"אני נחנקתי מהמסגרת – ואותי אתה שולח לטיפול?"

"הגענו למבוי סתום"… פתחו בני הזוג סנדי וצילה.

סנדי נאנח אנחה עמוקה וצילה פרשה ידיים בחוסר אונים.

"כבר כמה חודשים שאנחנו מתגוששים ביננו", התחיל סנדי לתאר, "לא מצליחים להגיע לפשרה וכבר התעייפנו מהוויכוח הזה, אני באופן אישי במצב שכבר לא מתחשק לי לחזור הביתה, להתגושש בלי סוף וללכת לישון בתחושה קשה".

"זה מעניין שאתה מתאר את זה ככה", קטעה צילה את דבריו של סנדי.

"אתה מספר שאנחנו מתווכחים. הלוואי והייתי יכולה להתווכח אתך אבל גם את המינימום הזה אתה לא נותן. כל פעם שאני פותחת את הנושא אתה משתבלל בתוך עצמך ונאטם. זה מפוצץ אותי, אני מרגישה דחויה ובודדה. כאילו אתה מעביר לי שדר שאתה מוכן להיות איתי בקשר רק כשאני נעימה ונחמדה ומשתלמת אבל לא כשאני מעיזה להיות יותר אותנטית".

"זה אותנטיות?" התפרץ סנדי בסערה, "בעיניי זו אטימות, אגואיסטיות, עצימת עיניים לסביבה וחוסר אחריות. בטח שאני לא יכול להקשיב לך כי את מדברת בצורה ילדותית ולא הגיונית ואני לא מסוגל להקשיב לדיבורים הללו".

"נכון" המשיכה צילה להתנצח. "וכנראה יש לזה סיבה רגשית, אם היית מסוגל להתאפק עוד קצת ולתת מקום לרגשות שלי אז לא היינו צריכים להגיע לכאן".

"באמת מצער שאנחנו צריכים מטפל שיגשר ביננו", הגיב סנדי, "אם היית קצת יותר סומכת על בעלך ומפסיקה לבלבל את המח עם השטויות האלה אז היינו חוסכים הרבה צער ומתח".

"טוב", נאנחה צילה בקולניות. "בוא נפסיק לריב וננצל את הפגישה הזאת".

"צודקת", חייך סנדי בהקלה ואז פנה אלי: "אז הסיפור הוא כזה, תמר, הבת הבכורה שלנו עולה בקרוב לכיתה ט'. אנחנו צריכים לבחור לאיזה סמינר לשלוח אותה. לי ברור כשמש שהי צריכה ללכת לסמינר הכי שמרני- הסמינר שבו למדו אמא שלי ואחיות שלי וגם אשת בעצמה למדה בסמינר הזה. זו מסגרת מצויינת שמתאימה לחברה שאליה אנחנו משתייכים ואני רוצה לשמר את המסורת הזו".

"אממה", המשיך סנדי, "שלצילה יש שגעונות בעניינים דתיים. יש לה עניין עם פריצת גבולות ועצמאות. אני לא יודע איך זה התחיל, אולי החברות שלה בלבלו לה את המח, אולי זו תוצאה של זה שאבא שלה טיפוס שמחמיר בצורה לא מאוזנת… אני לא יודע מה הסיפור, בכל אופן היא החליטה שהסמינר הזה לא בריא לנפש של תמר שלנו והיא צריכה ללכת לסמינר יותר פתוח שיש בו גם מסלול טכנולוגי וכך היא תגדל עם בטחון עצמי וגם עם תעודה מקצועית ביד".

סנדי הוסיף: "אני חושב שלשלוח את תמר לסמינר עם מסלול טכנולוגי  זה כמו פלסטר, זה לא יפתור את הבעיות של צילה עם הדת, ולעומת זאת תמר רק תינזק. אני לא מתעלם מהמצוקה של צילה ואני מציע שצילה תלך לטיפול רגשי ותשחרר את תמר לגדול כמו בת בית יעקב שמורה".

"אתה שם לב מה אתה אומר?", התפרצה צילה, "אתה בורח מאחריות! אתה משכפל את הבעיות במקום לעצור אותן, במקום להבין שאני נחנקתי מהמסגרת שלי ולתפוס אומץ לעצור את זה – אתה שולח אותי לטיפול ומייצר במקביל את אותן בעיות אצל הבת שלנו. למה שאנחנו לא נהיה חכמים במקום שבו כולם טעו?"

***

חברים יקרים.

אני רוצה לעצור כעת את התיאור של התהליך בין סנדי לצילה.

במקום לספר על התהליך שלהם אני רוצה להזמין אתכם להתבונן לתוך מערכות היחסים שאיתן אתם נתקלים – אם זו זוגיות, אם זה קשר עם חברים או עם ההורים, ולחפש את אותם מקומות שבהם אין תמימות דעים ונוצר קונפליקט.

כעת אתן לכם נקודות למחשבה שיעזרו לכם לראות איך ניתן להפוך את המציאות הזו מהתגוששות לאתגר מרתק שדווקא יכול ממש לבגר אותנו.

1. בדר"כ בני זוג בורחים מקונפליקט. הם לא אוהבים לשאת את המתח הזה ולכן מעדיפים את אחת משלושת האפשרויות: או להדחיק, או לוותר או להשליט את דעתם על בן הזוג.

ככל שבני הזוג בוגרים ומובחנים יותר אז הם לא מתרגשים מקונפליקטים ומסוגלים לשהות בתוך הסיטואציה הזו גם למשך זמן ארוך מאד.

2. כשבני זוג מסוגלים לשהות בתוך קונפליקט ולשאת את המתח הכרוך בכך אז הם יכולים להרוויח מתנה עצומה. היכרות מחודשת ומפגש עמוק ומרתק אחד עם השני. המפגש הזה לא יכול לקרות במצב של תמימות דעים. רק סיטואציה של קונפליקט יכולה להפגיש אותנו עם ההזדמנות המדהימה הזו.

איך זה נראה?

כשבני זוג בורחים משהות בקונפליקט אז הם עסוקים רק בפתרון ובורחים מהתבוננות עומק לרגשות האמיתיים ולעולם הפחדים של כל אחד מהם, אבל אם הם לא פוחדים מקונפליקט אז אני ממליץ להניח את ההחלטה הסופית בצד ורק להקשיב לרגשות- זה מרתק ומחבר וגם הרבה פעמים בני הזוג מגלים שהפתרון הפך להיות שולי ובעצם מה שהם רצו זו רק הכרה בצרכים הרגשיים שלהם.

3. מול קונפליקט יש עמדה של ילד ועמדה של בוגר. עמדה ילדותית אומרת שאני צריך לבחור בין טוב לבין רע, בין שחור ללבן. העמדה הזו יוצאת מתוך הנחה שכשאני אבחר דרך מסויימת אני אהיה 'פטור ממס', אחיה חיי גן עדן.

ככל שאדם נמצא במקום בוגר יותר הוא מבין שהחיים הם יותר מורכבים. אין מושלם, והוא צריך לבחור בין טוב ורע מסוג אחד לבין טוב ורע מסוג אחר. ("דילמת שתי האפשרויות") כלומר- לכל בחירה יש מחיר אין דרך להיפטר ממחירים. עליך להיות מוכן לגשת בגוו זקוף לאחת משתי האפשרויות ולדעת להתאמץ ולשלם מחירים.

האזינו לקטע המלא, מתוך התוכנית 'בית נאמן' בהגשת הרב אריה אטינגר: