מסופר במדרש על רבי חנינא בן דוסא, שראה את בני עירו מעלים נדרים ונדבות לירושלים, ורצה גם הוא לקחת חלק בזה, הבעיה הייתה שלא היה לו כסף. מה עשה? הוא החליט שיעלה אבן לירושלים. יצא למדבר שליד עירו, ראה שם אבן אחת, והתחיל לעבוד עליה, סיתת אותה, מירק אותה וסידר אותה יפה.
אחרי שהאבן הייתה מוכנה, הוא היה צריך למצוא דרך להעביר אותה לירושלים. הזדמנו לו חמישה בני אדם, אמר להם: הייתם מוכנים להעלות איתי את האבן הזאת לירושלים? אמרו לו: בכיף, שים פה חמישה סלעים, וניקח לך את זה לאן. אבל כזכור, לא היה לו כסף. כמובן שהם לא הסכימו לעבוד ללא תשלום, ועזבו את המקום.
רבי חנינא לא התייאש, הוא המשיך לנסות ולמצוא פועלים שיעזרו לו להעלות את האבן. אנשים אחרים היו אומרים: תרד מזה, אין לך כסף. איפה ההיגיון, נראה לך שיש אנשים משועממים שיעלו את זה בחינם? אבל לא, הוא המשיך לנסות ולא ויתר.
עוד באתר:
זימן לו הקב"ה חמישה מלאכים, בדמות בני אדם. והוא אמר להם: אתם מעלין לי אבן זו? אמרו לו בלבד שתיתן ידך ואצבעך עמנו, שים פה יד. נתן אצבעו והופ, פתאום הם נמצאים בירושלים. ביקש לתן להם שכרן ולא מצאן. נכנס ללשכת הגזית, שאל, ראיתם פה אנשים? אמרו לו: מלאכי השרת, העלו אבנך לירושלים. יש כזו אבן ענקית במנהרות הכותל, ויש אומרים שאולי זו האבן של רבי חנינא בן דוסא.
אומר בעל 'חידושי הרי"ם': על ידי גודל התשוקה, שהתייגע בעצמו, וסיתת וניקה את האבן, על ידי זה נפתחה לו ישועה מן השמיים, לצוות למלאכי השרת לעלות את האבן וגם אותו לירושלים. כך, הוא אומר, כל עובד ה' יתברך, יהיה קודם מלא התלהבות ותשוקה, ואז, בעזרת השם, יבוא לו סיוע משמיים.
האזינו לדברים המלאים:
