הילד עושה רק דברים רעים; מה עושים?

המציאות ביום יום, היא מציאות של השוואה של תחרות של לחץ סמוי, של תחושה ש'אני לא מספיק טוב' שאני יכול להיות יותר חברותי, יותר מצליח יותר טוב יותר לומד יותר מצליח בעבודה…כלומר אנו חיים באווירה של 'יותר'. השוואות ותחרויות, אם בצורה גלויה ואם בצורה סמויה.

ולכן צריך האדם 'להזכיר' לעצמו שוב ושוב… שהוא טוב שהוא חזק שהוא בעל ערך שהוא יעיל

שהוא שווה, האדם חי בהשוואה ולכן הוא בהרבה מקרים במהלך היום או השבוע מטיל ספק באיכות העשייה שלו

לכן הילד צריך חיבוקים מילה טובה יחס.

כ"כ הרבה אנשים עושקים אותו מצערים אותו מביכים אותו

הוא בחברה תחרותית כמו ג'ונגל כל מני נערים שמטרידים ומפריעים לו

לוקחים ממנו או שהוא מדמיין שלוקחים ממנו, יש לו ספיקות, ואז הוא מגיע הביתה והדודה אומרת לו שהוא לא בסדר

וההורים שלו מביכים אותו, הם עצמם שבורים מתוסכלים מהמשברים שלהם, להם אין זווית ראייה נכונה ובריאה על החיים.

הם עצמם מתוסכלים מהחיים והם 'יורים' בילד הם אומרים לו שהוא לא שווה שהוא לא יעיל

הם אומרים לו שהוא לא טוב הם משפילים אותו הם פוגעים בו הם מבזים אותו

הם מעירים לו איך הוא אוכל איך הוא מדבר איך הוא לא נעים ולא נחמד הוא חושב על עצמו רע…

ההורים צריכים דבר ראשון להעביר מסר לילד – אנחנו אוהבים אותך ואתה טוב!

ילד / נער צריך לפחות דמות אחת שהוא מרגיש שהוא יכול לדבר עם אותה דמות

דמות אחת שרוב ככל הזמן מפרגנת לו, מעודדת אותו.

הילד התחצף בבית ספר הילד היה לא נעים לחברה היה עשה מעשה רע

הילד היה אלים אפילו עבריין – חובה חובה על ההורים לאמר לילד קודם כל אנחנו אוהבים אותך

אנחנו אתך! רק ממקום כזה של 'אנחנו אוהבים אותך' אפשר  להתחיל לפתור בעיות.

אדם שרוצה לפתור בעיות בחיים.  הוא קודם כל צריך הנחת יסוד בריאה שהוא 'טוב' שהוא יעיל שהוא חכם שהוא פיכח שהוא אהוב שהוא רצוי עם הנחת היסוד הזו הוא יכול להמשיך ולהתפתח, ולפתור בעיות וקשיים ולהתמודד עם אתגרים.

קודם צריך שתהיה אהבה איכפתיות התעניינות להכיר את החברים של הילדים להתעניין בילדים לדבר אתם לצחוק אתם

להיות אתם…

הכי פשוט זה  – פשוט לאהוב את הילדים

אם האדם אוהב את הילדם הוא פשוט לא יכול להתאפק בסוף זה מקרין החוצה.

הילד צריך לדעת שהוא לא מגיע לבית שהוא שמטילים ספק האם הוא חשוב

פעמים האווירה היא שהילד "לא חשוב"… אלא יש בעיה… שהוא חולה במחלה מסוכנת השם ישמור ואז כולם 'דואגים לו'…

הגישה הבריאה היא תמיד  אוהבים אותו כל הזמן בלי קשר לתוצאות החיים שלו

קודם כל בעיני ההורים שלו הוא הכי טוב שיש.

תמיד אוהבים את הילד בכל מצב וזה לא קל לפעמים הוא באמת עושה צרות לפעמים הוא עצמו מלא מרירות מדברים אתו יפה והוא דוקר מתעצבן, לא אמרנו לו שום דבר רע והוא דוקר כי משהו מציק לו אולי הוא מלא אכזבה מעצמו, אבל בכל אופן אנו צריכים להיות ההורה האחראי עם הגישה האוהבת.

