מאיפה הכוחות? כשאברהם התפלל על אנשי סדום

בפרשת לך לך כתוב שאמר הקב"ה לאברהם  לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה.

עוצמת הנסיון של 'שכחי עמך ובית אביך'.

אנו לא יכולים לשפוט ולהכיר את אאע"ה אבל מה שאנו כן יכולים ללמוד ממה שהתורה מדברת על אאע"ה.

התורה מלמדת אותנו שאברהם אוהב את ארצו ואת בית אביו, אם הוא לא אוהב זה לא קשה להתנתק, זה היה קשה מאד להתנתק אז הוא אהב המקום שגדל בו, אלא שהוא הקשיב להקב"ה ועזב

אברהם אבינו הצטער להיפרד מארצו מולדתו ובית אביו, שהרי אם לא אהב ולא היה קשה להתנתק אז אין כאן שום נסיון.

למה חשוב לאמר את זה? כי אנשים חושבים שצדיק זה אדם שהוא לא אדם, זה 'רובוט' זה אדם שהוא לא אמור לאהוב כלום.

אבל כאן למדנו, שבכל אופן בתחילת תהליך התהוותו של אאע"ה הוא כן אהב את משפחת המוצא והחברה שלו והוא היה צריך להתאמץ כדי לעזוב אותם לפעמים האדם מרגיש רע שהוא רוצה רצונות פשוטים, הוא רוצה לאכול לשתות הוא רוצה להינות הוא רוצה להתבטל, זה בסדר שהאדם 'רוצה' החסרון הוא לא שהאדם רוצה, אלא שהאדם לא מצליח להתגבר על הרצונות שלו, העוצמה היא לא שאין לאדם רצונות, אלא שיש לו ובכל אופן הוא מנהל את עצמו, את הרצונות שלו את השאיפות שלו בצורה בריאה ונכונה.

והקב"ה אומר לאאע"ה לך לך מארצך הוא לא אומר לו להיכן הוא יגיע הוא לא אומר לו איזו זכות תהיה לו כשהוא יגיע לשם, הוא לא אומר לו מה יהיו הרווחים שלו כאשר הוא יגיע לשם.

הקב"ה לא גילה לאברהם לכתחילה לאיזו ארץ ילך ולא מה הוא ייזכה שם, אומרים רבותינו בעלי המוסר והחסידות, ההסבר בזה הוא כך

כשאדם מתחיל תהליכים, הוא לדוגמא מתחיל ללמוד, הוא מתחיל לצאת לשידוכים הוא משקיע בחינוך הילדים הוא מתחיל בעסק הוא מתחיל תהליך של חזרה בתשובה

האדם מתחיל עם 'הראש הקטן שלו' והוא מדמיין מה יהיה לו, הוא מדמיין על בסיס הידוע לו בשלב הזה של החיים מה הוא יקבל בעתיד, הוא מנסה לנחש לשער ולדמיין על בסיס מה שיש לו בהווה מה שהוא מכיר בהווה, החכמה שיש לו בהווה על בסיס זה הוא מנסה לשער מה יהיה לו בעתיד.

ההשערה היא תמיד מדויקת ולא נכונה, ההשערה היא רק על בסיס מה המודעות שיש לו בהווה ,האדם מנתח את המציאות על בסיס ההווה, על בסיס מה שהוא מכיר כיום.

אבל התוצאה בהרבה מקרים היא הרבה מעבר למה שחשב ודמיין האדם

האדם מדמיין מה יהיה בעתיד על בסיס עולם המושגים המוכר לו ובזה הוא מגביל את העתיד שלו, בזה הוא מגביל את היכולות שלו

מציעים לאדם קידום בעבודה, פעמים שהוא אומר שהוא לא רוצה את הקידום, מדוע? לא בגלל שהוא לא ראוי לקידום.

אלא בגלל שכיום הוא מכיר את עצמו שהוא לחוץ מתוח לא רגוע לא שליו, ולכן נדמה לו שהוא לא מתאים לתפקיד שמציעים לו.

