על ווידוי ביכורים ותשובה, ועל הצורך האנושי לנכס הצלחות.
למה צריך להגיד וידוי על פירות ולמה דווקא לבן הארמי מוזכר ברגע הרמת הביכורים.
לבן הגדיר בביטוי שיקרי את הרמאות הגדולה של האנושות: הבנים בני והבנות בנותי והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא, לבן ניכס לעצמו כל דבר שהיה טיפה קשור אליו.
עוד באתר:
לכן לבן הארמי נקרא כך, לבן הוא הרקע של הנייר והקלף עליו נכתבות אותיות ומילים, לבן רצה לשייך אליו את עם ישראל כביכול גם הוא מהאבות וגם על הרקע שלו נכתבו אותיות הספר תורה.
בהקמת גלעד הצליח יעקב אבינו להפריד לנצח בין מורשת לבן למסורת ישראל, בין האבות הקדושים לבן לבן הארמי שנפטרו בנותיו ממצוות כיבוד אב, בין הרצון לשליטה לבין אמונה והביטחון ואי הצורך בתחושת שליטה וריבוי נכסים.
אנחנו מזכרים את לבן הארמי ב'וידוי' מעשרות משום שברגע זה אנחנו מתוודים על כל חטאי 'כחי ועוצם ידי' שיש לנו, אנחנו מודים כי הכל מהקב"ה, זאת לאחר שהאדם חרש וגדל ביזע את פירותיו, הרי שיש הרגשה שהעמל והיזע עשה משהו קטן ובנקודה עמוקה בלב יש לנו מעט גאווה וייחוס להצלחה, אנחנו כעת מודים כי אנחנו מבערים את לבן הארמי הקטן שיש בלב שלנו.
לא פעם קשה לנו להודות בטעות שלנו כי אנחנו מתקשים להודות ששגינו וטעינו כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה פעמים, וידוי התשובה ווידוי המעשרות, הם הודאה כי ייחוס כל המעשים נתון להקדוש ברוך הוא, מעשים גדולים וקטנים.
בשני הווידואים נוכח חטא הגאווה, בדבר עבירה האדם חושב כי פעולה כזאת או אחרת של חטא תביא לו הנאה וטובה שלא נגזרה אליו מאת הבורא. ובגידול פירות ותבואה האדם מנכס אל עצמו הצלחות אישיות במקום להודות שהכל לאלוקים הוא.
ווידוי הוא לא רק על חרטה על חטאים, אלא חיבור מחדש לאמונה שהכל תלוי בהקדוש ברוך הוא.
