שאלת השאלות: האינטרנט תורם לחיים או רק מפריע?

נח המציא את כלי המחרישה וזה גרם לבני דורו לכפור בה'  שהוציאו בקל פירות הארץ ולא תלו עיניהם להשם.

הכת"ס הסביר:

אחרי חטא עץ הדעת, ראה הקב"ה שכדי להכניע לבו של אדם צריך שיהיה עסוק מאד במלאכתו, 'בזעת אפך תאכל לחם'

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון.

אז לא היתה תורה, היה מלאכת דרך ארץ, ועי"ז היה לב האדם נכנע שלא להיכשל בחטאים, אמר הרב'ה מקאצק שצריך האדם שיהיה כ"כ עסוק, עד שלא יהיה לו זמן לחטוא…כאשר הנחש בפעם הראשונה מגיע לאדם וחוה, יש להם זמן לשמוע…אבל אחרי החטא, אם מגיע הנחש ורוצה לפתות אומר האדם, אין לי זמן אני צריך לחרוש לזרוע ולקצור.

עוד לא השלמתי מלאכת החרישה הזריעה והקצירה וכו', ובפרט שנתקלל בקוץ ודרדר, והיו מתייגעים מאד בעבודת האדמה, ועי"ז היו נשמרים מהחטא.

כך היו נשמרים מעודף גירוים עודף ריגושים עודף התעסקות האדם רק בעצמו.

אלא הוא היה מחובר לעולם של עשייה של תלות ושת"פ עם אחרים, לעולם של קושי ואהבת האתגרים והתמודדיות…אין פחד מקשיים

אומר הכת"ס, נדמה לנו שנחמד ונעים שהאדם לא מתייגע ועושים את העבודה בשבילו, אבל טווח ארוך זה לא בריא ולא נכון.

האדם מרגיל את המח ש'לעשות' זה לא טוב

וצריכים למצוא את המכשיר שגורם לך כמה שפחות לעבוד, זו טעות.

זה אמנם צורך של האדם, לעבוד כמה שפחות

אבל זה חלק אחד בנפש זה הצורך של העצלות

הצורך הזה רוצה לעבוד כמה שפחות

אבל יש חלק יצירתי יעיל ופעיל אצל האדם שהוא רוצה לעבוד כמה שיותר זה ממד בריא בנפש

אבל כשהאדם מרגיל את עצמו שהוא 'לא עושה' ושיעשו בשבילו כמה שיותר, הוא מאבד את האמון שלו בעצמו במסוגלות שלו, הוא מפתח אמונה שאין לו כח ואין לו יכולת לעשות

וכך האדם נעשה יותר מתוסכל מאוכזב כי חוסר עשייה פוגע במצב רוח של האדם

ועשייה מרוממת את המצב רוח של האדם

דיכאון וחוסר עבודה כרוכים זב"ז

דיכאון הולך יד ביד עם הבטלה.

מצב רוח מדוכדך משפיע על ביצועים ירודים בעבודה, מה שיוצר מעגל קסמים:

דיכאון מגביר את הסיכון לבטלה והבטלה מגבירה את הסיכון לדיכאון.

ככל שאדם עובד פחות הוא מרגיש רע עם עצמו, אם או מרגיש רע עם עצמו, המצב רוח המדוכדך מחמיר יותר ויותר.

ככל שחולף זמן בלי שהאדם  מוצא עבודה. המצב מחמיר.

הבטלה עלולה לגרום לדיכאון, מה שעלול להקשות על השתלבות האדם בחיי העבודה, גם מי שעובד וסובל מדיכאון מתמודד עם פגיעה בתפוקה וביעילות, מה שבאופן עקיף פוגע במסלול הקריירה שלו.

מה שעושה האדם מגדיר אותו כיצירתי פעיל עושה יוזם אבל גם מה שהוא לא עושה, כשהוא לא עושה הוא מוגדר כמובטל בעיני עצמו ובעיני אחרים, והמצב רוח הרגשי נפגע.

נח בא להקל מעל אנשי דורו את  עול מלאכת השדה, הוא התחיל עם הפטנטים של כלי עבודה כלי מחרישה,  כך הופחתו שעות העבודה ואכן זה נפלא, אבל השאלה מה יעשה האדם בשעות הפנאי.

נח עצמו השתמש עם השעות המיותרות לעסק התורה, ככתוב ברש"י שנח למד תורה, אבל כל בני דורו קבלו זמן מיותר, ובמקום לנצל את הזמן המיותר להיות יותר ערכיים יעילים חכמים הם ניצלו את הזמן המיותר לכל מיני התמכרויות לברוח משממה ושעמום.

אנו כהורים או כאנשים פרטיים נמצאים הרבה בקונפליקט הזה מידי פעם אנו רוצים שיהיה קל לילדים שלנו ולכן אנו שמחים שיש כל מיני פתרונות טכנולוגים לפתירת בעיות.

אבל מצד שני אם הילד לא מנצל את הזמן הפנוי שלו לעשייה לערכים לצמיחה אישית למשחקי חברה אלא 'סתם' מבזבז את הזמן… הוא מגיע לשעמום

שעמום זו לא תוצאה של 'אין מה לעשות', לא!

שיעמום זו תוצאה של אופי שלא מחפש יוזמה ופתרונות לבעיות, שיעמום זו בעיה של אופי לא יוזם. שממה נפשית

אדם לא שמח, הבעיה היא לא תנאי החיים שלו אלא האופי שלו

לכן אותו ילד משועמם אם ימשיכו ההורים לתת לו כל מיני ממתקים משחקים ועוד כל מיני הנאות שירגיש טוב, הם לא פותרים את הבעיה אפילו הפוך

מעמיקים בבעיה

הפתרון הוא שהילד 'בוחר' ליזום ולפעול!

לכן פחות לעשות למענו, כל דבר שהוא יכול לפתור לבד שהוא ייפתור לבד!

ההורים צריכים לדעת לא לחפש להיקל עליו את החיים זה פשוט יקשה עליו את החיים!

שמחה לא מגיעה לאדם שמחה האדם צריך ליצור אותה

וכאשר יש לאדם שפע, והשפע הוא אמצעי כדי שהאדם יהיה יותר 'איכותי' יותר לומד פועל עושה יוזם, יותר ערכי, השפע הוא אמצעי והאדם הוא יותר מהשפע, אבל כאשר השפע הוא הופך להיות ה'אליל' של האדם אז האדם מחפש במקום הלא נכון את השמחה, השמחה היא כשהאדם מפתח אופי אישיות ומידות טובות.

כאשר השפע הופך להיות חזות הכל, השפע הופך לפשע ולכן אנשי דור המבול הגיעו למצב של התעסקות באמצעי החיים יותר מאשר במשמעות החיים בעצמם.

ולכן הם נפלו לחטאים.

נח המציא את המחרישה,

נח המציא ושכלל את יכולות התפקוד של האדם

נח המציא את כלי העבודה, ולכן הוא נקרא נח – זה ינחמנו מעיצבון ידינו.

אבל היה בזה גם חסרון, כי מטרת השפע היא שהאדם יהיה מוסרי וערכי יותר.

במקרה ההוא ריבוי כלי העבודה לא גרם לאדם להיות יותר תלוי בהקב"ה אלא יותר להאמין באשליה שהוא יכול להסתדר לבד, ככל שיש יותר כלי עבודה אנשים אמרו שכלי העבודה הם פועל יוצא של מעשיי האדם, אבל הם לא הלכו כמה צעדים אחורה ואמרו: שגם מעשיי האדם וחכמתו זה לצרף את הכוחות והמשאבים שיש בבריאה שהקב"ה ברא… הם ראו את מעשיי האדם כחזות הכל

וזו הטעות, מעשיי האדם זה לקחת את הכוחות המופלאים המשאבים הנהדרים שיש בבריאה כוחות התעופה כוחות התנועה ובאמצעות 'שכל' שנתן הקב"ה

כוחות ומשאבים שנתן הקב"ה האדם בונה רכב בית מטוס ועוד

אנשים עצרו בכח האנושי ולא הלכו בחשיבה עמוק יותר כדי להגיע אל מקור המשאבים שזה הקב"ה שנתן את הכוחות המופלאים בבריאה.

אחרי שהמציא נח כלי מחרישה התחילו לפעול פעולות לעזור לטבע שיוציא בקל פירות  והיו שוכחים את ה' שהוא המשגיח על העולם

והם היו אומרים בשטחיותם, אנחנו נסתדר לבד, זהו, אנחנו לבד יכולים להסתדר.

במקום להודות להשם שהוא זה שיצר את המשאבים לשפר את תנאי החיים

הם כפרו בה' ואם הכל תלוי בכח שלהם, כך בגישה שלהם, אז בהדרגתיות מגיעים גם לגישה של כוחי ועוצם ידי עד שגזלו וחמסו

נח היה צדיק, אבל הוא בחכמתו המציא כלי מחרישה גרם ששכחו הדור ההוא וכפרו בה'.

כך ההורים חושבים לפנק את הילדים, להעניק להם עוד ועוד, והם גורמים לילדים לכפור בכוחות שלהם

ביכולות שלהם

בעשייה שלהם במסוגלות שלהם.

אז נח מצא חן בעיני ה', כי הוא היה צדיק

ולכן נח לפני שתיקן כלי מחרישה היה צדיק תמים בלי שום חסרון, אבל אחרי שתיקן זה היה גורם לכפירה…

אז נח איש צדיק תמים אח"כ כשהמציא כלי מחרישה, ומכח זה הרעו הדור מעשיהם וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ נוצר להם זמן מיותר והזמן המיותר = לא נוצל לעשייה אלא להשחתת הנפש.

זמן מיותר זו לא תמיד מתנה, זו מתנה לאנשים ערכיים לאנשים עם אופי של יצירה ויוזמה אנשים עם מידות טובות

אבל לאנשים  נצלנים רעים שלילים אנשים עצלנים זמן מיותר זו מחלה ובעיה

זמן מיותר זו בטלה ושיעמום.

שיעמום אצל עצלנים נצלנים מייצר רוע בעולם

כיום החקלאי יושב על הקומביין האוטומטי כך הוא יוכל  לשחק בפלאפון באמצע העבודה.

ואנשים בתמימות שואלים מה רע? מה עדיף שהעולם לא ייתקדם?

וכך הם שואלים שאלה מניפולטיבית.

כי האם העולם ייתקדם או לא, זה לא הערך זה אמצעי

מה שחשוב הוא שהאדם ייתקדם!

אם העולם מתקדם עוד רכב ועוד חידושים טכנולוגים

אבל נערים הם יותר בטלים פחות מרוכזים יותר מדוכאים אז הרווחנו רכב חשמלי אבל הפסדנו נוער חושב ואיכותי.

הטכנולוגיה היא לא יותר מאשר האדם!

זה נשמע פשוט אבל זה לגמרי לא פשוט

אנשים מוותרים על החיים שלהם למען הגנה על דת הטכנולוגיה וההתפתחות.

הם צוחקים על מי שלא מתפתח, אבל המתפתח במה הוא מתפתח שיש לו רכב חשמלי אוטונומי שלא צריכים בכלל נהג, נפלא.

אבל מה יעשה האדם בזמן הנסיעה

האם עדיף שהאדם יינהג

או שיינהגו בשבילו והוא בינתיים ייראה סרט.

מה עדיף אדם שעובד 8 שעות בקרקע ובסוף יום הוא עייף יותר, הוא נח ואז ממשיך את המשך היום שלו עם אופי של אדם פועל יוצר ויוזם

או אדם שעובד 2 שעות ביום ונמצא 6 שעות בראייה ובהעברת סרטונים ברשת.

מי יותר שומר על בריאות הגוף והנפש שלו?

אז נכון צריכים למצוא את האיזון וזה לא שחור או לא לבן… אבל כדי להגיע לאיזון צריכים לזכור שהתפתחות העולם זה לא ערך זה אמצעי

הערך זה האדם, הערך זו עבודת השם של האדם

בדור של נח הם חיפשו כמה שיותר   כלי עבודה לפתח גישה של כמה שיותר זמן פנוי והזמן פנוי הופך לזמן בטלה והשחתת הנפש.

נראה שהכל יותר קל החרישה והזריעה.

לכאורה נראה שיש תועלת לאנושות שהרוויחו זמן

אבל באמת זו לא  תועלת

כי זמן מיותר לנפש לא בריאה זו סכנה גדולה לנפש האדם.

 

השאלה היא האם מכשירים מהירים מקילים על החיים או שורפים את החיים ואת הזמן?

נשים צדקניות בדורות הקודמים היו מתעסקות בכביסת הבגדים שעות רבות,  בדור שלנו רק לוחצים על כפתור והכל מתכבס יפה ונסחט במהירות וגם מתייבש בלחיצת כפתור.

מה עושים עם כל שאר השעות?

אם  משחקים ושורפים את הזמן במגזינים ומכשירים ומשחקים אז מפתחים אופי וגישה של נהנתנות של 'אני' ומה 'אני יכול להרוויח' ואיך אני יכול יותר ליהנות בגישה הזו יש פחות זמן מרץ ועניין להשקיע בחינוך הילדים פחות מרץ זמן להשקיע בשלום בית… פשוט עסוקים ב'ריגושים' אחרים…

אז הרווחנו ריגושים אבל הפסדנו שלום בית חינוך ילדים הפסדנו את תיקון המידות ופיתוח האישיות הפסדנו ערכים טובים.

התקדמות הטכנולוגיה היא יכולה לחסוך לאדם זמן, כן, האם היא טובה? תלוי מה ייבחר האדם לעשות בזמן הפנוי.

החכמה היא טובה או רעה? תלוי מה יעשה האדם עם החכמה, האם יהיה 'חכמים המה להרע' או חכמה לשיפור אופי וייעוד האדם.

עם התפתחות הטכנולוגיה יש לאדם יותר זמן, מצוין, כעת תלוי מה האדם עושה עם הזמן שיש לו.

תוספת זמן  זה לא תמיד ברכה לאדם.

אם יש לאדם תוספת כסף והוא מנצל את זה לרעה הוא נעשה יותר יהיר ואנוכי ומנצל אחרים, הכסף עושה אותו רע, אם הזמן המיותר שיש לאדם מנוצל כדי עוד ליהנות ולחוות חוויות האדם לא נעשה יותר ערכי אלא הפוך, תוספת הזמן לא הייתה ברכה לאדם אלא קללה.

חז"ל אומרים טוב תורה עם דרך ארץ, מי שאינו יכול לעסוק בתורה כל היום, מוטב שיעסוק כמה שעות באיזו מלאכה ולא ישב בטל.

מה גרמה הטכנולוגיה המתפתחת?

שיש לאדם הרבה זמן פנוי.

כתב הכת"ס שנח בעצמו צדיק היה, הוא המציא את המחרישה לחרוש במהירות, הוא השתמש עם השעות שיש לו לעסוק בתורה.

אבל שאר בני דורו נאמר עליהם נאמר 'רק רע כל היום'

בגלל השעות המיותרות שנתווספו להם, עשו הכל בקלות עד שכפרו בה'.

אנו 'צוחקים' ואפילו מזלזלים על האנשים בדורות הקודמים שהם חרשו וזרעו, תפרו וקרעו על מנת לתפור, אבל בואו ונזכור זו גם תקופה שהיו בה אנשים גאונים הייתה שם מערכת משפחתית היו שם הרבה פחות בעיות נפשיות, אנשים תפקדו יותר טוב

ואם משהו יישאל, איך אתה יודע שהם היו עם פחות בעיות נפשיות? אולי הם הדחיקו… התשובה היא אולי הם הדחיקו אבל גם אולי הם לא הדחיקו

דבר נוסף גם מי שמדחיק, אז הוא מדחיק בעיה אבל זה לא אומר שהבעיה לא קיימת, הבעיה תתפרץ באופן שונה, כלומר הוא שונא את החברים שלו, אבל הוא מדחיק את זה, אז הכעסים והשנאה ייתפרצו במקום אחר כמו מול בני המשפחה שלו.

לאמר שאנשים הדחיקו דברים, זה אומר שהיו בעיות אלא שהבעיות הן לא מה שהאדם מדחיק אבל כן מתפרצים דברים אחרים במקום מה שהאדם מדחיק, כשאנשים אומרים יש בעיות ואנשים מדחיקים ולכן אף אחד לא יודע מהן הבעיות, אנשים שאומרים כך הם אומרים אמירה לא נכונה, למה?

כי המדחיק הוא לא אדם שלא סובל אלא הוא אדם שלא מודע ממה הוא סובל, אבל הוא סובל.

ולכן לאמר שהאדם מדחיק אין הכוונה שאין לו בעיות אלא הכוונה שהבעיות שיש לו הן שונות ולא מה שנראה מעל פני השטח.

בכל אופן אם היו כ"כ הרבה בעיות בדורות הקודמים אפילו אם היו הדחקות אז ההדחקות לא חוסמות את הבעיה הנפשית שלא תהיה, ולכן כן היינו צריכים לראות אנשים רבים מבעיות נפשיות.

בדורות הקודמים היו אנשים חכמים מאד

יצירתיים, בעלי מערכת חשיבה עצומה פילוסופים אנשי רוח מבריקים, גם כיום יש.

אבל היינו מצפים אם יש כ"כ הרבה זמן פנוי היה צריך להיות פי 1000 פעמים יותר אנשים חכמים

אנשים שמחים

אנשים מאושרים

משפחות מאושרות.

אבל עם הזמן הפנוי אנשים מתמכרים לאוכל לשתייה לרשת לאינטרנט, הרבה זמן פנוי אבל הזמן הפנוי מתמלא בהרבה תוכן שטחי שהורס ופוגע בנפש האדם.

אז לא אמרנו שכדאי לחזור אחורה בזמן, אלא להיות מודע ולנצל את יתרונות הטכנולוגיה לדעת יתרון וחסרון, וכאשר מודעים ליתרונות ולחסרונות אז אפשר לנצל את התפתחות העולם בצורה שמתאימה להתפתחות האדם.

כתב הכת"ס שלכן נאמר 'הנני משחיתם את הארץ', כלומר גם בעומק הארץ אומר רש"י ג' טפחים מהארץ = כעומק המחרישה, גם זה נמחה ע"י המבול.

ההסבר הוא כי אותו הדור קבלו את כלי המחרישה כדי להקל עליהם במלאכה, אבל ע"י השעות המיותרות חטאו לכן נמחו לא רק האנשים אלא גם שלושה טפחים כעומק כלי החרישה.

מה שחשבו שיהיה להם יתרון, בגלל שלא ניצלו לטובה אלא נוצלו לרעה על ידי התפתחות העולם, נימוחה האדמה כעומק של שלושה טפחים, כעומק המחרישה.

כתוב בזוה"ק בפרשת נח שבשנת ארבעת אלפים ות"ר יתפתחו שערי החכמה, ואכן מאותה שנה החלו להתגלות בעולם כלים טכנולוגיים

ארבעת אלפים ושש מאות שנה מאז בריאת העולם היא הזמן של

המהפכה התעשייתית השנייה שזה כינוי לתקופה שהחלה במאה ה-19 בין 1840–1860  סיומה במאה ה-20 בתחילת מלחמת העולם הראשונה.

