ידעתם? זה לא היה הביקור הראשון בארץ ישראל

"וילך אברם כאשר דיבר אליו השם וילך אתו לוט ואברהם בן שבעים וחמש שנה בצאתו מחרן"

אומרים התוס' במסכת שבת ומופיע גם בדעת זקנים, שזו לא הפעם הראשונה שהיה אברהם בארץ ישראל. אברהם כבר היה בארץ לפני כן, כאשר היה בן 70 בברית בין הבתרים, ואח"כ חזר לחרן ובגיל 75 נאמר לו שם בחרן "לך לך". נשאלת השאלה מהי משמעות הדברים, למה היה אאע"ה בארץ בזמן ברית בין הבתרים ואח"כ חזר לחרן ושוב חזר לארץ ישראל בצווי הקב"ה, לך לך?

אומר האלשיך שבפעם הראשונה שהגיע אברהם לארץ ישראל כשאברהם היה בן 70 לא נפרדה נשמתו  מבית אביו ונשמתו לא התקדשה  לנשמה בדרגת עם ישראל

אומר  השם משמאול, הנסיעה הראשונה לארץ ישראל לא הייתה עם לוט לבד, אלא ללוט יש שורש גדול של נשמות חשובות כמו רות המואביה, נעמה העמונית, דוד המלך ושלמה המלך.

כשהלך בתחילה אאע"ה לבד לארץ ישראל, נכרתה ברית בין הבתרים, ובברית הזו נאמר לו שבניו הם העם הנבחר והם ייצאו לגלויות, ואומרת הגמרא ביבמות שהמטרה של היציאה לגלויות זה בשביל 'שיתווספו גרים', ולכן בפעם הראשונה רק אאע"ה שהוא אב האומה מגיע לא"י, ובברית בין הבתרים נאמרה גם נבואת הגלות ומטרת הגלות שיתווספו כל מיני גרים חשובים מאומות העולם, לכן חוזר אאע"ה לחרן והוא ייצא עוד פעם לארץ ישראל אבל הפעם עם לוט.

בספר 'אמרי נועם' כתוב שהיו שורשי הנשמות קשורות ללוט לכן הייתה ללוט נטייה חזקה מאד ורצון עוצמתי שהוא כמעט לא נסיון ללכת עם אאע"ה לכן מצינו דבר פלא אומר המדרש נאמר לגבי אאע"ה לך לך מארצך תעזוב את העבר שלך ולך למקום חדש לארץ ישראל.

עוד מצינו בעניין אאע"ה שכתוב עליו לך לך אל ארץ המוריה  להקריב את הבן שלך ה'לך לך' בפרשת לך לך זה לעזוב את העבר וללכת לעתיד חדש.

ה'לך לך' בפרשת וירא זה ללכת לעקידה ולהקריב את העתיד.

אומר המדרש קשה לדעת איזה לך לך קשה יותר להקריב את העבר או להקריב את העתיד?

לכן כתוב בתורה אודות שני הנסיונות האלה 'לך לך', היה דמיון בקושי בין שני הנסיונות.

אם שני הנסיונות האלה כ"כ קשים אז למה למה לא כתוב איזה קושי בעניין לוט?

הרי גם לוט עזב את העבר שלו והצטרף לאאע"ה.

הוא הצטרף למסע של אאע"ה למה לא כתוב כלום על המסי"נ של לוט?

אומר האמרי נועם הנשמות הפוטנציאליות שנמצאות בלוט  יצרו אצלו דחף אדיר! לכן לא כתוב שיש שכר או שיש ניסיון או שיש קושי ללוט!

עוד מצינו בליקוטי תורה להאריז"ל למה ביקש משה רבנו לעבור דרך ארץ אדום בדרכם לא"י? בגלל שכמה מחכמי המשנה הנשמות שלהם קשורות לאדום והצדיק הוא כמו 'מגנט' שמושך אליו את הנשמות או הפוך כמו 'קרן לייזר' שהראייה שלו משפיעה לטובה והראייה שלו השפיעה לעורר את הנשמות של המתגיירים העתידים מבני אדום, הנשמות הגבוהות כמו נשמת ר"ע.

כתוב בספרים שרבי עקיבא הוא קשור לעשו וכתוב בספרי הסוד שיעקב הוא בבחינת תורה שבכתב ועשו הוא תורה שבעל פה  ולכן התאומים יעקב ועשו היו בשליה אחת  תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אבל עשו לא נדבק ביעקב אלא נלחם בו.

המגלה עמוקות אומר שרבי עקיבא הוא מבני בניו של סיסרא שלמדו תורה בבני ברק והחיד"א (במדבר קדמות מערכת י או נב) כתב בשם האריז"ל שסיסרא הוא גלגול של עשו גם רבי עקיבא הוא גלגול של עשו, הוא מחלק ה'ראש' של עשו והחלק הרוחני בראש של עשו התגלגל בסיסרא ויעל תקעה ביתד בראש – ברקה של סיסרא להוציא משם את הניצוצות וזה בשביל לגאול את ר"ע.

רבי עקיבא הוא שורש התורה שבעל פה ולכן כתוב על יצחק שהוא אהב את עשו כי ציד בפיו, בעשו שורש התורה שבעל פה.

ולכן כתוב על יעקב שהוא 'איש תם יושב אוהלים' האוהל של תושב"כ ואוהל של תושבע"פ, משה רבנו רצה לעבור בגבול אדום לעורר נשמות של גרים, אבל אדום לא איפשרו למשה רבנו לעבור שם.

משה רבנו אמר אנו נעבור אבל בלי לאכול בלי לשתות  רק לעבור שם אך גם את זה לא נתן מלך אדום

אז לאאע"ה נאמר לך לך ולו זה היה נסיון גדול מאד ולוט הצטרף לאאע"ה אבל זו לא הייתה בחירה קשה כי היו נשמות שהיו כלולות בו שגם הן רצו להצטרף לאאע"ה והן הנשמות האלה הניעו את לוט.

ולכן לוט יש בו 'קונפליקט' מצד אחד הוא הולך עם אאע"ה מחרן לארץ ישראל, ויחד אתו יורד מהארץ למצרים אבל אח"כ הוא אומר  אי אפשי לא באברהם ולא באלוקיו איך הוא עושה כ"כ הרבה מסי"נ להיות קרוב לאאע"ה ומצד שני הוא אומר אמירה בסגנון של 'אי אפשי' לא באברהם ולא באלוקיו? אלא הוא מצד עצמו לא רוצה קשר עם אאע"ה אבל מצד הנשמות הכלולות בו יש בו עוד צרכים ורצונות שהם לא בשליטת המודעות והחשיבה שלו.

ולכן למרות שהוא כ"כ רוצה להיפרד מאאע"ה ואכן אחר זמן לוט ואברהם נפרדים, אאע"ה מציל את לוט והוא נלחם בעבורו בליל פסח מלחמת המלכים וגם המלאכים גואלים את לוט מסדום, ואחרי שיש ללוט צאצאים, עמון ומואב, ומאז לא מדובר עוד מלוט כי הוא סיים את תפקידו.

אברהם אבינו עוזב את בית אביו 'לך לך מארצך ממולדתך מבית אביך' הוא כמו צריך להיוולד מחדש נשמה חדשה, נשמה עם תכלית, נשמה שמוסיפה גרים תחת כנפי השכינה.

להיות בעל תשובה זה להיות כמו שאומר הרמב"ם: 'אני לא אותו האיש' אלא אדם אחר 'פנים חדשות באו לכאן' אדם שרוצה להתגבר על הרגלים לא טובים, לא מספיק לאמר, אני חולם על עתיד טוב יותר, לא מספיק שאדם יאמר יש לי שאיפות, לא !! אלא צריך האדם להיות מוכן לשלם מחיר, להיפרד מהעבר.

אם נמשיך עם הרגלי העבר, העתיד יהיה בדיוק כמו העבר, אם האדם רוצה חיים אחרים, הוא צריך הרגלים אחרים הוא צריך להיפרד מהעבר שלו.