אין הכוונה שצריכים לפנק אותו ולתת לו כל מה שהוא רוצה

אין הכוונה שהוא 'בוכה ומיד הוא מקבל, לא!

אלא הכוונה היא שהוא מרגיש שהוא רצוי אהוב.

פינוק מקלקל – מגיע במקום שאין אהבה

כאשר ההורים לא מתעניינים בילדים כאשר הילדים מרגישים שהם לא חשובים בעיני ההורים

כאשר השיח בבית הוא בעיקר ביקורות ובקשות אכזבות ותסכולים אם זו עיקר האווירה של הבית…

אז הילד בוכה למען השגת הפינוקים הוא מתעקש לקבל פינוק…

אבל אם הוא מרגיש שאוהבים אותו שרוצים את טובתו שהוא מעניין, שהחברים שלו שהתחביבים שלו שהמשחקים שלו שהחיים שלו שהכל מעניין – זה ביטוי של אהבה…אז הוא לא צריך עוד פינוקים.

פינוקים זה אמור להיות צורך של ההורים

ההורים צריכים להרגיש שהם 'מפנקים' כי הם רוצים

ההורה כל כך אוהב את הילד שהוא חייב מדי פעם לחבק את הילד לקנות מתנה לילד הוא פשוט חייב לבטא את הרצון שלו את אהבתו לילד.

אבל הורים שלא מעניקים יחס ותשומת לב לילדים אם ההורים  מרגישים 'רע' שהילדים לא מספיק טובים,

או הילדים מצוינים אבל ההורים לא מרגישים שהם מספיק מעניקים יחס  ותשומת לב לילדים ההורים רוצים להרגיע את הרגשות אשמה שלהם ואז כל 'בכי' של ילד בגלל שהילד לא מרגיש טוב או למד שאפשר לא להרגיש טוב כדי לקבל או לסחוט מתנה…או ממתק.. הוא לוחץ על הכפתורים וכך מציק להורים

אז נכון שההורים מדי פעם  מתוסכלים מאוכזבים כועסים והכעס הוא לא על הילד אלא בעבודה בחברה או בעוד מקרים רבים אחרים…

אין בעיה אם מידי פעם ההורים נופלים החינוך לא נבנה או נהרס בגלל מקרה אחד…אלא החינוך מושפע ממאות מקרים

זה מה שישפיע על הילד

מה שחשוב זו האווירה הכללית שיש בבית.

בבתי יתומים  נעשה ניסוי המחנכים נתנו לכל ילד  חמישה ביטויים של הערכה ביום, חיבוק פירגון מילה טובה…

וראו שהתחלואה של אלה שקיבלו חום וחיבה הייתה הרבה יותר נמוכה, וככל שהם קיבלו יותר פירגון וביטויי הערכה הם סבלו פחות ממחלות.

מחקרים דומים נעשו במושב זקנים, זקן בודד מידרדר מבחינה רפואית הרבה יותר מהר מאשר מי שכן באים לבקר אותו

אפילו יש זקנים במושב זקנים שמחזיקים חיית מחמד גם זה עוזר להם והם מאריכים יותר חיים מזקנים בודדים.

גם תשומת לב ויחס היא רפואה

אז הורים יקרים, לא פסיכולוגים לא טיפולים אלא יחס תשומת לב איכפתיות, אמנם נכון שפעמים צריכים טיפול אבל לזכור הטוב ביותר זה היחס החיובי של ההורים

לבטא הערכה והערצה לילדים זו התרופה הטובה ביותר!

נכון פעמים כועסים על הילדים אבל בגדול האווירה היא – אנו אוהבים אותך!

אתה רצוי אתה החכם אתה הפיכח אתה היפה…

אנו צריכים לעוות את מערכת החשיבה שלנו ולראות את הילד כטוב ביותר

נכון שמידי פעם כועסים מבקרים אפילו מענישים אבל הבסיס אהבה אכפתיות עניין הערכה והערצה

אמנם נכון וודאי שדרוש חינוך דרושה ביקורת דרוש עונש אבל לפני הכל דרושה אהבה!

הביקורת היא לא במקום אהבה

ואין הכוונה שלא צריכים לבקר או שצריכים להתעלם מחסרונות, לא.

כן צריכים להעיר ולדעת איך ובאיזה מינון וכמה פעמים בשבוע לא להתעלם מחסרונות אבל הבסיס – הבסיס – שכן אוהבים את הילד.

אמר הקדוש ברוך הוא 'רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם' (עמוס ג ב)

אם אנו  מעריכים את הילד הוא יילמד להעריך את עצמו

אם אנו אוהבים את הילד הוא יילמד לאהוב את עצמו.

הערכה עצמית היא מהותית.

 

האדם עץ השדה אמר הסבא מסלבודקא

כמו שכל עץ נזקק לטיפול מיוחד

 

וחייב הוא השקאה מיוחדת

 

כך לכל אדם יש תפקיד מיוחד  ועל זה הוא חייב לאמר  בשבילי נברא העולם.

 

וכל אדם צריך להשקות את התפקיד המיוחד שלו.

 

ואם האדם לא מתמקד בגדולה של – הוא מועל בתפקיד שלו.

 

הקטנות של האדם מתחילה כשהוא שוכח שהוא 'גדול'.

 

הדכדוך של האדם הוא בגלל שהוא מתמקד בחולשה שלו.

בחוסר אונים שלו.

 

האדם צריך שתהיה לו – גישה שיטה קו יסוד

 

הוא שווה.

היה אומר ומזכיר הסבא מסלבודקא –

אמרו  חז"ל הסוטר לועו של חברו כסוטר לועו של שכינה.

 

זה לא מאמר חז"ל  שרק אומרים עליו ביאור…לא…

 

אלא זו מציאות זו הגדרת המציאות.

כל יהודי הוא חלק אלוק ממעל.

 

הוא יכול לפעול גדולות ונצורות.

 

אם האדם לא רואה ביהודי את המעלה הזו, הבעיה במשקפייה שלו.

אי אפשר לפגוע ביהודי – למה?

כי  מי שפוגע ביהודי הוא פוגע בפוטציאל שיש לזולת.

 

ולכן אמרו חז"ל איזהו מכובד – המכבד את הבריות.

 

אם האדם לא מכבד את הבריות, זה כי הוא לא מאמין בפוטנציאל שיש בהם

אם הוא לא מאמין בהם, מום שבהם – יש בו

גם בעצמו הוא לא לגמרי מאמין.

והמעריך ולכן גם מכבד את הזולת  – אות וסימן שהוא גם מעריך את עצמו!!

 

זה לא מאמר חז"ל  זו מציאות

מציאות שמבטאת את העוצמה שיש לאדם!!

 

 

זו שיטת חיים

זה יסוד בנפש האם

זו תודעה שצריך האדם לפתח יותר ויותר.

 

זו תודעה שנותנת טעם חשק ורצון חזק לאדם לגלות שהוא יותר ממה שהוא חשב אודות עצמו.

 

 

זו גישה שמפתחת ומטפחת רעב – לעוד ועוד הצלחה וצמיחה.

 

זו גישה שנותנת טעם לצמוח להתפתח להתרומם.

 

להכיר את הכוחות את העוצמות

וזה לא מילים באוויר

לא הגדרות מופשטות.

לא.

אלא יש לאדם כוחות

לדוגמא

ליזום נחישות התמדה רצינות אחריות גמישות שלווה חכמה חסד נתינה הכרת הטוב ועוד

 

 

התכונות האלה – אלה הן תכונות שבהרבה מקרים, הן ישנות בתוך האדם.

אבל אפשר ל'העיר' אותן!

איך?

על ידי השקייה, האדם הוא עץ השדה

צריך להשקות את התכונות האלה.

