
1.
אחת השאלות שמעסיקות אותנו בדור האחרון, ואולי אף קודם לכן היא: "מיהו יהודי?". היא נידונה בעיקר בנוגע לדמותה של החברה הישראלית כחברה יהודית, פחות או יותר, ומשפיעה על החלטות בעניין צביונה של המדינה. כמו כן, השאלה הזאת באה לידי שימוש בויכוחים פרטיים בין חוגים שונים ועדות למיניהן – כאשר כל אחד מהצדדים מנסה להוכיח, כי דווקא הוא ומנהגיו הם שעונים בצורה המדויקת להגדרה של "יהודי".
עוד באתר:
נושא הזהות היהודית עומד, למעשה, במרכזה של המערכה.
כיהודים אמיתיים, ננסה לענות לשאלה דרך שאלה אחרת.
2.
מי היה הראשון שקרא לנו "עם"? מתי בפעם הראשונה בתולדותינו התייחסו אלינו כיחידה אחת וראו בנו "עם"? למרבה הפלא, הראשון שדיבר על בני ישראל והוסיף לפני כן את התואר "עם", היה פרעה מלך מצרים, צורר היהודים הגדול והראשון בהיסטוריה.
הוא הביע חשש בפני חרטומיו לפיו: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו", ולאחר התייעצות הגיע למסקנה: "הבה נתחכמה לו". בכך יוסר החשש. הוא לא יתרבה, לא יתווסף על שונאינו ולא יהווה עוד איום על עתידה של מצרים.
לא פעם, כששואלים אדם: "במה אתה יהודי?" – במה מתבטאת היהדות שלך? נתקלים בתשובה כמו: "מה זאת אומרת, אני חולק גורל משותף עם כל היהודים בעולם. גורל היסטורי!"
שותפות גורל?! האם היא שמחברת בינינו?! כך בדיוק "נתפסנו" בעיני כל שונאי ישראל, החל מפרעה מלך מצרים ועד עצם היום הזה. אויבינו רואים בנו 'עם' כלפי "הבה נתחכמה לו", הם מתייחסים אלינו כ"עם" רק בשביל להשליך את ילדינו ליאור, להטיל עלינו עבודות פרך ולשרוף אותנו בתאי גזים.
אצלם מה שמייחד אותנו ליחידה בפני עצמה הוא גורל משותף – דמם מותר. "נצמיד להם טלאי צהוב, וכך נדע שחייהם מותרים. אפשר להתנכל אליהם, להתעלל בהם ולייסר אותם בגזרות שונות, קשות ואכזריות".
האם זאת תעודת הזהות שלנו?! האם בעבור זה עשה השם לי בצאתי ממצרים?! האם לשם כך נקרע בפנינו הים? בשביל שותפות גורל?! מי בכלל רוצה שותפות גורל כתעודת זהות?
3.
בפרשת השבוע, פרשת כי תבוא, מופיע פסוק, שלמעשה קובע ומכריע את כל ההוויה שלנו.
כבר בהקדמה ניתן להבחין כמה המסר הוא חשוב: "וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר". משה עומד על במה אחת יחד עם הכהנים והלוים ופונה אל כל ישראל במילים גבוהות ומרשימות. הוא אומר להם: "הסכת ושמע, ישראל", "היום הזה נהיית לעם לד' אלוקיך". היום הזה הוא מעמד הר סיני, וכפי שנראה בתלמוד, בכל מקום שכתוב 'זה' יש מיעוט – זה ולא אחר.
משה רבנו אומר לבני ישראל: דעו לכם. היום הזה נהיית לעם. ביום שבו קיבלתם את התורה, הפכתם ליחידה אחת בלעדית וקיבלתם את התואר "עם". ביום הזה ולא באף יום אחר.
אל תשמעו לאלה שקבעו, כי הזהות היהודית פירושה, שמי שזורם בעורקיו דם יהודי, דמו הפקר! פרעה, עמלק וצאצאיו, שונאי ישראל מכל הדורות, האם הם אלה שיקבעו לנו מיהו יהודי?!
משה רבנו נפרד מאיתנו בטרם כניסתנו לארץ ישראל ואומר ממש במילותיו האחרונות: "היום הזה נהיית לעם לד' אלוקיך". היום הזה קיבלתם את תעודת הזהות, שאותה אף אומה אחרת לא זכתה לקבל.
כמו בגאולה, בפריחה ובשמחה – כך בגלות, בעצב ובקושי, הסכיתו ושמעו: היום הזה, היום שבו הכרזתם 'נעשה ונשמע', זהו היום שבו נקשרתם אחד ברעהו ונהייתם לעם – קבלת התורה היא שחיברה ביניכם וקיום דבריה הוא מה שיושיע אתכם במהרה בימינו. אמן.