לכן אברהם אבינו בכדי להיות יהודי הוא צריך להיוולד מחדש.

אחד הצרכים החשובים של בני אדם זה הבטחון לכן אנשים מחפשים את הסיבה ותוצאה בעולם החומר.

אבל אאע"ה פועל הפוך מהעולם, כאשר אברהם אבינו מחפש לגור במקום מסוים בארץ ישראל, לאיפה הוא הולך לחברון, ולמה?

כי זו אדמה יבשה בדרום ולמה כי הנגב מנוגב מהטובה וכך הוא מתפלל להקב"ה שם הוא לומד להיות תלוי אך ורק בהקב"ה!

לך לך  שכחי עמך ובית אביך – לעזוב את הרגלי החיים, את הרגלי החיים של רווח חומרי וחיפוש אחר הדביקות בהקב"ה.

לך לך מארצך, הקב"ה לא אומר לאן ללכת, הוא רק אומר ללכת, לאיפה? זה לא נאמר, למה? בכדי לתת לו שכר על כל פסיעה ופסיעה.

כשאדם נע לקראת מטרה מסוימת, ככל שהוא משקיע למענה, ככל שהוא מתאמץ להשיג, הוא מתבשל עם 'המטרה'  שהוא רוצה, וכך הוא יותר מחבב את המטרה שלו.

לך לך מארצך  – לא נאמר לאיפה ללכת רק נאמר לו ללכת, כי האדם כדי לעשות שינוי בחיים שלו הוא צריך לעזוב את העבר ולייצר עתיד חדש.

אנחנו לא תמיד שמים לב, אבל חלק ניכר ובולט מהחיים שלנו, זו הצטברות של 'הרגלים'.

ההתנהגות שלנו בשגרת החיים, היא בהרבה מקרים, הצטברות של 'הרגלים'. אדם הראשון אחרי שאכל מעץ הדעת, אמר: 'האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל', כתוב במדרש שאמר אדם הראשון, אכלתי ואוכל עוד. לכאורה זו חוצפה. אומר המדרש , לא! זו לא חוצפה.

אלא תיאור מצב, תיאור הרגל שיש לבני אדם. הם מתחילים את המעשה בפעם הראשונה, מתוך מודעות, מתוך חשיבה, אבל ככל שזה הצליח להם, והיה טוב, הנפש מייצרת מערכת אוטמטית שאומרת, 'תעשה בלי לשאול שאלות', ככל שאדם מרגיש טוב עם ההרגלים שלו, המח של האדם אומר, אל תשאל – תעשה!! אל תחשוב, תפעל! זה ה'הרגל' – מערכת אוטומטית שהאדם לא מטיל בה שום ספק!

בשביל לשנות הרגל אנחנו צריכים להשתמש הרבה בכח 'המודעות', לחשוב  להתבונן לדמיין. אם רוצה האדם להיות אנרגטי יותר, אדם רוצה להיות שמח יותר, אדם רוצה להיות רגוע יותר, מה שצריך האדם לעשות, זה לדמיין  לדמיין את התוצאה שהוא רוצה  ככל שהאדם מדמיין את התוצאה, ככל שהוא חווה את התוצאה, ככל שהוא רואה אותה הוא מפעיל כח מניע הוא מפעיל מוטביציה להגיע למקום טוב יותר, ועוד יותר ככל שיש לאדם 'דמיון' של המקום שאליו הוא רוצה להגיע ככל שיש לאדם דמיון למקום שאליו הוא שואף  הוא נעשה פתוח ומודע יותר לכך שהוא מסוגל ויכול להגיע למקום חדש בחיים שלו ככל שהוא מדמיין את המקום החדש ככל שהוא חווה את המקום החדש – הוא נעשה  ערני יותר לבחור מעשים חדשים ולעצור את ההרגלים הלא טובים.

בהתחלה מרגישים את הקושי של 'לך לך  מארצך'.