השם הנוסף של התקופה הזו היא  "המהפכה הטכנולוגית" וזה בגלל ההתפתחויות של  הרבה טכנולוגיות כמו :החשמל  הרכב הפרטי  תעשיית הפלדה  הטלגרף  רדיו טלפון

הנורה החשמלית   כלי התעופה  ועוד  הרבה

המהפכה התעשייתית השנייה גם נחשבת למהפכה שהפכה את ארצות הברית למעצמה עולמית

התקשורת נעשית רחבה ובעלת השפעה רחבה מאד, תקשורת המונים…

 

אומר הזוהר בשנת שבשנת ארבעת אלפים ו600 שנה לבריאה יהיה שינוי בחכמת העולם

בזוהר כתוב על הפסוק ויהי בשש מאות שנה לחיי נח נפתחו ארובות השמים ומעיינות תהום רבה ובעניינו משנה זו יתפתחו שערי השמים ותרד חכמה רבה לעולם וזו תהיה הכנה לאחרית הימים.

הרמב"ם בפירוש המשניות  לפרק חלק (סנהדרין) כתב על מה שנאמר בגמרא (פרק במה מדליקין) שעתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת

כלומר מאכלים וביגוד מוכן, שטעות לפרש את הדבר כפשוטו.

אלא הכוונה היא שיהיה קל למצוא את האוכל והביגוד כאילו צמחו מאליהם…

ואכן יש מקרים של מאפיות ענק שמחוברת בצינור לטחנת הקמח של העיר, ולטחנת הקמח נכנסים גרעיני חיטה ומצדה השני של המאפייה יוצאים לחמים ולחמניות .

ב"ה יש אלפים ורבבות שבזכות הזמן שנתוסף הם בקיאים בש"ס.

בדורות הקודמים לא היה יכולת ללמוד כ"כ הרבה כי היו עסוקים מאד על המחיה ועל הכלכלה, לא יכלו לשלוח את כל הילדים לישיבות לעסוק בתורה, היו צריכים עוד זוג ידיים לעזור במלאכה לפרנסת הבית, אבל בימינו שאין צריך עזרה, יכולים הבנים והבנות ללכת לישיבה או לסמינר יש לנו אפשרות ויש לנו זכות וגם חובה לנצל את הזמן המיוחד.

אותו דור של נח, לא היה שם ישיבה, נח היה 'צדיק תמים בדורותיו' אבל רק לעצמו, ולכן כשהוא עשה טובה לעולם והמציא את כלי המחרישה… הציבור לקח את זה למקום שלילי והשחית כל בשר את דרכו על הארץ, ואז נח היה סגור בתיבה שנה, הוא ראה מה זה להיות עסוק בלי מנוחה…

אחרי המבול, צריכים לחזור לעולם שיש בו כלי מחרישה, אבל גם בני אדם ערכים שמנצלים לטובה את הג"ע, את העולם המיושב.

ריבוי הזמן שיש לאדם צריך להיות מנוצל לטובה,

לא להיות בחדר הממוזג במשרד ולשחק עם העכבר שלו משחקי מחשב עם אנשים אחרים בקצה העולם… אלא כדי שיוכל יותר ויותר למלא את נשמתו בגוף בעוד תורה ומצוות.

סיבב הקב"ה שבדרכי הטבע יכול האדם להרוויח הרבה זמן,

אנו כבר הרבה פחות סובלים מ'בזעת אפיך תאכל לחם'.

כיום זה התחלף ל'בדאגת ליבך תאכל לחם'.

דואגים יותר ממה שצריך.

מצד אחד  העולם מתקרב לתיקונו….

כמו שהיה לפני חטא עץ הדעת, שלא צריכים לעשות לט מלאכות.

מתקרבים לזמן של 'ולא תהיה עסק כל העולם רק לדעת את השם'. אבל עדיין לא הגענו לשלימות, המטרה של הזמן המיותר הוא שכל זמן שהנר דולק אפשר לחטוף עוד מצוות רבות

אנו עדיין בגלות, אפשר לחטוף עוד הרבה מצוות.