האתרוג החשוב מוחזק ביד שמאל | זו הסיבה המפתיעה

אומר הגר"א על הפסוק 'הביאיני המלך חדריו'.

חדרו של הקב"ה = הסוכה.

והסוכה היא  זכר לענני הכבוד, ובענני הכבוד היה פן גשמי ופן רוחני גם יחד.

הגשמי שהענן מיישר הרים והכין את הדרכים הרג חיות ומזיקים והועיל לעם ישראל בלכתם במדבר.

וחז"ל הוסיפו שהענן גם כיבס וגם גיהץ את הבגדים.

הוסיף החיד"א ( בדבש לפי) ביאור נפלא נאמר: 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' למה כתוב שהסוכות שאנו עושים כיום, זה זכר למה שישבנו בסוכות, זה לא נכון, לא רק ישבנו בסוכות, בענני הכבוד, גם 'הלכנו' בסוכות.

לא רק ישבו אלא גם הלכו בכל מסעותיהם…?

אומר החיד"א אומר גם הש"ך על התורה.

בני ישראל ישבו בענני הכבוד כמי שהולך בספינה

ישבו בני ישראל בענן כמו בספינה כי הענן היה גם ספינה מופלאה המשוטטת במדבר וכך נסעו להם במדבר בנוחות מירבית וממילא מובן  שבסוכות הושבתי את בני ישראל…

ולכן גם רגלך לא בצקה וזהו הפן הגשמי שבענן.

אומרים רבותינו בעלי המוסר והחסידות

פשוט  שהאב תמיד ידאג למחסורו של בנו וקל וחומר הקב"ה לבניו ואם הוציאם ממצרים בוודאי שידאג לכל דבר הכרחי כמו מזון ומים. למרות שהולכי דרכים – בדרך כלל לא בוררים להם מקום לינה משובח ומפואר הם מסתפקים הם באהל, כאן נתן הקב"ה לבני ישראל דירה מעולה שזה מבטא את החשיבות של בנ"י!

ולכן הם קרויים,  ענני 'הכבוד' כי זה ביטוי של  השפע שבענני , לא רק להעניק צרכים הישרדותיים, אלא גם זה מבטא את 'הכבוד'.

אבל אותם ענני הכבוד, הם לא תמיד היו…

למה?

כי ענני הכבוד תלויים במצב הרוחני של עם עם ישראל, כי זה ה'כבוד' האמתי.

נסביר:

ענני הכבוד לא היו במשך ארבעים שנה ברציפות. אמרו רבותינו לאורך תקופה של שלושה חודשים פסקו ענני הכבוד.

לאחר יציאת מצרים ספרו ישראל חמישים יום וקיבלו את התורה בי"ז בתמוז חטאו בעגל… ונסתלקו ענני הכבוד!

עלה משה רבינו למרום למשך ארבעים יום נוספים והקב"ה לא סלח מיד.

עלה משה רבינו שוב למרום לארבעים יום נוספים.

מר"ח אלול עד יום הכיפורים ואז נתבשרו ישראל: על הסליחה שסלח ומחל הקב"ה.

התברר שזה יום סליחה לדורות.

אומר המדרש (תנא דבי אליהו זוטא ד' ח')

ביוד בתשרי בשנה הראשונה לצאת בנ"י ממצרים,  עם ישראל ציפו בכיליון עיניים שמשה רבנו ירד מההר ויאמר להם שהקב"ה סלח להם על חטא העגל.

הם ידעו שמשה רבינו צריך לרדת ביום הכיפורים עם לוחות שניים הם זכרו היטב שבי"ז בתמוז במקום להמתין ולקבל את הלוחות הראשונים חטאו בחטא העגל לכן כל אותו הזמן הם היו בחרדה גדולה.

