ישנו סיפור מאוד ידוע בגמרא, על רבי יהודה הנשיא, שפעם אחת הלך וראה עגלים שמובלים לשחיטה, אחד מהעגלים יצא מהטור ושם את ראשו בין ברכיו של הרב, כאילו אומר: 'הרב, תעזור לי!' כנראה הרב הבין את שפת העגלים, אז הוא אמר לו, 'זיל, כי לכך נוצרת'. מחילה, אבל אין מה לעשות, סוף בהמה לשחיטה, יש פרות שנועדו לחליבה, יש פרות שנועדו לרעות באחו כדי לייפות את הנוף ברמת הגולן, ויש פרות שנועדו לשחיטה, מחילה, זה התפקיד שלך.
לפי דרגתו של רבי יהודה, זה היה פגיעה בצער בעלי חיים. רק לחשוב על זה, זה מזעזע. ידוע שככל שהבעל חיים יותר מפותח, הוא רגיש יותר, ככה טוענים זיאולוגים, הצער שמרגישה נמלה, זה לא הצער שמרגיש חתול, ולא הצער שמרגישה פרה או שמרגיש כלב, ככל שהבעל חיים מפותח יותר, עולם הרגש שלו, התחושות שלו, חזק יותר, הוא מרגיש יותר, הוא סובל יותר.
כאן לא היה מדובר על פרה, אלא על עגל, שהוא עדיין צעיר. אמרו לו את האמת בפנים, וזו הייתה אמת קצת מכאיבה, ואומרת הגמרא, שרבי יהודה הנשיא, צדיק יסוד עולם, שהיה נשיא ישראל – ראש החכמים, הוא תיקן את כל השישה סדרי משנה, ובגלל שהוא אמר לעגל את האמת בפנים, הוא קיבל ייסורים של 13 שנה. סבל נוראי.
עוד באתר:
מה יהיה איתנו? אני אומר את זה כדי להתחזק. אנחנו צריכים לחשוב טוב טוב לפני שאנחנו מעבירים ביקורת, גם אם היא אמיתית, על הילדים שלנו, על האישה, על הבעל, על השכנים. עולם הרגש שלהם הרבה יותר מפותח מכבוד העגל, והצער והפגיעה שלהם כמובן חזקים הרבה יותר.
האזינו לדברים המלאים, מתוך 'השראה יומית' בקול חי, בהגשת הרב יצחק פנגר:
