ההבדל שבין יום כיפור להושענא רבא

בתפילות שלנו אנו מביאים שפע טובה וברכה לעולם משני סוגים, הסוג הראשון הוא נתינה ושפע ממידת טובו יתברך שכבר מוכנים מאת ה' יתברך, אלא שהאדם צריך 'להוריד' את השפע וברכה הנ"ל על ידי תפילתו.

אך יש סוג אחר של טובה וברכה שנוצרת על ידי כוח התפילה, כזאת שיוצרת 'יש מאין' כוח תפילה שיש בכוחו לשדד מערכות טבע וליצור שפע עליון מאת ה' יתברך הגם שאיננו קיים כלל ללא התפילה.

שתי מערכות, שתי שלבים, להורדת השפע האלוקי לעולם:

עוד באתר:

"אויב רצחני וברברי"

פיגוע בשבת: יהודה שמואל שרמן נהרג מפגיעת רכב פלסטיני

אבי יעקב

תגובה 'טראמפית'

טראמפ: "יופי, אני שמח שהוא מת"

פנחס בן זיו

צה"ל תקף בטהרן אתרי ייצור טילים ורכיבי גרעין

קובי פינקלר

צפו בדברים

מרן: "הטילים שנופלים בלי הרוגים זה בזכות התורה"

פנחס בינדר

בספרים הקדושים למדים זאת מהקורות את יעקב אבינו והאמהות, רחל אמנו הייתה זווגו הראויה ליעקב מעת בריאתו. ואילו לאה אמנו הייתה זווגו של עשו לפי מה שנגזר, אך על ידי תפילותיה של לאה  שבקשה מהקב"ה לא להיות רעייתו של עשו הרשע, הצליחה לשנות את זווגה.

לאה אמנו הצליחה ליצור 'יש מאין' ולהיות גם כן זווגו של יעקב אבינו (מסיבה זו בספרים הקדושים נקראות שתי הבחינות 'בחינת לאה'-יש מאין 'בחינת רחל'-יש מיש)

אנו מוצאים זאת שוב בפרשת בראשית שנקרא עוד מעט: "וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלוהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה" (בראשית ב' ה') מבאר רש"י כי עשב השדה אכן קיים מתחת לפני האדמה אלא שהעשב טרם יצמח אל מעל פני האדמה, וזאת משום שצריך את תפילות האדם שטרם נברא, ללא תפילה האדם לא שייך שיקרא פעולה כל שהוא בעולם.

לעיתים מוכן לאדם שפע רב של ברכה מן השמים, אלא שהאדם צריך להתפלל על כך בכדי שהברכה הגדולה תצא מן הכח אל הפועל אפילו שהברכה כבר קיימת בעולם, ואין זה בבחינת 'יש מאין' אלא בבחינת 'יש מיש'.

כלומר יש טובה וברכה המכונים להגיע אל אדם אלא שצריכים תפילה בשביל להורידם לעולם הזה.

בתפילות ראש השנה וכיפור שהתפללנו, עם ישראל יצר שפע וברכה מתחת ידו הרחבה של הקב"ה, מדת הרחמים אכן התגלגלה על ישראל ומדת טובו של ה' יתברך יוצרת טובה וברכה בבחינת 'יש מאין' אל עם ישראל, ולאחר יום הכיפורים הרי שנוצר שפע וברכה בעולם העליון לטובת עם ישראל.

הטובה והברכה הללו הרי הם כמו שיח השדה שנאמר בבריאת העולם, יש צורך בערוץ תפילה נוסף בכדי 'להוריד' את הברכה אל העולם הזה בבחינת 'יש מיש', היום המיוחד בו מתנקזים כל התפילות של חודש אלול וראש השנה וכיפור, זהו יום הושענה רבה.

ביום הושענא רבא אנחנו מורידים את השפע שכבר קיים, מסיבה זו ביום הושענה רבה יש 'חביטת ערבה'-'הערבה דומה לשפתיים', במוח האדם יכולות להיווצר רצונות ומחשבות רבות, אבל כל עוד האדם לא יצוק את המחשבות אל דפוס המלל בשפה ברורה הרי שאין להם קיום בעולם, כך חביטת הערבה שדומה לשפתיים מסמלת את סיומם של ימי הרחמים והסליחות הטובה והברכה שהקב"ה משית עלינו בעולמינו.

אגב, החלק של 'יש מאין' נובע מכח האמונה במתנת חינם: "וחנותי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם" (שמות לג יט) מבארים הפרשנים כי המילה 'אחן' היא מלשון 'חנ'ם, והמילה 'ארחם'-רחמים שורשה 'רחם' שממנו נוצר וולד וחיים חדשים, כלשון חז"ל 'ורחמתי את אשר ארחם'-אע"פ שאיננו הגון', האמונה ברחמים 'יש מאין' מהקב"ה היא אמונה בסיסית ביהדות, 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל יתיאש מן ה"רחמים".

אנחנו תמיד ראויים לקבל טוב 'יש מיש' ו'יש מאין' מה' יתברך אנחנו רק צריכים להאמין בטוב ומטיב.