האדם הוא יותר ממה שהוא מכיר את עצמו, האדם 'כן' יכול להגיע להישגים ותוצאות האדם כן יכול להתפתח ולהצליח.

האדם כן יכול להתקדם. אבל הוא מכיר את ההרגלים הרפלקסים והרגשות שהיו לו אתמול על בסיס מה שהוא מכיר את עצמו מהעבר נדמה לו שכך יהיה גם בעתיד, נדמה לו שהעבר שלו משקף את העתיד שלו ולכן הוא לא מוכן להתרומם הוא לא מוכן להגיע לשלב הבא בחיים, הבעיה של האדם היא- לא שאין לו יכולות…לא! אלא שהוא שואף נמוך מידי, הוא שואף על בסיס מה שהוא מכיר את עצמו, הוא שואף על בסיס מה שהיה בעבר שלו

הוא שואף על בסיס העבר שהיה וכך הוא חושב ומנתח את המציאות וגם את העתיד

כך הוא גם הנסיון של 'לך לך ' נאמר לאאע"ה  – לך לך=  לא נאמר להיכן, כי המקום שיגיע אליו, הוא תמיד יותר ממה שחשב האדם.

תמיד יותר טוב ויותר יעיל ויותר מעניין ממה שחשב האדם.

לכן נאמר לאאע"ה תלך אבל לא נאמר להיכן יגיע.

כי המקום שאליו יגיע האדם הוא יותר מאשר מה שמדמיין וחושב האדם.

כל זמן שאדם לא הגיע למעלות גדולות ויקרות אין באפשרותו  לשער את גודלן וחשיבותן כפי שהן באמת.

לכן נאמר לאברהם לך אל הארץ אשר אראך  רק לאחר שיגיע לשם יבין ויראה את גודל ערך המעלה שזכה בה!

אין באפשרות האדם להשיג את נועם המעלה לפני שהוא ישיג את המעלה.

לך לך מארצך זה נחשב בין עשרת הניסיונות שנתנסה בהם אאע"ה הרי שנסיון גדול הוא אפילו לאדם הגדול בענקים אע"פ ששמע הציווי מפי השי"ת ויחד אתו עמד בנסיון הזה גם לוט! כמ"ש וילך אתו לוט. נסיונו של לוט היה לכאורה גדול יותר משל אברהם שהרי הוא לא נצטווה מפי הקב"ה!

מסי"נ גדולה ועצומה של לוט…

אבל מלוט למדנו שיכול האדם להיות מוסרי ערכי נעלה מרומם

אבל אח"כ הוא לא מתמיד במסי"נ ועם כל המעלות של מסי"נ שכן היו לו אח"כ הוא יכול ליפול בחזרה…כמו שהיה סיפור החיים של לוט

וא"כ יש להבין מה שקרה אח"כ לוט מגיע בסופו של דבר לסדום מקום שאנשיו נמצאים בשפל המדרגה של מוסר ומידות.

לוט הגיע למצב שהוא ההיפך הקיצוני מאברהם.

אברהם מצטיין במידות בצורה מופלגה: עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה כל אלה הם מתלמידיו של אברהם אבינו.

לוט למרות המסי"נ שהייתה בהתחלה, בהדרגה הוא חוזר אל נקודת ההתחלה הרעה עד שהוא מגיע ורוצה בתרבות סדום.

מה ההבדל בין לוט לאברהם?

אומרים רבותינו בעלי המוסר רעיון נפלא אדיר ומדויק!

אאע"ה עליו נאמרה ההדרגתיות, סור מרע ועשה טוב.

בהדרגה מהקל אל הכבד תחילה לעזוב את ההרגלים שקנה ע"י הישיבה בארץ ההיא אח"כ ממה שנדבק בו בעיר מולדתו ולבסוף גם ממה שהושפע במקום שהיה דבוק בו ביותר בית אביו ורק אח"כ ממשיך הפסוק ואומר אל הארץ אשר אראך! רק אז הוא משיג את המעלה, הוא בתהליך של 'סור מרע ועשה טוב'.