כי עד כה  לא עלה ביד משה רבינו לכפר על חטאם באופן מוחלט אפילו בזמן שהותו במרום,  כיון שכך כל אותו היום צמו והתפללו שהקב"ה ימחל ויסלח על חטאם, והתקרבו כולם אל ההר כשהם בוכים ועלתה בכייתם למרום ומשה רבנו ירד מההר ובישר את הבשורה שכולם ציפו וייחלו לה: 'סלחתי'

נמחל חטאם ונתכפר העוון.

אבל עדיין לא פרצה השמחה בשיא העוצמה למה?

כי עדיין היו חסרים ענני הכבוד, הם  עוד לא חזרו…

בי"א בתשרי נאמרה פרשת ויקהל ונצטוו להביא תרומה למשכן מיד הביאו כלל ישראל בהתלהבות עצומה ובמהירות גדולה תרומה נכבדה בי"ב וי"ג בתשרי עד שבי"ד תשרי אמר משה די = יש ד"י והותר ובט"ו בתשרי החלו לבנות את המשכן.

באותו היום, ט"ו בתשרי חזרו ענני הכבוד.

לכן חג הסוכות הוא חג השמחה על הכפרה של יוהכ"פ.

לא על התענוג הגשמי של ענני הכבוד, אלא בגלל ביטוי הכבוד הרוחני, שהקב"ה סלח לבנ"י.

השראת השכינה.

זה שהקב"ה חזר לקשר כמו שהיה לפני חטא העגל, זו עדות לסליחה ומחילה מושלמת.

פעמים האדם מוחל לחבירו אבל לא רוצה להחזיר את הקשר כמו שהיה בעבר…

כך בני ישראל שמעו שהקב"ה סלח ביום הכיפורים, אבל עדיין היה החשש שמא זה היה רק פיוס, מעין שלום קר שהקב"ה רק לא יעניש.

אבל ביום ט"ו בתשרי אז ראו בנ"י את המעלה של 'זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך'!

בט"ו בתשרי חג הסוכות אז פרצה השמחה בשלימות כיון שהביאני המלך חדריו הקב"ה כמו היינו אומרים, הזמין את בנ"י שוב לארמון שלו.

אז נתבשרו שלא רק סליחה יש  כאן אלא הם גם אהובים כלפי הקב"ה וגם רצויים.

ולכן סוכות מגיע מיד אחרי יום כיפור.

לפי זה אפשר להבין את דברי המשנה וההלכה (מסכת סוכה ב' ט') אם יורד גשם בסוכה זה סימן קללה, משל לעבד שמזג כוס לרבו ושפך רבו את הקיתון מים על פניו.

השאלה היא מה מיוחד  רק במצות סוכה  ששם אם לא הצלחנו לקיים את המצווה, זה כמו סימן שהקב"ה לא חפץ בנו… מה מיוחד במצוות סוכה שכך נכתב עליה במשנה.

הרי בהרבה מקרים האדם כן רוצה לקיים מצווה אלא שהוא לא מצליח, הוא לא מצליח  בגלל כל מיני קשיים, האם זה אומר שהוא 'לא רצוי'?!? וודאי שלא…הוא ניסה הוא רצה זה גם ערך הקב"ה מצרף מחשבה למעשה.

ובכל אופן בסוכה הדין הוא שונה, אם האדם לא מצליח לקיים את המצווה, זה סימן רע.

וההסבר הוא שסוכות הוא זמן מיוחד, זה הזמן של ביטוי הרצון המחודש של הקב"ה בעם ישראל.

בזמן סוכות זה הזמן של 'סימן' שהקב"ה קיבל את התשובה שלנו.

זהו זמן מיוחד שמחכים לסימן מהקב"ה שהוא קיבל את התשובה שלנו.

וגם נפלא שהמילה סוכה בגימטריה צ"א כמנין שם יוד קא ואו קא עם  שם אדנו"ת

המיזוג בין הדין והרחמים, שגם אם יש דין, שיהיה מלווה ברחמים.