מרגישים בהתחלה בעיקר את הקושי של הניתוק שכחי עמך ובית אביך וככל שהזמן עובר אנחנו מרגישים את התגמול את התוצאה את התהליך והכוון שאליו אנחנו הולכים.

אנו לא יוכלים לשפוט ולהכיר את אאע"ה מה שאנו כן רואים שהתורה מלמדת שהיה קשה הניתוק ויותר מזה אומרים בעלי מוסר וחסידות הקב"ה לא גילה לאברהם להיכן לפנות ומדוע

כשהאדם מתחיל תהליך הוא לדוגמא מתחיל ללמוד הוא מתחיל לצאת לשידוכים הוא משקיע בחינוך הילדים  הוא מתחיל בעסק הוא מתחיל תהליך של חזרה בתשובה

האדם מתחיל עם הראש הקטן שלו והוא מדמיין מה יהיה לו הוא מדמין על בסיס הידוע לו בשלב זה של החיים מה הוא יקבל בעתיד הוא מנסה לנחש לשער ולדמיין על בסיס מה שיה לו בהווה מה שהוא מכיר עכשיו החכמת חיים שיש לו עכשיו על בסיס זה הוא משער מה יהיה בעתיד, אבל ההשערה תמיד לא נכונה

כי האדם חושב בהווה עם נתוני חיים בהווה מה יהיה בעתיד, ובעתיד יהיו נתונים שלא מכיר האדם בהווה!

כך הוא גם הניסיון של לך לך נאמר לאאע"ה לך לך, לא נאמר לו להיכן כי המקום שהוא יגיע אליו הוא תמיד יותר ממה שהוא חשב האדם.

כל זמן שאדם לא מגיע למעלות גדולות ויקרות אין לו את הכלים לשער ולדמיין את הפירות של העשייה שלו.

אומרים בעלי המוסר רעיון נפלא

אאע"ה עליו נאמר ההדרגתיות סור מרע ועשה טוב בהדרגה מהקל אל הכבד.

משנה הרגלים ותפיסות שקבל מארצו וממולדתו וכמו שכתוב בפסוק לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך ורק אח"כ אל הארץ אשר אראך רק אז הוא משיג את המעלה, הוא בתהליך כדי להתמיד בשינוי ולשמר אותו צריך תהליך בריא של סור מרע ועשה טוב.

האדם לא יודע להיכן הוא יגיע לכן נאמר אל הארץ אשר אראך כי אתה לא יכול עם כלי החשיבה של ההווה לשער כמה גדול וטוב יהיה בעתיד.

זה ההבדל בין לוט לאאע"ה אברהם הלך לבקש לקנות מעלות אבל גם נטש את כל מה שהיה לו בעבר מי שמוכן לשלם מכירים יכול להשיג תוצאות. אבל לוט עליו לא נאמר שהוא מוכן להקריב הוא רוצה להתקרב לצדיק אבל בנפשו פנימה הוא מעולם לא עקר את הרוע הוא לא עקר את ההתמכרויות לכסף שליטה כבוד תאוות ועוד.

עזיבתו את ארץ מולדתו הייתה זמנית ולא מהותית ולכן כאשר ישנה הזדמנות ללכת לסדום, הוא בורח לשם.

כך אנו אומרים בק"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם ורק אח"כ למען תזכרו ועשיתם, סור מרע ורק אח"כ עשה טוב

לא צריך להמתין בעשיית הטוב עד שנסיר לגמרי הרע אפשר שניהם באים כאחד ביד אחת לעקור הרע ביד שניה לקנות הטוב.

אבל המגמה היא לשלם מחיר ולקבל תגמול ענק

עוד בעניין שינוי הרגלים, אם יש לאדם הרגל והוא רוצה לעצור אותו לדוגמא כשהוא משועמם הוא פונה למקרר  חשוב שתהיה לו רשימה של  דברים חלופיים שהוא יכול לעשות  כמו לשמוע מוזיקה לצאת להליכה להתקשר לחבר טוב אבל 'סתם' לאמר  זהו  אני מפסיק עם הרגל רע  זה לא יעבוד צריכים שתהיה חלופה.

