"אם הייתי יודע זה לא היה קורה"…
משפט שיכול ללווה הרבה קטעים וצמתים בחיים, לפעמים גם צמתים שיכולים להיות שייכים להחלטות גבוהות, אבל אנו אומרים לעצמנו: "אם הייתי יודע"..
וכשידעת, אז? החיים יהיו יותר טובים? מי אמר שהידיעה שלך היא נכונה…
עוד באתר:
רק לפני רגע יצאנו מחג הסוכות ושם כבר אמרה תורתנו הקדושה (ויקרא כג,מג): "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ידיעה של מצוות שמחלחלת לעצמות עמוק עמוק…
ואם כן הבה ונשאל את עצמנו: האם החלטנו כבר מה זה ידיעה? ידיעה סתמית? או לחילופין ידיעה הרת גורל וכבדת משקל?
בואו ונפתח יחד את פרשת השבוע וננסה להבין את פני הדברים: אומרת התורה הקדושה (ד,טז): "ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן" אומר רש"י הקדוש: "יצא קין בהכנעה כגונב דעת העליונה, בארץ שכל הגולים נדים שם, ובארץ ששם גלה אביו כשגורש מגן עדן, והיו אומרים סורו ממנו זהו שהרג את אחיו",
מהיכן יצא? לכאורה מלפני ה'..
אבל מה קרה שם?
הבה ונראה יחד מדרש רבה נפלא ביותר (בראשית רבה, כב,יג):
"רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר: יצא שמח. היך מה דאת אמר (שמות ד): הנה הוא יוצא לקראתך וגו'. פגע בו אדם הראשון אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו. אמר: כך היא כוחה של תשובה, ואני לא הייתי יודע?! מיד עמד אדם הראשון ואמר: (תהלים צב): מזמור שיר ליום השבת וגו'.
אמר רבי לוי: המזמור הזה אדם הראשון אמרו ונשתכח מדורו, ובא משה וחדשו על שמו. מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו'. אדם הראשון פוגש את קין, יודע בכורח ובגודל עוונו ברציחתו את אחיו, הוא שומע את תשובתו של קין ואומר: "כך היא כוחה של תשובה, ואני לא יודע?!, כי אם הייתי יודע כנראה שכל העבר שעברתי בגן עדן היה נראה אחרת לגמרי, לכן פתח ואמר: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", תמיד כדאי להיות בשמחה, בשירה מתמדת ובלתי פוסקת, ובהודאה להקב"ה, וכנראה גם אתה קין כדאי לך להיות כזה…
אם אתה לא רוצה להיות כזה, אז בוא אני יחבר "מזמור שיר ליום השבת", אני ולא אתה, ובל נשכח, לא רק שבת המלכה אלא השבת גם אותיות "תשובה", (חסר וא"ו). תחשוב על זה קין, ותכניס את זה לידיעה בתוכך.
וישאל השואל.. וכשמגיעים לידיעה אז מה קורה אז?
בואו ותשמעו סיפור (הובא בספר מזקנים אתבונן, עלון פחד דוד בראשית תשפ"ה): אברך בן תורה קיבל על עצמו לדאוג להחזקת חבריו האברכים עמלי התורה, בברכת ובהכוונת מרן
הגאון ר' אהרן לייב שטיינמן זצוק"ל, ברבות הימים הלה ראה ברכה בהשתדלותו נפתחו בפניו דלתות ולבבות והצליח, עד שהקים רשת כוללי אברכים.
קרה מקרה והגיע תקופה קשה, והלה לא הצליח לאזן את התקציב, בעשרת ימי תשובה פנה לראש הישיבה ותהה בפניו: "מה עושים, כשחסרים לי 250 אלף דולר להשלמת התקציב?".
"בטח בה'", ענה מרן ראש הישיבה, "אבל כדי לצאת ידי חובת ההשתדלות סע לחו"ל ליום אחד".
נסע הלה לחו"ל ופעל מה שפעל, ונמשך באיסוף הכספים למשך יומיים, כשחזר סיפר שהצליח לאסוף חצי מהסכום בלבד.
נענה מרן זצוק"ל ואמר לו: "אילו היית נוסע ליום אחד, היית מגייס את כל הסכום, מכיון שתלית יהבך בהשתדלותך והארכת שהותך בכפליים – קוצץ הסכום במחצית".
במוצאי יום הכיפורים חזר: "מה עושים, חסרים לי 125 אלף דולר, חג הסוכות בפתח והאברכים זקוקים לכסף".
חשב מרן וחשב, ואמר: "תיסע שוב אבל הואיל ובפעם הקודמת הוספת על חובת ההשתדלות הפעם תקצר בה ותיסע לשעה אחת בלבד".
המילים נעתקו מפיו, אבל הוראה זו הוראה, חקר ושאל: "האם השעה היא מהנחיתה, מהיציאה משדה התעופה או מההגעה לעיר?".
"מההגעה לעיר"!, ענה מרן זצוק"ל.
התברך ונסע, בדרכו, קנה שני אתרוגים מהודרים ולקחם עמו.
הגיע, נכנס למונית, ומסר כתובתו של נדיב, בדרך חלפו על פניו משרדו של נדיב אחר, עצר את המונית ועלה, לא זו בלבד שהלה היה במשרדו, אלא פתח את הדלת בעצמו, הזמינו במאור פנים ושאל לחפצו.
אמר: "יש לי אתרוג מהודר עבורך!".
פתח והראה, והלה התפעל: "בכמה אתה מוכר אותו?".
אמר: "ב125 אלף דולר!"
"לא! אתה צוחק!", אבל האברך היה רציני.
הבזיק בו רעיון חייג אל רבו, ושוב, בחסדי שמים הרב ענה.
סיפר לו הנדיב: "יושב מולי אברך שפוי מארץ ישראל, הוא מחזיק רשת כוללים גדולה, מכירו אני מפעמים קודמות שהיה כאן, והוא מציע לי אתרוג בשווי 125 אלף דולר".
ענה לו הרב: "אתה לא מבין שהוא לא הגיע באמת למכור לך אתרוג במחיר הזה?, אלא כל כולו לזכותך בהחזקת תורה, תקנה בבקשה את האתרוג במחיר הנקוב".
על אתר רשם המחאה וכעבור שעה חזר האברך לשדה התעופה.
זה מה שנקרא להאמין בידיעה אמיתית, שגם אם הדברים לא נראים כלל וכלל בשכל אנושי. הקב"ה יכול הכל!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לזכותו ולרפואתו של
מור אבי היקר והאהוב
דוד בן שמחה הי"ו
בתושח"י.