וכך אפשר לאמר על הסוכה, "הביאני המלך חדריו" זו ממש הסוכה –  הסוכה בגימ' שמותיו של הקב"ה

אומר הגר"א בעניין המשנה שאומרת: 'מזג כוס לרבו' המשל שמופיע במשנה, שהעבד מזג כוס לרבו,  איזה משקה מזג העבד לרבו? כל מזיגה שבש"ס הכוונה היא  למהול את היין שבכוס במים.

הווה אומר שלאדון הייתה כבר כוס יין ביד והעבד בא עם כוס של מים בכדי למזוג על כוס היין על מנת להקהות את חריפות היין וזה מה ששפך האדון, הוא שפך את המים שביד העבד על פניו

היין הוא מידת הדין = אדום. ומים הם = חסד בהיר כמו לבן.

ובראש השנה ויום כיפור יש דין יין – אדום דין וגבורה.

אבל העבד מבקש מהאדון שלו למזוג, למזג בין היין האדום שיש בכוס האדון למים…מים הבהיר והחסד.

העבד כמו היינו אומרים מבקש: "אנא ה' למזג ביין = דין במים= חסד"

לכך מייחל העבד, שהאדון יתרצה למהול את היין במים זו המתקת הדינים.

זו התפילה שלנו שלא נסתפק בסליחה ומחילה… אלא גם שנזכה לאותה אהבה של הביאני המלך חדריו… שלא יירד גשם בזמן שאנו מתארחים בביתו של הבורא…

ואיך יודעים שהמלך לא רוצה אותנו?

אם לא הספקנו לאכול כזית בלילה הראשון של סוכות בסוכה

אבל אם הספקנו לאכול כזית לחם בלילה הראשון של סוכות בסוכה, אפילו שאח"כ ירד גשם, בכל אופן את עיקר המצווה עשינו, וזה נחשב שהקב"ה קיבל  אותנו, קיבל את התשובה שלנו מיוהכ"פ ורוצה את הקשר מחדש.

ועוד, בסוכות אנו לוקחים את ארבעת המינים, לוקחים את הלולב ההדס והערבה ביד ימין ואת האתרוג ליד שמאל.

ולמרות שהפסוק אומר "ולקחתם פרי עץ הדר  = זה האתרוג = לכאורה הוא ראוי להיות ביד ימין.

אבל אומר החמודי צבי הסבר מתוק.

אמרו חז"ל במסכת ברכות (ל"ד) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

כלומר בהיבט מסוים, המדרגה של בעל תשובה היא גבוהה משל צדיק.

אבל אומר המדרש, 'וירא אלוקים את האור כי טוב' המדרש מפרש מה עדיף צדיק או רשע? אומר המדרש הצדיק עדיף.

לכאורה פלא גדול, מהי משמעות השאלה?

איך אפשר לחשוב שרשע עדיף?

אלא הכוונה מה עדיף, צדיק שתמיד היה צדיק או בעל תשובה? אומרים חז"ל הצדיק הוא עדיף.

כן יש יתרון ומעלה לבעל תשובה

הוא היה רחוק וכעת הוא התקרב להקב"ה הוא היה רגיל בחטא ופרש זה יותר קשה מאשר מי שלא היה שקוע ומכור לחטאים(רמב"ם הל' תשובה).

אז יש יתרון לבע"ת אבל הצדיק מעיקרו עדיף

לכן מכל ארבעת המינים התורה מתחילה עם תיאור האתרוג שהוא סמל הצדיק

יש בו גם טעם וגם ריח גם תורה וגם מצוות

ולקחתם לכם פרי עץ הדר – זה האתרוג.

קודם לקחת אתרוג.

הוא הראשון,  כי הוא סמל הצדיקים

לכן  האתרוג כתוב ראשון כיון שהקב"ה אוהב יותר את האתרוג את שהוא הצדיק שעליו נאמר אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו.

האתרוג הוא המושלם, הוא הצדיק.