להשקות את המידות.

וזה אפשרי, זה דורש מודעות ידיעה שזה אפשרי

ידיעה איך עושים זאת

אפשר לעורר כוחות ועוצמות.

המידות והאופי של האדם.

אפשר לעבור מהמצוי לרצוי – והתהליך עצמו הוא נפלא

אדם מטפס אל ראש ההר, המטרה נראית להגיע לראש ההר..

אבל זה לא מדוייק

מדוע

בגלל שעצם הצמיחה היא – ערך.

עצם זה שהאדם צומח מתרומם מתעלה

שזה אומר בתהליך הטיפוס

הוא נעשה

חכם יותר

פיקח יותר

נחמד יותר

נעים יותר

חיובי יותר

נחוש יותר

מעריך את החיים

כך הוא מפתח תכונות חדשות בעקבות התהליך

המטרה זו לא המטרה. אלא הדרך למטרה הופכת להיות מטרה בפני עצמה.

 

כמו חברה – עסק אם אין מכירות אין עסק אין חברה

אם יש מכירות – אם יש רווחים – יש צמיחה

כך בנפש האדם

אם יש התקדמות יש שינוי

העץ – צומח – אז האדם מתמלא אנרגיה

הצמיחה היא מביאה עוד צמיחה

העשייה מביאה עוד עשייה

הצמיחה מביאה עוד צמיחה

הצמיחה – היא  – ההשקייה של נפש האדם!

הצמיחה של האדם השינוי של האדם

זה לב הצמיחה

הפוך ממצוות אנשים מלומדה

אלא כל יום יהיו בעיניך כחדשים

איך?

על ידי שמחדש האדם בעבודת השם שלו!

הצמיחה משנה את הערך של האדם בעיני עצמו

והערך של האדם עוזר לאדם לצמוח ולהתרומם

 

יש פה שיטה.

 

הערכה עצמית חיוביות , תחושת מסוגלות

אני יכול להתמיד בלימוד

אני יכול להיות איש חסד

אני יכול לוותר ולהתפייס ולפתור בעיות בשלום בית

 

זה כמו לפתח שריר

אז יש אחוז מהאנשים שיש להם את התכונה הזו

כי הם גדלו בבית מאד תומך

כי הם גדלו בסביבה מיוחדת

ואם לא הייתה הסביבה הטובה צריך האדם להגיע לבסיס הבריא

הבסיס הוא – אני אמור להעריך את עצמי, בלי רגשי נחיתות!

זו נקודת ההתחלה

לא ממקום של התנשאות

באותה מידה גם האחר אמור להעריך את עצמו

וגם אני אמור להעריך אותו!

קודם יש לי שליחות ותפקיד בעולם

יוסף הצדיק – על כל הקשיים שהוא עבר – הוא תמיד אומר

שהוא בשליחות

הוא אומר לאחים שלו – ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי לא אתם שלחתם אותי הנה!

אלא האלוקים שלח אותי!

אני בשליחות

אני לא בברירת מחדל

החיים שלי זה לא בדיעבד!

כעת מהמקום הזה – איך אני יוצא מהמקום הזה

אבל לדעת מהי נקודת הפתיחה

הדגש על נקודת הפתיחה הוא – היסוד

הוא השורש

על בסיסו ממשיכים לחפש כל מיני כלים / גישות / טקטיקות וכדומה

אבל זה השורש!

גאווה פירושה שאדם מפריז בערכו העצמי בעזרת הכוח המדמה בניגוד לשכלו בניגוד למציאות…

אם האדם שווה וטוב בעניין מסוים הוא צריך לייקר את מה שהוא טוב בו, ואפילו להאמין שהוא יכול להיות יותר טוב

אבל לדמיין שכולם יעריכו אותו

יעריצו אותו יפרגנו לו

ייסגדו לו…זה כבר דמיונות במקרה הטוב…. נרקיסיסזים במקרה הרע.