זה ההבדל בין לוט לאברהם! אברהם הלך לבקש מעלות אבל גם נטש את כל מה שהיה בו מקודם.

מי שמוכן לשלם מחירים יכול להשיג ולקבל תוצאות.

מי שמקריב מתקרב אל התכלית, כך היה אברהם.

אבל לוט עליו לא נאמר שהוא היה מוכן להקריב, עליו נאמר שהוא רוצה להתקרב לאברהם, הוא רוצה להתקרב לצדיק, אבל בנפשו פנימה הוא מעולם לא עקר את 'הרוע' הוא לא עקר את השפלות של ההתעסקות בקנאה נקמה שנאה רוע והתמכרות לתאוות

לוט אמנם רצה להדבק במעלות  של אברהם והלך אתו, הוא כן יצא אתו, אבל מנטלית רגשית מבחינת ההרגלים שלו, הוא לא 'נטש' את המקום שהוא היה בו.

עזיבתו את ארץ מולדתו ובית אביו הייתה זמנית.

הוא לא עשה עבודה עם עצמו, הוא לא באמת עשה בדק בית פנימי נפשי ובדק עם עצמו, והגיע למסקנה שהוא לא רוצה את 'הרוע' שיש בסדום או שהיה במקומות שהוא יצא מהם כשהוא יצא עם אאע"ה.

הוא לא עזב את התכונות הקודמות שלו, הוא כן רצה יהדות, אבל לא יהדות עם מחוייבות, הוא רצה יהדות בתור תחביב, מתי שזה מתאים, ואפילו מידי פעם להתאמץ למען היהדות, אבל יש 'גבול' כמה הוא מוכן לשלם באופן קבוע למען היהדות.

אמנם הוא התאמץ והיה בכמה מהלכים לא קלים עם אאע"ה אבל  בשעה שהגיע נסיון  של חמדה של מרעה טוב… אחרי שלוט היה במצרים וראה את טוב מצרים, אחרי שהוא ראה את העוצמה שיש במצרים, אח"כ הוא חזר לארץ והוא רצה שפע והוא כבר לא יכל יותר להיות עם אברהם ('אי אפשר באברהם ובאלוקיו רש"י) הוא כבר לא יכל עוד להיות ביהדות של אאע"ה אז הוא עזב את אאע"ה, הוא עזב את אאע"ה כי הוא מעולם לא התחבר באופן מוחלט.

וכך לוט נפל עד שהוא הגיע  לסדום

וזה כלל גדול בעבודת השם.

כך אנו אומרים כל יום בק"ש קודם אנו אומרים 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם' ואח"כ 'למען תזכרו ועשיתם' הקדים הכתוב סור מרע לעשה טוב.

אז לא חייבים לחכות עד שיהיה סור מרע מוחלט אבל כן לדעת לעבוד עם שני הממדים האלה, סור מרע ועשה טוב.

לא צריכים להמתין בעשיית הטוב עד שנסיר  הרע אפשר שניהם באים כאחד.

'ביד' אחת צריך לעקור את הרע ו'ביד' שניה לבנות את הבניין הרוחני

ואברהם אבינו מנסה להתאמץ גם עבור הרשעים כמו בסדום

ובעם ישראל יש צבו"ר =  צדיקים בינונים ורשעים.

על אברהם אבינו כתוב:  אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלקים אֱלקיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ.

היה אברהם מנסה ללמד זכות על סדום שלא תחרב היה מבקש לעורר עליהם את מידת הרחמים.

אומר  המגיד מדובנא דבר פלאי יש הבדל בין צדיק שנולד צדיק מתחילתו, לבין צדיק שלא נולד כך אלא שהתייגע לזכות לזה…

נח לא התפלל על בני דורו כי הוא היה צדיק תמים מתחילת החיים שלו.

וכשראה את הרשעות של דור המבול היה שונא אותם שנאה תהומית.

זו הסיבה שהוא לא הוכיח אותם הוא גם ידע שהוא לא יכול לדבר אתם בגלל שהם היו משיבים לו 'אתה נולדת צדיק, נולדת מהול, ואין לך שום מושג ביצר הרע ובתאוות …' אבל אברהם אבינו, הוא נולד ערל והוא נולד מתרח ואמתלאי בר כרנבו – הם היו מזוהמים מאד.

מהמקום הזה נולד אאע"ה,  עד שהוצרך להיכנס לתוך כבשן האש לטהר את עצמו…הוא נזרק לכבשן האש, כמו ליבון, לטהר את עצמו.

כל משפחתו של אאע"ה מסביב כולם היו רשעים עובדי עבודה זרה, לעומת נח שכתוב במדרש שהיה ממשפחת צדיקים

מתושלח היה צדיק, למך היה צדיק, והרמב"ן כתב שכל העשרה דורות משת ועד נח כולם היו אנשים מיוחדים וצדיקים, וביניהם חנוך אשר עלה ונתעלה

במדרש כתוב בעניין נח = עה"פ 'צדיק תמים היה נח', כל מי שנאמר בו 'היה' מתחילתו ועד סופו היה צדיק, משא"כ באאע"ה לא כתוב כך, אאע"ה לא בבת אחת הכיר את בוראו אלא זה לקח זמן, יש כמה דעות מתי הכיר את בוראו, בן שלוש או בן ארבעים או בן  ארבעים ושמונה.

והקב"ה ניחם ועודד את אאע"ה ואמר לו:

עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ.

מהי משמעות הפסוק?  הכוונה היא שכאשר תאסוף חיילים לרדוף אחרי האויבים  – העם שלך והידידים האוהבים אותך יתנדבו לעזור לך ביום מלחמה  – ולמה תזכה לזה? בזכות 'הדרי קודש מרחם שחר' זה

יהיה לך בזכות הק' שהייתה לך שהיית בן 3

לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ = תיחשב לך הדרך שהתנהגת בילדותך שבחרת להאמין בהשם כמעלה גדולה ואומרים חז"ל

שהקב"ה ניחם את אאעע"ה ואמר ' לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ', מה טל פורח אף עונותיך פורחים. נח לא היה צריך לזה אבל אאע"ה כן.

אאע"ה נולד עם שאור שבעיסה הוא הכיר את הרוע ואת הקושי להתגבר על ילדות חברה הרגלי בית אבא ואמא…

ולכן היה מצדיק את הבריות…

יש מקרים של  אנשים שהם עולים ומתעלים מדרגה לדרגה הם מתחילים לבזות ולזלזל באנשים אחרים שהם לא  כפי מעלת המדרגה שלהם… אבל אאע"ה היה אוהב להצדיק את הבריות

הוא ידע להתקדם להתרומם אבל גם ללמד זכות על הקצב והסגנון של האנשים שהם לא ברמה שלו.

יש פעמים שהאדם מתעלה ואז הוא מזיק לאנשים אחרים, הוא מתעלה ובגלל שהוא מתעלה הוא חסר סבלנות ורצון ליצור קשר עם

אחרים או שהוא מזלזל באחרים.

בואו ונראה את התפילה של   הרבי רבי אלימלך מליז'נסק

אפשר למצוא בתוכן התפילה את המילים תְזַכֵּנוּ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם קֵל מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁנְּיַחֵד אֶת לְבָבֵנוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְדִבּוּרֵנוּ וּמַעֲשֵׂינוּ וְכָל תְּנוּעוֹתֵינוּ וְהַרְגָּשׁוֹתֵינוּ, הַיְדוּעוֹת לָנוּ וְשֶׁאֵינָן יְדוּעוֹת לָנוּ, הַנִּגְלוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל מְיוּחָד אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים בְּלִי שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל חָלִילָה, וְטַהֵר לִבֵּנוּ וְקַדְּשֵׁנוּ, וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ בְּאַהֲבָתְךָ וּבְחֶמְלָתְךָ, וְתִטַּע אַהֲבָתְךָ וְיִרְאָתְךָ בְּלִבֵּנוּ תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם, בְּלֶכְתֵּנוּ וּבְשִׁבְתֵּנוּ וּבְשָׁכְבֵּנוּ וּבְקוּמֵנוּ תִּבְעַר תָּמִיד רוּחַ קָדְשְׁךָ בְּקִרְבֵּנוּ

כלומר להתקרב להקב"ה אח"כ אנו מבקשים מהקב"ה

וְתִשְׁמְרֵנוּ מִן הַפְּנִיּוֹת וְהַגֵּאוּת וּמִן הַכַּעַס וְהַקַּפְּדָנוּת וְהָעַצְבוּת וְהָרְכִילוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת, וְתַשְׁפִּיעַ רוּחַ קָדְשְׁךָ עָלֵינוּ שֶׁנִּהְיֶה דְבֵקִים בָּךְ, וְשֶׁנִּשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד אֵלֶיךָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה תַּעֲלֵנוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לָבוֹא לְמַעֲלַת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב,

אחרי שאנו מבקשים מהקב"ה להתעלות אנו מתפללים להקב"ה וְתַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה.

 

יש כאן צירוף של שתי תפילות, גם שנעלה ונתרומם וגם שנראה את מעלת חברינו.

פעמים האדם מתרומם וזה על חשבון האחר, הזולת.

הוא מתרומם והוא כועס על העבר שלו, הוא מתוסכל מהעבר שלו, הוא לא מצליח להתמודד עם התסכול מהעבר שלו ולכן הוא 'משליך' את זה על משהו אחר, הוא 'משליך' על הזולת.

כל הכאב והתסכול שלו על העבר שלו, או על נטיות לרוע שיש בתוכו הוא לא מצליח להתמודד עם זה והוא 'משליך' את זה על אנשים שהם ברמה נמוכה ממנו. ולכן התפילה היא

1 שנזכה לעלות מדרגה לדרגה במעלת אבותנו הק', ו2 שנראה כל אחד מעלת חבירנו ולא חסרונם, כמו שהיה  באאע"ה שאע"פ שנתעלה מאד, היה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

ולכן היה יכול לומר מוסר לבני דורו, כי הוא כן הבין אותם.

הוא יכל  לדבר לרצונות לצרכים לשאיפות לכאבים לתסכולים לקונפליקטים הוא יכל לדבר לכל הממדים בנפש

כתב  הייטב לב רעיון נפלא מה שכתוב שכתוב בתהילים לג

יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי. דוד המלך מדבר על השונאים אותו שהיו רודפים אותו, והיו שואלים אותו בחלון, מי שעושה עבירות מה עונשו מי שעשה מה שעשה דוד המלך מה עונשו… ותוך כדי דבריו על שונאיו, אומר דוד המלך בפסוק י"ב

יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי.

ביאר הייטב לב: נפשי חבולה ממה שנכשלתי.

לי זה כואב אבל זוהי טובה גדולה לעולם למה? כי כך הוא מלמד תשובה לעם ישראל, כך עם ישראל יכולים ללמוד ממנו תשובה,

כך, כיון שעבר מה שעבר  הבין כמה היצא הרע יכול לבלבל את האדם, ועי"ז הוא יכול לדון הכל לכף זכות ולכן ממשיך הפסוק ואומר

וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב.

מהמקום הזה אני יכול להתפלל על הרשעים.

וכמו שאמרו חז"ל לא ממנים על הציבור אלא מי שהוא מלא בקופה של שרצים, מדוע ולמה ? כדי שלא ייתגאה ולא ייראה רק את הטוב שיש בו ואז הוא יקבע את העליונות שלו ביחס לאחרים.

וזה שאמר הקב"ה לאאע"ה, 'אהבת צדק ותשנא רשע', הרי אני יודע היטב כמה שאתה שונא את הרשעות, ואעפ"כ אהבת את הבריות ואתה מצדיק אותם, לפרגן לחזק ולעודד.