שהרי האתרוג הוא סמל מי שיש לו גם טעם וגם ריח גם תורה וגם מצוות

הלולב רק טעם רק תורה

הדס רק ריח רק מצוות

והערבה לא תורה ולא מצוות

המושלם זה האתרוג

השאר הם חסרים

האתרוג הוא המושלם גם עם תורה וגם עם מעשים טובים…

הלולב ההדס והערבה הם אלה שעשו תשובה ביום הכיפורים  – ביחס לזמן התשובה של יום כיפור =  אז אפשר לאמר שהבעלי תשובה הם יותר מהצדיקים, יש יתרון לבעלי תשובה על צדיקים.

הם עלו במדרגתם מעל האתרוג ולכן נלקחים ביד ימין!! כיון שהם בזמן הזה  חשובים יותר ולמה בימין דווקא? כי ימינך פשוטה לקבל שבים

יד ימין של הקב"ה היא כביכול סמל למידת הרחמים.

והיא פשוטה ונטויה לקבל שבים כלומר לקבל את  החוזרים בתשובה אפילו מהזדונות!

אומר הפסוק שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.

שמאלו תחת לראשי – הכוונה היא הימים הנוראים – וימינו תחבקני זה ימי זמן שמחתנו, סוכות.

פעמים יש את מידת הדין, יש את הצער והייסורים, זה שמאלו תחת לראשי, שמאל, צער וייסורים.

אבל כל זה למען, ימינך תחבקני.

אין עונש 'סתם' אלא יש ייסורים שמיישרים את לב האדם, והישרות מביאה את האדם לדרגה של 'והאלוקים עשה את האדם ישר' ואז אם האדם הוא ישר אז הוא זוכה ל'ישרי לב שמחה'.

כך נבין את דברי  רשב"י שדרש את הפסוק בשיר השירים (ב' ו') שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני -שמאלו תחת לראשי = יום הכיפורים – וימינו תחבקני = סוכות.

הסוכה מקיפה את האדם לגמרי, הוא כולו נכנס לסוכה זה כמו 'חיבוק' והסוכה היא שם של הקב"ה…ימינך פשוטה לקבל שבים חג הסוכות הוא זמן שמחתנו כי הקב"ה לוקח אותנו ביד ימין כי ימינך פשוטה לקבל שבים ומזמין את עם ישראל לארמונו לסוכה

הביאני המלך חדריו ועוטף אותנו בחיבוק בסוכה

 

עוד על  מצות סוכה נאמר שהיא זכר לענני הכבוד כמו שכתוב: 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים' הסוכה היא זכר לענני הכבוד.

אומרים לנו בעלי הפנימיות

מופיע בספר צמח דוד לרבי דוד מדינוב

בנ"י במצרים היו במ"ט שערי טומאה.

אבל הם עשו תשובה בדרגה שלהם, והקב"ה לקח את כח התשובה שלהם, ועם כח התשובה הוא עשה להם את ענני הכבוד.

וכך זה לדורות, כל העבירות של האדם אם הוא זכה ועשה תשובה בימים נוראים העוון הופך לזכויות וכפי מעלת התשובה שלו מעלת הסוכה שלו.

כך אומר הקדושת לוי על המדרש בעניין סוכות, המדרש אומר על הפסוק, 'ולקחתם לכם ביום הראשון' הפסוק מדבר בעניין סוכות, ואומר ולקחתם לכם ארבעת המינים ביום הראשון של סוכות.

אבל אמרו רבותינו ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עוונות, כלומר שיום הסוכות הוא ראשון לחשבון עוונות, למה? מדוע?

ביאר ה"קדושת לוי ההסבר: שביום ראש השנה ויום הכיפורים האדם עשה תשובה מאהבה.

בראש השנה ויום הכפורים עושים כל ישראל תשובה אבל זו תשובה מיראה, מפחד, וזה נפלא, זו דרגה נפלאה.

אח"כ ישנה עוד דרגה, זו דרגת תשובה מאהבה.

