אתמול הלך לעולמו הילד מנחם מנדל בולטון ז"ל, בן 12 מכפר חב"ד, לאחר שהתמוטט מחוץ לאירוע בר מצווה בו השתתף. אביו של מנדי, ישראל בולטון, סיפר במכתב שפרסם, על אירועי החרם אותם חווה מנדי בעבר, וקרא להורים למנוע הישנות של מקרים כאלו.
המכתב המלא:
עבר יום מאז שאתה לא איתי. 24 שעות שבהם נשמתך הזכה והטהורה עלתה השמיימה. ועברו ארבעה וחצי ימים בערך מאז שלבך הטוב והרגיש הפסיק לעבוד. עשרות אלפי אנשים פנו אליי והודיעו על מעשים טובים ותפילות. עשינו הכל כדי להציל אותך, אבל השליחות שלך בעולם החיים הסתיימה, עכשיו התור שלנו.
עוד באתר:
אני רואה המון אנשים שמשתפים את המקרה שלך במטרה לקדם טיפול בנושא החרמות בכיתות, זה מבורך. יש אנשים שמיהרו לשתף כל מני פרטים שהוציאו מבין המילים של הפוסט הקודם שלי, וגם זה בסדר, כך טבע האדם. אבל אני חייב למנדי שלי את הפוסט הזה, אז בפוסט הזה אבהיר מה ידוע לנו עד כה, זה לא מדוייק כי עדיין קיימים פרטים מסויימים שחסרים, במידה ואדע אשתדל לעדכן.
נתחיל עם השנים שעברו על מנדי.
ונתחיל עם כיתה ד'.
בכיתה ד' התנהל נגד מנדי חרם כיתתי שהונהג בידי ילד ספציפי. הילד הספציפי הזה היה גם מבין הילדים שהיו אלימים כלפי מנדי. פנינו למחנך, למנהל, להורים. ללא הצלחה גדולה. הייתה רגיעה של כמה ימים ואז שוב. בו זמנית לקחנו את מנדי על חשבנונו לכמה טיפולים שיעניקו לו תמיכה ובטחון עצמי גבוה יותר ולאט לאט נראה שהמצב מסתדר. זה לא שהכל היה טוב אלא פשוט שהרע ירד.
כבר בהיתקלות הזו למדתי שאסור לי לסמוך על המערכת. בתור מי שגם כילד עבר חרם והתעללות ודווקא בגלל זה הצלחתי להתפתח לאדם שאני היום, התמדתי לתמוך במנדי ולתת לו להתקדם על אף ובגלל החוויות הללו, נתתי לו למצוא תחביבים והשקענו בהם ואכן לאט לאט הילד מצא חברים עם נושאי שיחה משותפים.
עדיין מדי פעם היה צץ ילד או קבוצה שהייתה פוגעת בו, למודי ניסיון היינו פונים למחנך או לצוות אבל לא באמת מצפים למשהו מהצד הזה. ואני ואמא של מנדי, שלא הייתי יכול להתפלל לאמא טובה יותר לבן שלי, היינו עוטפים אותו ותומכים בו והוא אכן היה יוצא חזק יותר. ואפילו הצליח להתחבר עם אותו הילד שניהל נגדו חרם בכיתה ד'.
ביום שני האחרון הוא ישן אצלי. הרגשתי שמשהו עובר עליו, הוא החל לבכות, בכי כואב, היסטרי. כששאלתי מה קרה אמר שכל הילדים בכיתה צחקו על משהו במראה שלו וכשאמר למחנך, המחנך התעלם. חיבקתי אותו, הרגעתי אותו ועודדתי אותו. ניסיתי לפנות לצוות, ללא מענה.
אבל עקבתי אחריו ולמחרת ביום שלישי צלצלתי אחרי הלימודים והוא עידכן אותי שהיום היה בסדר. ביום רביעי הנורא הוא בא אליי אחרי הלימודים כשהוא שמח ואמר לי "אבא היום היה הרבה יותר טוב". הוא ממש התרגש ושמח ללכת לבר מצווה.