 

ההורים צריכים לבטא הערכה לילד, אל דאגה לא בגלל עודף הערכה לילד הוא ייגדל כנרקיססיט והפוך

אנשים שלא קיבלו אהבה הם דורשים אותה בחוצפה בעזות בצורת הנרנקיסיסזים.

באופן טבעי יש לילד הערכה עצמית נמוכה, כיוון שמטבע הדברים הוא עדיין לא כל כך מוכשר ואין בידו כלים להתמודד בעולם המבוגרים

ולכן חשוב לפתח אצלו את האמון שהוא 'מסוגל' תחושת מסוגלות.

הערכה עצמית חיובית היא מהותית לחיי נפש בריאים, אדם בעל הערכה עצמית בריאה אוהב אתגרים הוא מתלהב יוזם נוטל אחריות.

אדם בעל הערכה עצמית נמוכה הוא קורבן בעל הערכה עצמית נמוכה  מאשים את עצמו בכישלונותיו ועם הזמן כבר לא מסתדר עם זה שהוא מאשים את עצמו אז הוא מאשים את האחרים…

הקורבן הוא בעל הערכה עצמית נמוכה הוא תולה את הכישלונות שלו בסביבה שלו הוא תמיד מלא תירוצים האחרים אשמים בבעיות שלו.

ואז בגיל מבוגר הוא יאמר לעצמו, אין לי משמעות אין לי משקל אין לי חשיבות אני לא שווה…ואז גם אם יש לו ראש חכם, אבל חשיבה עקומה שמשרתת את הלב המעוות והעקום.

אם הוא צומח לא בריא בנפשו, לא אהוב ולא רצוי הוא כבר צומח עם  ראש עקום והוא שבוי בדימוי עצמי שהוא לא שווה

אין ילד לא מוצלח, יש ילדים שאין להם הערכה עצמית

הצלחה וכישרון זה לא עניין שנולדים אתו

זה עניין שמטפחים אותו

והטיפוח נעשה באמצעות הערכה עצמית ודימוי עצמי גבוה של האדם ביחס לעצמו.

מי שביקר הרבה מידי את הילדים שלו, מי שפגע במצב רוח שלהם בתדמית שלהם בהערכה שלהם הוא צריך כעת לרומם את ההערכה עצמית, איך ?

על ידי שהוא עוד יותר יחמיא יפרגן יעודד יחזק יעצים!

יותר ויותר!

אפילו על דברים פשוטים אפילו על בדיחות גרועות

אפילו על ציורים עקומים

אפילו על עזרה שלא הצליחה, הוא זרק את הפח והפיל הרבה על הריצפה…צריכים לעוות את החשיבה לעוות את הראש ולעודד ולאמר תודה רבה נפלא…מה שנפל זה בסדר אנו נטפל בזה…

להיות קצת מעוותים עם הראש והעיניים כדי לאזן = שהוא יאהב ויפרגן לעצמו ויעוות את החשיבה ולא יאמר – אם לא הצלחתי אני לא שווה, לא!

אלא אם לא הצלחתי זה אומר שרק עכשיו לא הצלחתי

אבל בעתיד – אני כן אצליח!

שטיפת מוח חיובית

לכאורה יש כאן פרדוכס כיצד נשכנע אותו שהוא טוב ושווה כאשר הוא באמת עושה כל כך הרבה טעויות… התשובה היא

אם אנו שופטים אותו על בסיס התוצאות אנו צודקים יש כאן פרדוכס אבל אם אנו שופטים אותו על בסיס ההערכה עצמית

אם יש לו הערכה עצמית הוא לבד מעצמו ייבחר ליזום לפעול ולתפקד בצורה חיוביות וטובה.