בימי הדין המלך = הקב"ה יושב על כס המשפט וכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון…כולם נשפטים.

אבל אחרי שעברו הימים הנוראים אז אנו מתפללים שהקב"ה סלח לנו.

שהקב"ה סלח לכל עוונות ישראל…

כשמגיע חג הסוכות שאז יושבים ישראל בסוכה בצילא דמהימנותא אז הם  עושים תשובה מאהבה מתוך שמחה והתעלות הנפש ואז העוונות, שהיו חמורים, הפכו לשוגג, זה בימים הנוראים, בעשי"ת

אח"כ אותם עוונות הופכים לזכויות, מתי?

בימי הסוכות.

זו הכוונה ראשון לחשבון עוונות.

העוונות הופכים לזכויות.

כי הקב"ה מחשב את חשבון העוונות כל העוונות שנהפכו לזכויות כדי להרבות שכרם של ישראל.

בראש השנה יום הכיפורים ישראל עושים תשובה מיראה = הזדונות נעשו כשגגות.

אבל כאשר מגיע  חג הסוכות, אז עושים ישראל תשובה מאהבה  ואז הזדונות נעשים כמו זכויות מזה נעשית קדושת הסוכה של האדם!!

ענני הכבוד אמנם נוצרו מהעוונות שהתהפכו לטובה  תשובה מאהבה שגורמת  שזדונות נעשו כמו זכויות לכן בחר הקב"ה ללוות את ישראל במדבר דוקא על ידי ענני הכבוד שנוצרו מהעוונות כדי להראות להם שהזדונות נעשו זכויות לעודד ולאמר תמיד יש תקווה תמיד יש אמונה

מהמקום הזה אפשר להבין מה שכתוב בגמרא תענית שענני הכבוד הם בזכות אהרן הכהן, מה הקשר?

כתוב על ענני הכבוד שהם היו מנקים ומגהצים את הבגדים של עם ישראל

וגם היו מיישרים את הדרך גם היו מגנים על עם ישראל.

מהי משמעות הדברים, מה עומק הרעיון

על אהרן הכהן נאמר באבות שהוא היה מקרב בין הבריות, הוא היה מחבר ביניהם

הוא היה אוהב שלום ורודף שלום.

היו סכסוכים בין אנשים בעם ישראל, הוא היה יודע לתווך בין המסוכסכים.

איך ?

הוא היה מצליח להראות לבנ"י שכשאר הם כועסים ומתוסכלים אחד על השני, הבעיה שבגללה הם מתוסכלים, היא לא הבעיה, הם רבים בנושאים עסקיים, הם רבים בנושאים של שלום בית הם מתווכחים ביניהם, הוא היה מצליח להראות להם שהם לא כ"כ רחוקים כמו שהם חושבים, בזמן שבני אדם בוויכוח הם מגנים על העמדה שלהם הרבה יותר ממה שהם צריכים להגן על העמדה שלהם, למה?

לא כי הם באמת צריכים להשקיע בעמדה שלהם, אלא בגלל שהם נכנסו למצב הישרדותי שהם רוצים להגן על העמדה שלהם יותר ממה שהעמדה שלהם צריכה הגנה … הם נאבקים על העמדה שלהם בגלל פחדים וחששות.

הם נכנסו לחרדה קיומית, הוא מתעקש על העמדה שלו, לא בגלל שהיא כ"כ חכמה אלא בגלל שמשהו אמר לו שהוא לא חכם. לכן כעת הוא רוצה להוכיח שהוא חכם, המניע להוכיח שהוא חכם, הוא זה שמניע את האדם לשמר את העמדה שלו, לא כי העמדה שלו כ"כ מוצלחת אלא בגלל שהוא כ"כ מבוהל וחרד ולכן הוא מרגיש שהוא חייב להילחם על העמדה שלו.

אם כן אהרן היה יודע להראות להם כל מה שהם רבים ומתווכחים זה רק 'הלבוש' שלהם זה רק הרובד החיצוני שלהם, זה לא 'הם באמת' זה רק החיצוניות, זה רק השטחיות זו לא האמת, זה השקר.