דבר נוסף לזכור  להחליף  הרגל  זה לא ענין של פעם פעמיים אלא להחליף הרגל זה לנסות מאות נסיונות וכל פעם מתקדם האדם עוד אחוז ועוד חצי אחוז כל פעם קצת, ניסיון נפילה ועוד ניסיון בסבלנות ובעשייה, מגיעים לתוצאות גדולות.

נקודה נוספת   האדם צריך לחיות עם מערכת של 'חשבון נפש' כלומר  לצאת מהנחת יסוד  ש'האוטמט' זה לא החיים שהוא תמיד היה רוצה אותם…

בני אדם בהרבה מקרים מגיבים בצורה אוטמטית למציאות, משהו מעיר הערה, האשה לבעל, מיד הוא נכנס ל'מגננה הישרדות' מיד הוא מגיב בכעס בהתקפה בזלזול או בשתיקה רועמת.

כמה פעמים האדם מגיב בדיוק באותם דפוסים של כעס, אכזבה של שנאה ביקורת.

האדם בהרבה מקרים בלי שהוא מודע לכך הוא חי בבועה של תגובות אוטומטיות מה שנדמה שזו חזות הכל, הוא חי בבועה של תגובות למציאות וחושב שאי אפשר אחרת, הוא גם מכריז ואומר 'זה אני'.

האדם לא מחפש לשנות הרגלים אבל כן מחפש לשנות את תוצאות החיים שלו, וזה תרתי דסתרי! אי אפשר להחליף את התוצאות בחיים של האדם אם לא שהאדם יעשה שינוי בחיים שלו.

אנשים בטעות תקועים בהרגלים ונדמה שזו חזות הכל, הם מגיבים מתוך רפלקס ואומרים 'זה אני', כך מנחמים את עצמם, אבל זו נחמת שוטים, כי הנחמה הזו לא משפרת את איכות החיים של האדם, אלא מקבעת את התסכול שיש לאדם.

הוא מגיב למציאות כפי שהוא רגיל לא כפי שהוא רוצה

הוא מגיב למציאות כפי שהוא רגיל ולא כפי מה שהוא מצפה מעצמו, לא כפי מה שהוא מאמין שהוא יכול לעשות.

הוא לא מגיע להישגים שהוא יכול להגיע, הוא תקוע בהישרדות באוטמט.

פעמים האדם מחפש 'שקט' בחיים ולכן הוא תקוע בהישרדות של 'זה אני'…

לאברהם נאמר לך לך מארצך, מהרצונות שלך, מהמולדות מההרגלים מבית אביך מנטיות שהוא רכש שהוא היה בבית ההורים.

לך לך  – להנאתך, זו הטובה שלך !

לכן חשוב שהאדם יזכיר לעצמו, את מי שהוא רוצה להיות, מהן המטלות והיעדים שלו, מה הוא מצפה מעצמו.

כל כמה זמן להזכיר לעצמנו את התפקידים והחזון, עשייה מטלות מטרות לנהל את הזמן ככל שאנחנו מנהלים את הזמן שלנו  אנחנו חיים במודעות.

ניהול הזמן זה ניהול החיים.

ניהול הזמן זה ניהול איכות החיים של האדם.

ככל שאנחנו לא מנהלים את הזמן שלנו  אנחנו לא במודעות, ואז באופן טבעי אנו מאבדים את איכות החיים.

אנו נסחפים אחרי 'הרגלים' שהם נראים באשליה כמתגמלים אבל זה רק  לזמן קצר

בטווח הארוך האדם מתמלא  ברגשות אשמה.

המגמה היא אפילו שיפור של 'אחוז' כל יום  העיקר המגמה, שינוי גדול לא עובד אבל שינוי קטן כן!

כך בסוף שנה האדם נעשה טוב יותר יעיל יותר. בסוף יום זה לא נרגש בסוף חודש כן בסוף שנה בהחלט!

וזה כמו רבית דריבית באופן חיובי

כל שיפור כל שדרוג מרומם יותר.

