה.

ועוד בעניין התשובה

מצינו בגמרא מנחות שאומרת על משמעות האות ה

למה יש לה פתח למטה? לאמר שהאדם יכול לפול וזה מסוכן 'לפתח חטאת רובץ' היצר הרע מחפש בסבלנות מתי להפיל את האדם.

לפתח חטאת רובץ, ועוד למה יש פתח קטן בין האות יוד לבין הד' של האות הא?

שיוכל האדם לחזור בתשובה, ויוכל להיכנס בחזרה לעולם שהוא יצא ממנו

ממשיכה הגמרא ואומרת אז למה שלא ייכנס מהפתח שהוא נפל ממנו?

אומרת הגמרא בגלל ששם היצר הרע נמצא בפתח הזה. ולפתח חטאת רובץ.

מהמקום שנופלים משם אי אפשר להיכנס בחזרה לאות הא. ולמה?

בגלל ששם עומד היצר הרע עם חרב פיפיות ולא מאפשר לעבור ולהיכנס לעולם הרוחני לתוך האות הא

אז לכן יש פתח קטן בין היוד הקטנה לבין החלק העליון של האות הא ,יש שם פתח קטן משם אפשר להיות בבחינת 'דחק ונכנס'.

והשאלה – האם בפתח ההוא אין את היצר הרע? האם שם יצר הרע לא פעיל?

מה עומק הדברים מהי הפנמיות מהי המשמעות של הרעיון?

אומרים רבותינו שהכוונה היא שאם האדם נפל בעבירות חמורות והוא ינסה כעת לחזור בתשובה מהם, הוא לא תמיד יצליח האדם חטא בחטאים חמורים מאד…היצר הרע אומר לאדם אין לך סיכוי להשתנות אתה  לעולם לא תשתנה זה אתה!! אין לך סיכוי להצליח!!

אתה לא שווה, אתה לא תשתנה, וכך היצר הרע יורה באדם. והאדם בטעות מאמין למה שאומר היצר הרע לאדם, ולכן העצה היא, 'אתה יודע מה, אתה לא מאמין שאתה יכול להשתנות מהקצה לקצה, בסדר, תתחיל בדברים קטנים, אתה מניח תפילין כל בוקר, אז תניח עם יותר כוונה, אתה מתפלל עשרים דקות, אז תתפלל 30 דקות…אתה לומד 20 דקות תלמד 30 דקות

אתה מתקשר להורים פעם ביומיים לכיבוד הורים תתקשר פעם ביום לחמש דקות, תעשה דברים קטנים, וכמו שאומר החת"ס מה אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך מחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה כך אומרת הגמרא במסכת שבת על היצר הרע אז בתחבולות תעשה לך מלחמה.

וממנו ניקח ונלמד לעבודת השם שלנו שגם אנחנו לא נשתנה מהקצה לקצה אבל לאט באומנות בהדרגתיות

לכן החוטא לא ישוב בתשובה מהפתח למטה של האות הא אלא מהפתח למעלה תתחיל לשוב בתשובה ממעשים קטנים אחר כך עם הזמן הנפש תתרגל והמאבק נגד היצר הרע יהיה קל יותר.

זו הכוונה 'לפתח חטאת רובץ', אי אפשר לו לשוב בתשובה מאותו פתח שנפל לשם, כי היצר הרע מונע ממנו להיכנס, העצה היא להיכנס מפתח צדדי, היינו לשוב בתשובה על דבר שלא אכפת לו ליצר הרע שיעסוק שם, יתחיל בכל מיני דברים קלים יחסית וכך ייכנס לעולם התורה והמצוות ואז יתחזק יותר ויותר. וכמו שאומר הבעש"ט סור מרע ועשה טוב, איך תסור מהרע?

על ידי שתעשה עוד ועוד טוב ואז מתמלא האדם רגשות חיובים הוא מתחבר לעשייה טובה ואח"כ יותר קל לו – לסור מהרע.

ולכן אומרים המפרשים באלול אנחנו מתחילים לעשות שינוי בשגרת החיים בודקים תפילין ומזוזות מתפללים יותר, אבל גם עושים מעשים קטנים הוספות קטנות.

ולמה יש משקל לשינוים הקטנים מצוות שאדם דש בעקביו.

דברים שלא דורשים הרבה מאמץ והשקעה, כמו אפילו רק להקפיד יותר לברך בכוונה, למה זה כל כך חשוב כי היצר הרע הוא לא מאפשר לתקן את הקופה של שרצים, הוא רק מרשה להתחיל בקטן,

ונסיים בעניין חודש אלול

הגמרא במסכת ב"ק עד אומרת רב ושמואל נחלקו בדין מודה בקנס ואחר כך באו עדים אם משלם או לא.

אדם גנב צריך לשלם כפל אם תפסו אותו עדים אם הוא מודה מעצמו הוא מחזיר את הקרן שהוא גנב ולא יותר. אם יש לאדם שור תם שהזיק, וראו עדים והם העידו עליו הוא צריך לשלם חצי משווי הנזק שהוא הזיק, אבל המודה בחיוב של תשלום קנס, הוא פטור

ובעניין זה ישנה  מחלוקת רב ושמואל, שמואל אומר אם הוא מודה בקנס הוא פטור אבל אם באו עדים אחר כך והם העידו עליו הוא חוזר להיות חייב, אבל לדעת רב הוא תמיד יהיה פטור אם הוא הקדים והודה ואפילו שאח"כ באו עדים הוא תמיד יישאר פטור.

והלכה היא כמו רב,ולכן אומר הבן איש חי – לכן יש שאומרים ווידוי לפני ק"ש שעל המיטה למה? בגלל שהנשמה עולה למעלה לתת דין וחשבון, ואם האדם הוא מעין מודה בקנס אז הוא פטור.

וכך דוד המלך אומר 'חטאתי אודיעך ועווני לא כיסתי…כלומר שאני מודה על החטאים שלי, ואחר כך

'וסלחתי לעווני כי רב הוא' וסלחת לעווני לא רק כי הוא רב – גדול

אלא וסלחת לעווני כי רב הוא , כי ההלכה כמו רב  – המודה בקנס פטור.

(ויש שרמזו בדברים של בלעם שאמר 'אוי מי יחיה משומו אל – אוי מי יחיה עם הלכה כשמואל שאומר שאם אדם מודה בקנס ואחר כך מגיעים עדים על שהוא חטא הוא שוב יהיה נחשב חייב)

וטוב שהלכה כמו רב – שאומר המודה בקנס פטור ולכן אפשר לעשות תשובה לפני שהולכים לשון לפני שהנשמה נותנת דין וחשבון בשמים אפשר לעשות וידוי בק"ש שעל המיטה

לפני ראש השנה אפשר לחזור בתשובה באלול.

בראש השנה באים להעיד על האדם, יום הדין. ולכן בבין אדם לחבירו אדם מועד לעולם.

אבל בבין אדם למקום אנו רוצים להיות בבחינת תם, שאם אנו חוזרים בתשובה לפני שמגיעים העדים המקטרגים בשמים נוכל אנחנו לעשות שינוי ולחזור בתשובה" ולכן כבר באלול מתחילים לעשות שינויים חיוביים בשגרת החיים.