אאע"ה הסתכל על אנשי סדום כמסכנים ורק רודפים אחרי עולם החומר אבל הוא מרחם עליהם אע"פ שהוא היה עוסק בחסד כל ימיו והם היו הפוכים לגמרי ממידת החסד, הוא לא מקלל אותם אלא הוא

מתפלל להקב"ה שיעשה אתם חסד, כמו שהקב"ה עזר והתעוררה האמונה בליבו של אאע"ה כן הוא מבקש שתתעורר האמונה בלב אנשי סדום.

שיבעיר את לבם לעבודת השם. כמו שרבי מאיר היה מתפלל על השכנים שלו שיחזרו בתשובה.

הוא התפלל, אבל הקב"ה לא הסכים, והקב"ה השמיד את סדום, התפילה כפי שביקש אאע"ה היא תפילה להציל את סדום וזה לא קרה, הצלה לא הייתה.

בכל אופן לא אמר אאע"ה אם לא קבלתי מה שרציתי, כנראה שיש בעיה, לא. אלא הוא לא קיבל מה שרצה אבל גם לא איבד את האמונה שלו בהקב"ה.

מצד אחד אמר אאע"ה ללוט 'הפרד נא מעלי', אנחנו לא יכולים לגור ביחד, אמנם אני מרחם עליך והבטיח לו 'אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה', אמר לו  שאם צריך הוא יבוא להציל אותו מכל צרה וצוקה, וכך באמת  עשה אאע"ה במסירות נפש במלחמת ארבעה מלכים את החמשה וזה היה בעיצומו של ליל הסדר, אאע"ה  וויתר על ארבעה כוסות ועל כזיתים של מצה ועוד, ואאע"ה יצא ללחום כדי להציל את בן אחיו לוט. אברהם הלך והתאמץ להציל את לוט חז"ל דרשו עליו 'ויסע לוט מקדם, שנסע מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי באברהם ולא באלקיו'. כנראה שדן אאע"ה את לוט לכף  זכות, שהרי שמע לוט שהקב"ה מבטיח לאאע"ה 'לך לך מארצך, ואטיבך', לך לך להנאתך יהיה לך שפע ברכה והצלחה, ובסוף המציאות היתה הפוכה הגיע אאע"ה לא"י ואז היה רעב בארץ, הניסיון הקשה של לרדת למצרים ושם לראות שפע!!! ואז הוא טעם את טעם השפע… ושחזרו לארץ כבר רצה לוט לעזוב את אאע"ה, הוא לא ראה במיידי את התגמול של ברכת השם על היראים את הקב"ה.

אז אברהם מסתכל על המציאות בראי הענווה והאמונה, שהקב"ה זיכה אותו שהוא 'עדיין מאמין' באמונה טהורה אבל לוט, הוא נפל מהדרך הישרה, הוא כבר לא מחזיק מעמד, הוא לא מצליח להחזיק מעמד.

לאברהם יש רחמנות וכך כתוב על אאע"ה  'אהבת צדק ותשנא רשע', הוא אוהב את האמת את הצדק הוא שונא רשע, ובכל אופן אהב גם להצדיק בריותי (מדרש) מעלת אאע"ה 'אהבת צדק ותשנא רשע', גם כששנא את הרשע, אהב את הצדקה.

וכאן ניכר עוצמת הניסיון של אאע"ה: 'שכחי עמך ובית אביך' להתנתק טוטלית מכל מוסכמות או הרגלי חשיבה ותרבות של חרן  לעקור ולהשליך את הגישה המחשבה וההרגלים שהתגבשו בשבעים וחמש שנה בארץ מולדתו, זה לא קל וזה לא קורה ביום אחד, אבל כן זו המטרה זו המגמה זו החשיבה, זו המשימה זה הייעוד ההיצמדות לקיום דבר השם.

לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך.

זו היצירה המחודשת של אאע"ה, 'לך לך' כך מתקיים בו 'שכחי עמך ובית אביך או אז ויתאו המלך יפייך'.