ככל שהאדם משתפר ועושה שינויים גם הזהות התפיסה את עצמו היא טובה יותר, הדימוי שלו בעיני עצמו גובר.

כך הוא במגמה חיובית של צמיחה הדימוי העצמי של האדם והאמון שלו בעצמו רק גודל ומתפתח אבל לזכור:  "אזהרת המסע"  = לשנות  הרגלים זה תהליך, משתלם קשה אבל תהליך.

ככל שההרגל אוטומטי יותר, ככל שהוא היה (ועדיין) בשימוש כך  הוא קרוב יותר לליבת הזהות שלנו ולכן הנפש מרגישה שזה מורכב יותר לוותר על ההרגל הזה.

אומר שלמה המלך   כל דרך איש ישר בעיניו ישנה הרגשה לבני אדם אפילו כשהם טועים  שהם עושים את  המעשה הנכון והישר היעיל והמקדם אפילו שהם בעתיד ייתחרטו עליו אבל בהווה – הם חווים אותו בעוצמה רבה כצודק!

עוד בעניין השינוי, ישנו השלב הראשון  השלב של 'הרהור' כלומר  אני רוצה לעשות שינוי.

אבל אז יש את האמביוולנטיות כלפי הרעיון של שינוי רצון מסוים לעשות שינוי, אבל גם סיבות לא לעשות שינוי.

אח"כ האדם מתבשל עם הרצון לשינוי הוא מדמיין את השינוי הוא כבר חושב איך הוא יעשה את השינוי הוא חושב איך הוא יתמודד עם הבעיות והאתגרים של השינוי ואז הוא עושה את השינוי והוא נופל.

צריך להתמיד בשינוי אחרי שהוא מתמיד בשינוי הוא צריך לשמר אותו ולהרגיש מידי פעם שהוא מתוגמל מההשקעה.

חשוב שהאדם יהיה מודע למורכבות של עשיית השינוי אם האדם לא מודע למורכבות של עשיית שינוי הוא עלול לחיות באשליות  הוא עלול לחיות בדמיונות הוא חי בדמיון שעם הדמיון יגיע השינוי, לא! הרגלים זה עלול להיות מסוכן לכן צריכים לעשות הרבה גדר וסייג ואם כבר הגענו להרגל רע – אנחנו צריכים לדעת שזה תהליך מורכב לעשות שינוי.

דרך יעילה  להשפיע על התנהגות היא להגדיר באופן ברור את ההתנהגות המצופה ולא להגדיר מהי ההתנהגות הלא-רצויה בלבד האדם בהרבה מקרים אומר לעצמו – אני מפסיק לאכול סוכר…אבל הוא לא מגדיר לעצמו אבל מה כן!! הוא מגדיר לעצמו את החלום והאשליה אבל לא מספיק מגדיר את המחיר!

חשוב שהאדם יאמר אני מפסיק לאכול  סוכר ובמקום זה אני אקח…ושיאמר מה הוא ייקח אם האדם לא אומר  מה הוא עושה במקום  הוא בוודאות לא יעשה שינוי!

האדם צריך לאמר לעצמו – אני 'עושה' שינוי והמחיר הוא… שיגיד מהו המחיר של 'השינוי'! עוד נקודה, שינוי הוא גם שינוי בזהות, אחרי שהאדם שולט על הכסף שלו על ההוצאות שלו על הקמצנות שלו על האכילה שלו, על כל בעיה שיש לו, אחרי השינוי האדם משנה את התדמית והזווית ראייה שלו על עצמו.

הוא לא רק  מפסיק לאכול אוכל לא בריא הוא לא רק רזה יותר אלא הוא גם אנרגטי יותר! הוא שמח יותר! הוא מאושר יותר! הוא רציני יותר! הוא ערני יותר! הוא יותר בשליטה!

הוא לא עושה שינוי נקודתי  אלא שינוי מהותי הוא לא עושה שינוי במעשה אלא באופי.

הוא לא עושה שינוי במעשה אלא הוא עושה שינוי בתפיסה שלו את עצמו שינוי בתפיסה שלו את המסוגלות שלו.