האמת שיש מכנה משותף ביניהם כל מה שהם מתווכחים זה בגלל שהם שמים דגש על הרובד החיצוני על מלחמת ההישרדות שלהם.

הוא היה מראה להם שכל הוויכוחים שלהם הם 'חיצונים' הם לא באמת רוצים להיאבק זה חיצוני

המחשבה של האדם רע על הזולת

הדיבור של האדם רע על זולתו

כל זה 'זה חיצוני' זה לא אמתי

האמת היא שהאדם רוצה להתחבר לזולת אלא שהוא עדיין לא מצא את המצב רוח הרגשי הראוי כדי לחשוב איך פותרים בעיות

הוא במצב רוח רגשי הישרדותי, ולכן הוא לא פותר את הבעיות, הוא במצב רוח רגשי הישרדותי לכן הוא מחפש להילחם ולא רואה איך העוגה מספיק גדולה לכולם, ויש מספיק לכולם אלא שבני אדם הם באיום דמיוני של בעיות ולכן נדמה להם שהאחר מאיים עליהם…לכן היה אהרן מראה להם שאין צורך להיות במצב רוח הישרדותי

אין צורך להאשים להעליב ולפגוע אפשר להתקדם אפשר להשתפר אפשר לשפר את איכות החיים לא זה על חשבון זה אלא זה עם זה.

הוא היה משנה את 'הלבושים' של האנשים

הוא היה משנה את המחשבות את הדיבורים ואת המעשים של האנשים

המחשבות המעשים והדיבורים של בני אדם זה כמו הלבושים שלהם.

את זה הוא היה משנה!

ואהרן זכה שבזכותו היו ענני הכבוד

עוד בעניין ענני הכבוד, בשעת קריעת ים סוף היו ענני הכבוד מקבלים כל החיצים ובליסטראות שהשליכו המצריים, ואמר הקב"ה 'מוטב יכנס החץ בי ולא יכנס בבני'

וכמ"ש רש"י בפרשת האזינו עה"פ כנשר יעיר קנו, שהוא לוקח את גוזליו על אברתו ולא מתחתיו, שאומר מוטב יכנס החץ בי.

כאילו אומר הקב"ה החץ ייכנס בי ולא בבניי, מהי משמעות דברי רש"י: 'מוטב יכנס החץ בי'?

הרי העמיד לנו את ענני הכבוד שיגנו עלינו ויקבלו את החיצים, האיך זה נקרא כביכול שהקב"ה לוקח החץ בו?

במשל בעניין הנשר אפשר להבין שהחץ פוגע בו והוא ייפצע ולא בניו

בזה אפשר להבין את הכוונה, מוטב החץ ייכנס בנשר ולא בצאצאים שלו.

אבל הענן זה – רק ענני הכבוד ולא יותר, מהי המשמעות שהחיצים שיורים האויבים ופוגעים בענני הכובד, הם כביכול פוגעים בנשר  זה המשל הנמשל  זה הקב"ה  מה עומק הרעיון?

 

 

חז"ל אומרים בגמרא סוכה (נב) שהקב"ה מתחרט שהוא ברא את היצר הרע, הרי אי אפשר לאמר על הקב"ה שהוא מתחרט מי שהוא צופה הדורות מראש הוא לעולם לא יתחרט אז מה הכוונה מתחרט על היצה"ר?

אלא השר של מצרים היה אומר

למה בני ישראל נגאלים ממצרים – הרי הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז הוא היה י"ורה חצים"

מידת הדין יורה חיצים ואומרת שעם ישראל לא ראויים להיגאל.

לא ראויים לשפע.

אומרים רבותינו, אם האדם מתחרט על היצר הרע שלו!! אם האדם לוקח אחריות ואומר – 'נכון טעיתי'!! נכון לא התנהלתי כראוי.