ביום רביעי בשעה 19:45 הורדתי אותו ליד בית הסר לחכות להסעה שאמורה לקחת אותם לבר המצווה שהתרחשה בישוב סמוך הנקרא כפר חב"ד ב'. רגע לפני שירד הבטחנו שנמשיך את נושא השיחה שהיה לנו בנסיעה הקצרה הזו ביום שישי כשהוא שוב יהיה איתי. מכאן מה שאכתוב מתבסס על מה ששמעתי מאחרים, על צילומי האבטחה ועל אבחנת הרופאים.
מנדי נכנס שמח לבר מצווה, הצטלם עם נער הבר מצווה כשהוא מחייך באמת (אני יודע לזהות) ישב עם כמה חברים שלו והצטלם גם איתם.
מפה יש לי חוסר מסוים אבל לפי מה שהבנתי הוא נגע לצלם בעמוד, הצלם צעק עליו הוא נפגע והבנתי שהיה גם איזשהו מעגל מאולתר של חברים שרקדו (הלהקה עדיין לא התחילה) וכשניסה להצטרף לא נתנו לו, לא יודע מי היו החברים, האם זה אכן היה או אם זה קרה לפני או אחרי הצלם.
למעשה, אחרי התקרי/ות האלה מנדי יצא כשהוא פגוע, בוכה ונסער. הוא ישב על ספסל ובכה, בזמן הזה חברים שלו יצאו להרגיע אותו ללא הצלחה, באיזשהו שלב הוא גם צעד על הדשא נפל ובהתחלה (על סמך הצילומים שקיבלנו) חשבנו שמרגע הנפילה עד שמצאו אותו הוא היה ללא דופק.
אבל בתיעודים חדשים רואים שחבר שלו ניגש אליו ואז ניגש אליו הזמר של הלהקה ואז עוד מישהו. זאת אומרת היה זמן שהוא היה על הדשא ועדיין בכה בהכרה. באיזשהו שלב השאירו אותו כנראה להירגע, ואז קרתה הפרעת הקצב ודקה או שניים לאחר מכן המורה שלו משנה שעברה בא מהחניה ומצא אותו לא נושם וללא דופק. הוא מיד צלצל למד"א שהנחו אותו לבצע החייאה ו2-4 דקות אחרי כבר הגיעו כוננים שניסו להחיות אותו כעשרים דקות. אז העלו אותו לנט"נ ושם הצליחו להחזיר לו דופק מה שעזר להם להחליט להעביר אותו לשיבא ולא לאסף הרופא.
כאן המקום להודות לכל מי שהיה שליח להיות עם מנדי ולנסות להציל אותו ולצוות טיפול נמרץ לב ילדים בשיבא שבאמת עשו כל מה שהם יכולים לנסות להחזיר אותו. אבל, וזה הדבר הקריטי, כתוצאה מהפרעת הקצב לא זרם דם למוח המוח פיתח בצקת ולמעשה הפסיק לעבוד. חשוב להבהיר, הפרעת הקצב היא מום מולד, היא לא נוצרה כתוצאה ממשהו, אבל השם בחר שהיא תקרה בדיוק בזמן ובמקום שהיא קרתה.
אני לא מאשים את הילדים בפטירה של מנדי, אם יש להם על מה לבקש סליחה שיבקשו אבל העיקר זה שילמדו מזה ויבדקו אם יש ילד שלא מבין שזה בצחוק או רגעי. אני לא מצפה מהצוות, כי למדתי שהוא טוב בלדבר ואלוף בלטאטא, אז הבעיה הזאת היא הקטנה בכל המערכת הזאת.
אני כן פונה להורים! זה הילד שלכם, אל תקומו בוקר אחד ותגידו לא ידענו שהוא כזה, שבו איתו, דברו איתו, תשאלו אם יש ילד שהוא פחות אוהב? איך זה מתבטא? מה הוא עושה בנידון? או ילד שאחרים מציקים לו? תבדקו גם את עצמכם האם בבית אתם מדברים רעה באנשים אחרים? מזלזלים בהם? מחשיבים אותם פחות? הילד שלכם רואה ועושה.
או אולי הילד שלכם הוא מהצד הנפגע והוא מחפש את התמיכה והעידוד אצלכם! אל תשאירו את האחריות אצל אחרים.