אם רוצה האדם לעשות שינוי  הוא חייב להכיר 'בחולשה' שלו… לא כדי שהוא יבזה את עצמו  לא! אלא המכיר את החולשה שלו  הוא גם זה שיודע איך לברוח ממקום 'סכנה' וניסיון…

ככל שיש חיכוך בין האדם לבין האפשרות להגיע להרגל הרע  הסיכוי לגבור על ההרגל הוא קשה יותר.

אדם שמכור לאלכוהול ככל שהוא יודע לאמר – 'אני לא מתקרב לא מריח ולא שומע מאלכוהול' ככל שהוא יתמיד בגישה הוא מגדיל את הסיכוי להתגבר על ההרגל או ההתמכרות, מדוע? כי ככל שהנפש רחוקה ממקור ההרגל הרע  הנפש מחפשת לעצמה עניין אחר בחיים.

הנפש מחפשת לעצמה לא רק עניין אחר בחיים אלא גם יכולה להיפתח לחוות מעשים אחרים חוויות אחריות בחיים.

אם מידי פעם נפלנו חשוב שנדע לסלוח לעצמנו.

לא לבזות את עצמנו לא להשפיל את עצמנו לא להיות אדישים ולאמר  שהנפילה היא ערך.

אבל כן לאמר הנפילה היא נפילה אבל יחד עם זאת  כן ממשיכים בנסיונות.

גם אם אנו נופלים מדי פעם  אבל צריכים לזכור את המגמה שלנו.

עוד נקודה,  שינוי אחד משפיע על התחושה שלנו שאנחנו יכולים להשתנות ולבחור אחרת….

התחושה הטובה משפרת את התפקוד ושיפור התפקוד משפר את התחושה הטובה!

היכולת לשנות הרגלים מתבססת על גמישות.

זה כמו על יצירת שביל חדש בשדה של עשבים שוטים וקוצים….בהתחלה זה לא פשוט ונעים, אבל ככל שנצעד בשביל הזה יותר פעמים, ההליכה בו תהפוך קלה, נוחה ומהירה יותר ויותר….לכן חשוב שנבחר הרגל חדש  נתרגל אותו ואז הוא יהפוך להיות חלק מהחיים שלנו. אימוץ הרגל חדש זוהי  משימה מאתגרת אבל אפשרית.

חשוב שנזכור המוח שלנו  אוהב הרגלים, כל מה שנדרש מאיתנו זה לחזור על השינוי מספיק פעמים כדי שהנפש תתרגל  להתהנהגות החדשה.

אי אפשר להשליך הרגל בבת אחת  זה מסע  זה תהליך, זה הדרגתי! כך אנחנו כמו 'סוללים' שבילים חדשים במח ובנפש ומתרגלים לגישות חדשות ויעילות.

פעמים אנשים מתחילים לעשות שינוי  וזה לא עובד בבת אחת,  אז הם בטעות מגיעים למסקנה שכנראה לעולם הם לא יצליחו לעשות שינוי  וזו טעות, לשנות הרגל זה מסע ארוך  לוקח זמן  לא בפעם אחת אלא בריבוי פעמים.

עוד נקודה, לא צריכים לחכות להרגיש טוב בשביל לעשות שינוי  צריכים לעשות שינוי  ועם עשיית השינוי ההרגשה הטובה תגיע אח"כ צריכים להחליט – שאנו עם פנים קדימה לקראת השינוי צריכים להחליט שאנחנו משתנים  צריכים להחליט שאנחנו עם הפנים קדימה!

אם אנשים חושבים שהדברים נעשים בלחיצת כפתור הם מתייאשים  למה? כי הם מתייחסים לשינוי כמו רובוט ומכונה, כאילו שהדברים נעשים בלחיצת כפתור.

אבל בנפש האדם אין כפתורים!! יש שינויים שזה מסע ארוך…זמן תהליך עשייה נחישות התמדה כמובן גם מוטיבציה חזון ושאיפות.