הוא מחפש להשתפר ולהשתנות אז כשמידת הדין אומרת על עם ישראל: 'הללו עובדי ע"ז' אומר הקב"ה: אני כביכול 'אשם ואחראי' כי אני בראתי להם את היצר הרע, הוא לא היה אמור להיות שם

ואז אין קטרוג על בני ישראל

הווה אומר כשהאדם מתחרט על היצר הרע שלו אז גם הקב"ה מגלה הנהגה בשמים שהוא כביכול מתחרט על היצר הרע  ואחר כך מידת הדין לא יכולה לקטרג.

וזו המשמעות העמוקה שאומר הקב"ה  עדיף ייכנסו החיצים בי, כביכול אם יש האשמות כלפיי עם ישראל  שהחיצים ייכנסו בי, בהקב"ה כי הוא מגלה הנהגה במשפט שהוא כביכול מתחרט שהוא ברא את היצה"ר וכל מה שהם עשו עבירות זה בגלל שהם כמו 'שיכורים' ולא מיין אלא מצרות הגלות, כעת נחזור לענני הכבוד

ענני הכבוד היה מכבסים את הבגדים.

וגם כתוב שעם ישראל היו במדבר ב40 שנה 'שמלתך לא בלתה מעליך' רש"י מסביר שענני הכבוד היו מכבסים ומגהצים את הבגדים

והבגד היה אתם בקטנותם והבגד גדל יחד אתם

ומה הדבר הגדול בבגדים?

 

אלא הבגדים זה לא רק עניין הבגד שמכסה את הגוף

אלא שהבגד הוא גם משל.

וכמו ששלמה המלך אומר

'בכל עת יהיו בגדיך לבנים'  הבגדים של הנפש הכוונה

המחשבה דיבור ומעשה.

שצריכים לשמור עליהם בטהרה

וזו הכוונה של ענני הכבוד שהם מגינים עלינו, הם מגינים על הבגדים שלנו

על המחשבה דיבור ומעשה שלנו.

 

בזכות מי יש לנו את ענני הכבוד?

בזכות אהרן הכהן , מה היה מיוחד באהן הכהן? שהוא ידע לסנגר על עם ישראל הוא ידע לדבר טוב

הוא ידע לישב סכוסכים בין אנשים

איך  'מי האיש החפץ חיים  אוהב ימים לראות טוב  נצור לשונך מרע'

אם האדם רוצה להיות חפץ חיים, מה יעשה? אוהב ימים לראות טוב!

שיראה את הטוב שיש במציאות

וגם ינצור לשונו מלדבר רע.

 

אהרן הכהן היה אהוב אצל עם ישראל, כל עם ישראל בכה את פטירתו, למה? כי הוא היה מראה להם כמה הם טובים

כמה הם באמת יעילים, כשאדם רוצה להשתפר לא מספיק שהוא מבקר את עצמו אלא צריך גם לייצר זווית ראייה חיובית של עתיד טוב יותר  עתיד ראוי שיש לאן לשאוף.

העתיד הטוב והתקווה, את זה אהרן היה נותן לעם ישראל.

שניים היו מסוכסכים, אומר המדרש שאהרן הכהן היה ניגש לכל אחד מהם ואומר לו  כמה הוא אהוב אצל חבירו.

אמנם אתמול הם התווכחו אבל אהרן הכהן שם דגש על העתיד האפשרי ולא על ההווה הקשה.

ולא על העבר הטעון אלא העתיד המשופר.

לא מתוך זלזול בבעיות והתעלמות מקשיים, לא! אלא מתוך נסיון להגדיר מה יכול להיות ולאן יכול האדם להגיע

 

יש קשר ודמיון בין המקווה והתקווה

למה? כי המקווה האדם נכנס אליהם ויוצא טהור

גוי מתגייר , פנים חדשות באות לכאן

כך היא גם התקווה של האדם, כשיש בו תקווה

כשהוא מקווה להגיע למקום חדש

הוא כמו נכנס למקווה

הוא כמו פנים חדשות ואדם חדש

הוא משתנה ולמה?