אומרת המשנה – 'אל תהי רשע בפני עצמך' אומר הרמב"ם מי שחושב שהוא רשע, אין לו בעיה לעשות כל פשע…כי הוא אומר לעצמו בכל אופן אני לא שווה אז אין בעיה להמשיך להיות 'לא שווה'…בכל אופן דברים טובים לא ייצאו ממנו

בהרבה מדי מקרים של היום הוא מתנהג כאילו הוא לא שווה. כי הוא חושב שהוא לא שווה… אבל מישהו הכניס לו לראש שהוא לא שווה, אפילו בלא כוונה…

אם  אמרנו הרבה מדי פעמים תעשה כך ותעשה אחרת

אם אנו שוב ושוב מבקשים בקשות –  זה אומר שלבד הוא לא מבין אנחנו לא סומכים על העצמאות שלו

אם אנו מעבירים ביקורות אם אנו מעבירים  מסר שהוא לבד לא יכול להבין איך להסתדר …הוא לא מאמין בחשיבות שלו בעצמאות שלו… עדיף עצמאות עם טעויות ולא שלימות בלי עצמאות!

אם אנו רוצים לתקן צריכים לאזן, איך?

אנחנו שטפנו את המח  לרעה – כעת צריכים לשטוף את המח שלו לטובה.

להרבות בחיזוקים חיוביים

וגם אם צריכים להעביר ביקורת לילד גם אז…לא להגזים לא מול אנשים אחרים לא להעליב את הילד.

גם כלפיי ילדים יש  איסור הלבנת פני חברו

ואם הילד עשה טעות לא מחנכים ילד באמצעות חוסר דרך ארץ, הילד עשה משהו לא נכון

אז לא נשתמש בחוסר דרך ארץ לבזות אותו ולהשפיל אותו, זו הדרך ללמד אותו שיש להיות עם דרך ארץ…עד ש…. מעצבנים אותך.

 

הילד והנער הבריא צריך להאמין שהוא חשוב שהרגשות שלו חשובים שהחשיבה שלו חשובה

שהוא חשוב…

אם הוא חשוב מהמקום הזה או גם יכול ומעוניין לתקן.

אבל אם הוא לא חשוב הוא יילחם מלחמת הישרדות להאיבק ולהצדיק את הטעויות שלו.

על האדם להאמין שהוא טוב למרות כל הטעויות והמכשולים קודם כל מאמין האדם שנשמה שנתת בי טהורה.

אח"כ יש חסרונות שרוצים וצריכים לתקן.

עידוד מלשון עוד  הפירגון מיצר עוד עשייה

כתוב בספר אורחות צדיקים בשער החנופה וז"ל 'מותר להחניף לבעל חובו שלא ילחצנו' ולגבי תלמיד כתב בעל האורחות צדיקים 'ומצווה גדולה להחניף לתלמידיו ולחבריו כדי שילמדו ושישמעו לדבריו לקבל תוכחתו לקיים המצוות וכן כל אדם שהוא סבור שימשכנו אליו שישמע לו לקיים המצוות ואם יבוא אליו בכעס לא ישמע לו אלא בחניפות יקבל תוכחתו מצווה גדולה להחניף לו כדי להוציא יקר מזולל'

אנו צרכים ל'צוד' את הדברים הטובים שעושה הילד ולהדגיש אותם לדבר עליהם איזה יופי הציור או הפעולה שעשה הילד

עוד שעה מיוזמתנו להזכיר מה שעשה הילד ושוב להעצים את זה.

למצוא דברים טובים ונקודות זכות גם בתוך הנפילות.

למצוא נקודות טובות זה לא זה נכון שהכל רע..

אבל אז אומרים ההורים, כן אבל הילד הוא רע…התשובה היא

אז עוד יותר חשוב לחפש את הטוב!!

עוד יותר חשוב למצוא את הטוב היעיל כדי שהוא יפסיק להיות מעצבן

הוא צריך פי 2 ופי 3 מחמאות מכיוון שהוא צריך הרבה יותר משקפיים טובות לראות את עצמו כטוב יעיל וחשוב.

ביקורות אמתיות אפילו הן אמיתיות אבל אם הן במינון גבוה מידי הן יותר נזק מתועלת המסר של הביקורות זה 'שאתה לא שווה' לכן מדי פעם כן…אבל לא להגזים עם ביקורות.

מצד שני: ציפיות יתר כתוצאה מלחץ ההורים גם זה רע…