מנהג עתיק יומין הנהוג בערב יום הכיפורים- הכפרות. בצל הפולמוס סביב התרנגולות לכפרות מציג דוד גדנקן 10 דברים שרציתם לדעת על מנהג הכפרות
א. חכמים שאלו מאין המנהג לקחת בעל חיים שיהיה כפרה עבור האדם? ללא ספק, בעיקר בהקשר ליום הכיפורים, המקור הוא טקס שליחת העיר לעזאזל שהיה מבצע הכהן וביום הכיפורים בצאתו מבית המקדש. חיה נשלחת למיתה ע"מ לכפר על חטאי האדם.
ב. יש האומרים כי אחרי חורבן בית מקדשנו היו שביקשו תחליף לטקס הכפרה וכיוון שכהן לא קיים הנוהג מאז חורבן הבית, חיפשו האנשים כפרה אישית (באין כפרה ציבורית) וכך הגיעו אל התרנגולים או לכשכמותם (הדגים למשל).
עוד באתר:
ג. הכתוב הקדום ביותר והידוע בנושא הכפרות מובא בפסקי הרא"ש בסוף מסכת יומא ובשמו של רב שושנא גאון ושם נאמר "וששאלתם שאנו רגילים לשחוט ערב יוהכ"פ תרנגולים ואין אנו יודעים מנהג זה למה, אי משום תמורה…מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה? והשיב רב שושנא גאון הא ודאי קושיא היא ויש לומר בה שני טעמים. התרנגול מצוי בביתו של אדם מבהמה וחיה …. ובהמשך, ועוד שמענו מחכמים הקדמונים שאע"פ שיש מי שעושה תמורה בבהמה שדמיה יקרים …..
ד. מנהג הכפרות נוהג עם עלות השחר בערב יום הכיפורים ויש שנוהגים לעשותו בערב הקודם לו. רבים הנוהגים לעשות כפרות בכל עשרת ימי תשובה. הגבר עושה הכפרות באמצעות תרנגול זכר והאשה בתרנגולת.
ה. נהוג לסובב הכפרות מעל הראש שלוש פעמים. הטקס מתחיל באמירה "בני אדם יושבי חושך וצלמוות, אסירי עני וברזל מוצאים מחושך וצלמוות ומוסרותיהם ינתקו וגו'. כשמסובבים הכפרות מעל הראש אומרים זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים.
(הערה ישנו ביטוי ידוע "כתרנגול בבני אדם" כאן נסביר כי מקור הביטוי הוא תרנגול הכפרות המסתכל בכתוב : "בני אדם יושבי וכו' וכו').
ו. העושה כפרות בתרנגול, מוסר אותו מיד לשוחט כהלכה. את בשר התרנגול נוהגים לתת כצדקה לעניים. אלה שמתכפרים באמצעות צרור כסף, נותנים המעות לקופות הצדקה השונות או ישירות לעניים ובאופן אישי.
ז. אין זה סוד כי בשנים האחרונות קיימת תנועה גדולה בקרב שלומי אמונים, התובעת לעשות את מנהג הכפרות באמצעות כסף. יש המעלים את הסיבה של צער בעלי חיים ויש הטוענים כי בד"כ השחיטה נעשית בחוצות ובשווקים ואינה היגיינית כזו הנהוגה בבתי השחיטה המסודרים. מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הביע דעתו כי יש לעשות כפרות על צרור כסף ולהעבירו בהקדם לצדקה.
ח. בקרב הקהילה של יוצאי גרמניה אין נוהגים לסובב כפרות מעל הראש. מנהגם הוא להניח צרור מעות על שולחן ולהניח ידיהם על צרור הכסף, ולאמר זו כפרתי זו חליפתי וכו'.
ט. מנהג הכפרות הביא לפולמוס בין גדולי ישראל והפוסקים. רבנו משה איסרליש הרמ"א, הרא"ש ואיכא דאמרי שגם האר"י בתקופתו תמכו בקיום מנהג הכפרות באמצעות בעלי חיים. בין המתנגדים הידועים היו הרשב"א, הרמב"ן ורבי יוסף קארו. הרמב"ן טען כי מנהג הכפרות באמצעות תרנגול הינו "מדרכי האמורי" דהיינו הועתק ל"ע מעבודה זרה או מאמונה טפלה שהיא מדרכי הגויים. ישנם פוסקים שהתנגדו למנהג הכפרות כי ראו בכך כעין קורבן המבוצע מחוץ למקדש והינו איסור מוחלט. לגבי אלה הם אסרו גם אכילת תרנגול הכפרות כי יש בכך באכילת קודשים בחוץ. הרשב"א דחה טעם ודעה זו כיוון שתרנגול מעולם לא היה ראוי לקורבן בבית המקדש. למרות זו חייבים להזכיר כי הרשב"א ביטל מנהג הכפרות בעירו.
י. עדת התימנים אינם נוהגים כלל את מנהג הכפרות. ישנם נוספים שאינם נוהגים לעשות כפרות טענתם כי במהדורה הראשונה של השולחן ערוך, אורח חיים סימן תר"ה, נאמר "מנהג כפרות בערב יום כיפור מנהג של שטות הוא" חייבים לציין כי בכל המהדורות שאחרי זו נמחק המשפט הנ"ל. ליצני הדור פירסמו מודעות מטעם האגודות של צמחונים וטבעונים ובהן טקס הכפרות בעזרת צרור גדול של חסה . אלה לא ידעו כי הם בחינת "תליא באשלי רברבי" הרב שלמה גורן, טען כי יש רמז בתלמוד הבבלי לכפרות באמצעות צמחים, זאת עפ"י רש"י על מסכת שבת (דף פ"א עמ' ב) באומרו ד"ה "פרפיסא" שהוא צמח. ("ובתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה וכ"ב או ט"ו יום לפני ר"ה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית וקורין לו פורפיסא וצומח ובערב ר"ה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים ואומר זה תחת זה וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר)"
יהיו אשר יהיו הדעות על ה"כפרות" ובלבד שתהא לנו גמר חתימה טובה, שיתכפרו כל חטאינו ועוונותינו לחיוב ולאלתר, אכי"ר.