והקב"ה לא מגלה לאאע"ה מהי הארץ שאליה הוא יגיע, כך שעל כל צעד וצעד הוא יקבל שכר (רש"י) הוא לא יודע לאן הוא הולך, כל צעד זה עוד מאמץ עוד השקעה.

עוד צעד עוד השקעה, עוד אי ידיעה עוד מאמץ למען קיום רצון השם, עוד חסד שעושה הקב"ה עם אאע"ה שמאפשר לו לזכות בעוד שכר.

נאמר כאן לך לך – תתנתק מהעבר ולא תדע, ולא תדע מה יהיה בעתיד, תתחבר לעתיד חדש ותתנתק מהעבר שלך

גם בנסיון העקידה נאמר לאאע"ה לך לך  אל ארץ המוריה – נאמר לו – לך לך לעקוד את הבן, בנסיון לך לך אצלנו בפרשת לך לך נאמר לאברהם תתנתק מהעבר בניסיון לך לך אל ארץ המוריה בנסיון העקידה נאמר לך לך  – לעקוד את הבן להתנתק מהעתיד שלך.

בספרים כתוב שנאמר לכל נשמה שהיא בעולם העליון,  וַיֹּאמֶר השם אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

לפני שהנשמה נכנסת לגוף כמו נאמר לה צו אלוקי שמיימי.

ויאמר ה' אל אברם. ניקח את המילה אברם ונחלק אותה לשנים

אב ורם. המשמעות של 'אב', זו היא הנשמה שהיא 'אב' ללמד את הגוף.

והחלק השני של המילה  = ו'רם' שהנשמה מגיע ממקום רם ונשא ומה נאמר לנשמה: 'לך לך מארצך וממולדתך מדירתך וממקומך ומהנאתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך כלומר לגוף פלוני הנשמה מגיע ממקום רם וגבוה מגיע ללמד את הגוף איך לחוות רוחניות בעולם הזה.

אז נאמר לאברהם לך לך ולא גילה הקב"ה לאיזה מקום הולכים להגיע למה? כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה (מדרש).

נאמר לאברהם לך לך – הוא צריך להתנתק מהעבר שלו, אבל אח"כ הוא יוצא למלחמה להציל את לוט שהוא מסמל את התרבות שאותה הוא עזב במסי"נ, הגמישות הבלתי פוסקת של אב האומה אאע"ה.

כך לכל אדם יש לו את המסעות שלו בחיים.

בחיים יש להאדם הרבה מיסתורין הרבה התלבטויות, האם להשקיע בתחום אחד או בתחום אחר, האם להתחתן ועם מי ומתי להתחתן ילדים איך וכמה לחנך כמה להשקיע בעבודה וכמה בחברה וכמה בפרנסה וכמה בלימוד תורה, ועוד הרבה שאלות.

כל כך הרבה התלבטויות יש לאדם בחיים שלו.

נאמר בתורה על  הגר ויפקח אלקים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם כמו שאנו למדים מהפסוק ויפקח אלקים את עיניה.

אדם הולך לו בדרך ומחפש מים או שאר צרכים והוא ייזכה שהקב"ה ייפקח לו את העיניים.

אומר השל"ה הק' על הפסוק בפרשת בהעלותך 'על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו' מסר יש כאן  שבכל פעולה או תנועה שהאדם עושה יאמר אם ירצה השם או בעזרת השם שרוצה להגיע למקום מסוים יאמר בעז"ה וכאשר הגיע למקום מסוים יאמר ב"ה שיהיה שם שמים שגור בפיו

אנו מתפללים להקב"ה שייפכח לנו את העינים לעשות את הבחירות הנכונות ועוד, אנו מתפללים להקב"ה שיאיר את עינינו, ולעשות בחירות נכונות ועוד שאנו צריכים הרבה גמישות בחיים שלנו.

לך לך שינויים גמישות ליטוש ושיפור ההחלטות תמיד.