לעיתים אנו מרגישים שעוברים דברים רבים בחיינו, חלקם טובים וחלקם פחות, לפעמים אנו שמחים ולפעמים פחות, תקופות טובות יותר ותקופות פחות, לפעמים נדמה לנו שרגשות אלו הם תוצאות של המקרים הטובים והפחות ואם היה לנו מקרה כזה או אחר – זה בהכרח ההשפעה הישירה על הרגשות שלנו.
אם נתבונן, נראה שהעובדה שהיו מקרים כאלו ואחרים הם עובדה מוגמרת, אך מכאן תלוי איך אנו לוקחים את זה, תלוי מה אנו רואים, זה נכון לגבי כל דבר בחיים גם לגבי שמחה וגם לגבי עצבות, אם נשכיל להבין שהמקרה הינו מקרה שנגזר מלמעלה שיהיה, וגם אם קרה משהו פחות טוב, תמיד נסתכל על מה שכן טוב, ויש הרבה.
מעשה בבחור שגר יחד עם הוריו, בדירה קטנה בניו יורק. הבחור, בחור ממוצע, עבד בתפקיד זוטר בחברה גדולה. חייו היו אפורים, שגרתיים ומשעממים למדי. היו אנשים בעבודתו, מהמעטים ששמו לב לקיומו, שאף אמרו שהוא בחור בנאלי ומשעמם.
עוד באתר:
בוקר אחד, בדרך לעבודה, ראה חנות כובעים חדשה שנפתחה ברחוב. זיק סקרנות ושובבות, מאלו שהיו תוקפים אותו בימי ילדותו הרחוקים נעור בו פתאום, הוא צעד אל תוך החנות, הסתובב וניסה בביישנות מספר כובעים, עד שעינו צדה בקצה המדף העליון, כובע מעניין שמשך את תשומת ליבו. הניח את הכובע על ראשו ו…הכובע הלם אותו! ראשון ששם לכך לב, היה ילד קטן שהיה שם בחנות. הוא משך בשרוול חולצתו של אביו ואמר "אבא, אבא, תראי כמה יפה האיש עם הכובע הזה". האב הביט, ולא יכול היה לעצור בעצמו, ניגש ואמר לו: "אדוני, הכובע פשוט הולם אותך". קונה נוסף שמע את הערת האב, הביט גם הוא ואמר: "אדוני, אתה נראה ממש יפה עם הכובע הזה, הוא פשוט הולם אותך".
הבחור ניגש אל המראה הגדולה… הביט בדמותו המשתקפת… ולראשונה בחייו הבוגרים, אהב איך שהוא נראה. אור ניצת בעיניו, חיוך שובב עלה על שפתיו וניגש לדלפק, שילם עבור הכובע ויצא אל הרחוב.
בחוץ נגלה לפניו עולם חדש. מעולם לפני כן, הוא לא שם לב לצבעוניות הפרחים באדניות, או לתחושת האוויר הקריר הזורם באפו. קולות המכוניות והמולת האנשים נשמעו לו כהרמוניה נעימה. הוא הלך כמרחף ושיר התרונן בליבו.
כשהגיע לבנין המשרדים פתח עבורו השוער את הדלת וברך אותו בברכת בוקר טוב. מעולם, לפני כן, הוא לא התייחס אליו. אפילו האנשים במעלית לחצו בשבילו על כפתור הקומה. עמיתיו במשרד כאילו הבחינו בו לראשונה, כולם ציינו את האור המנצנץ בעיניו והחמיאו לו כמה טוב הוא נראה. אף מנהל המחלקה הגיע בזמן הפסקת הצהריים והזמינו לארוחה בתואנה כי מזמן לא שוחח איתו לגבי הרגשתו בעבודה.
כשהסתיים יום העבודה הקסום, החליט הוא לשנות ממנהגו ולחזור הביתה במונית. הוא לא הספיק להרים את ידיו ושתי מוניות נעצרו. נכנס לראשונה שבהן, התיישב בספסל האחורי, והחל לחשוב בליבו על יומו המופלא ואיך השתנו חייו בזכות הכובע שקנה.
כשהגיע לבנין מגוריו, עלה בשמחה במדרגות וצלצל בפעמון. אמו פתחה עבורו את הדלת ונשימתו נעתקה. "בני" היא אמרה בהפתעה, "כמה טוב אתה נראה, יש אור בעיניך כמו בימים שהיית ילד קטן".
"כן אמא" אמר, "זה הכל בזכות הכובע".
האם הביטה בבנה ושאלה בפליאה: "איזה כובע?"
הניח הבן את ידו על ראשו בבעתה וגילה כי הנורא שבחששותיו קרה. הכובע ששינה את חייו לא היה שם. הוא התמוטט על הספה והחל משחזר בפאניקה את יומו צעד אחר צעד. הוא היה מוכרח לגלות היכן אבד כובע הקסמים.
הוא לא זכר שהוריד אותו במונית… הוא לא זכר שהוריד אותו בזמן הפסקת הצהריים… הוא לא זכר שהוריד אותו במשרד, במעלית או ברחוב… הוא שיחזר את כניסתו לחנות, את הרגע בו הבחינו עיניו בכובע המונח על המדף, את חבישתו על ראשו, את ההתבוננות במראה, את הליכתו לדלפק כדי לשלם בעבורו… ואז הוא נזכר בבהירות מכאיבה, כיצד הניח את הכובע ליד הקופה כדי להוציא את הארנק, וכיצד הוא שכח את הכובע מונח שם על הדלפק..
אבל, כשהעמיק בחשיבה, הבין מדוע יומו היה נראה אחרת, ואז, הוא כבר לא חזר להביא את הכובע…
לאדם יש נטייה טבעית לרצות לשלוט בחייו, וכשהדבר לא קורה כפי שאנו מתכננים – זה מכעיס אותנו, אם נבין שיש מי שמנהל את העולם וכך הוא רוצה, נבין שאנו רק צריכים לראות את הדברים אחרת, זה נכון לגבי כל דבר בחיים, זה נכון לגבי האנשים שאנו חיים איתם, זה נכון לגבי המקום שאנו נמצאים בו וזה נכון לגבי כל דבר שאנו חושבים שהוא לא צד טוב.
אם הסתכלותנו תהיה כך, נראה שבחצי כוס ריקה יש גם חצי מלא, ואם גם נפנים את זה, נבין שאין כאן חצי ריק אלא בכלל קיבלנו כוס כפולה מהגודל שהיינו צריכים לקבל..
האושר נמצא סביבנו, רק צריך להביט דרכו.