כי הוא כבר לא רק 'שק של בעיות' או 'קופה של שרצים' לא! אלא הוא מקווה להגיע למקום חדש, בכך הוא מגלה המימד החדש שלו.

מי שהוא יכול להיות!

זה מה שהיה עושה אהרן הכהן.

הוא היה מראה לאנשים, מה שאתמול הוא חשב רע על הזולת

מה שהוא אתמול אמר רע על הזולת

מה שהוא אתמול התנהג רע.

זה רק לבושים

אפשר להחליף את זה זה לא האדם

זה רק מלבושי האדם

האדם  זו הבחירה שלו  יש לאדם מלבושים והוא יכול להחליף אותם!

זה אהרן, הוא מראה לבני אדם שהמחשבה דיבור ומעשה של האדם זה רק לבושים לנפש

זה לא העיקר אמנם בזה מקיימים מצוות או עושים הפוך חלילה.

אבל בכל אופן זה בר שינוי אם חשב דיבר או פעל לרעה האדם.

זה בר שינוי

את זה אהרן הכהן מגלה וחושף!!

אם זה תפקידו של אהרן – אז כנגד זה יגיעו ענני הכבוד (תענית ט)

שגם הם מטפלים בבגדים של האדם.

אם אהרן מטפל "בבגדים" הנפשיים של האדם

אז בזכות הצדיק הזה הגיעו ענני הכבוד

ולפי זה אפשר להבין למה אומר הקב"ה מוטב ייכנס החץ בי

מוטב יאשימו אותי ביצר הרע

למה?

כי אם האדם מגלה וחושף שהחטא והחסרון שהוא עשה הוא לא מהותי אצלו

זה לא העיקר אצלו.

אל תראוני שאני שחרחורת – אני נאוה אלא רק ששזפתני השמש.

אם כנסת ישראל אומרים שהחטא הוא לא משהו מהותי בתוכם.

זו נפילה אבל לא המהות שלהם

ולמסקנה הזו מגיעים בזכות אהרן הכהן  שמלמד את עם ישראל כמה גדולים הם יכולים להיות

ולכן כנגד זה מגיעים ענני הכבוד

שהם מעין זיכרון למה שאומר הקב"ה

שהחיצים יפגעו בי ולא בעם ישראל

ובהיבט הרוחני

שהחיצים של מידת הדין יפגעו בי  שהקב"ה יאמר למידת הדין

'אני מתחרט שבראת את היצר הרע' (סוכה נב) ואם אני מתחרט

אז הוחלש כוחה של מידת הדין לקטרג על עם ישראל.

 

ולכן מיד אחרי יום כיפור אנו נכנסים לסוכה, זכר לענני הכבוד.

אם כך אפשר ללכת לשלב הבא:

כשיהודי נכנס לסוכה היא כמו ענני הכבוד, הסוכה היא כמו 'מליצת' יושר.  כמו אהרן הכהן. שבעצם היהודי רוצה לקיים מצוות ומה שהוא לא מושלם במצוות. זה לא מהותי באדם . זה רק הלבושים שלו

והוא תמיד יכול לבחור לשנות ולעשות את העיקר

מה שאמר שלמה המלך

בכל עת יהיו בגדיך לבנים

אם כך הסוכה עוזרת לנו לגלות את העיקר, שאנו כן רוצים לקיים את רצון השם, ומה שאנו לא תמיד מקיימים באופן מושלם זה בגלל חלק חיצוני בתוכנו, היצר הרע, אבל היצה"ר לא משקף אותנו את מי שאנו באמת.

ולכן זכינו לענני כבוד שכיבסו את הבגדים שלנו

ולמה זכינו לכיבוס בגדים בגשמיות?

בגלל שידענו לכבס את הבגדים שלנו ברוחניות

להחליף את המחשבה דיבור ומעשה