א. במגילת אסתר, (פרק ב' פסוק י"ז) נאמר: "ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש, אל בית מלכותו, בחודש העשירי הוא חודש טבת בשנת שבע למלכותו. זוהי הפעם היחידה בכל התנ"ך שמופיע שם החודש הוא חודש טבת.
ב. חודש טבת הוא החודש הרביעי לשנה המתחילה בחודש תשרי והחודש העשירי בשנה המתחילה בחודש ניסן. בשמו החודש העשירי הוא מופיע בספר מלאכים ב' (פרק כ"ה פסוק א): "ויהי בשנה התשיעית למולכו בחודש העשירי בעשור לחודש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים וייחן עליה ויבנו עליה דייק סביב. פעם נוספת נוכל לקרוא בספר ירמיהו (פרק נ"ב פסוק ד') "ויהי בשנה התשיעית למולכו בחודש העשירי וגו'".
ג. מה מקור השם טבת? מתברר כי השם הובא מגלות בבל ומקורו בשפה האכדית העתיקה. השם היה אז טביתו. פירוש המילה הינו משהו ששוקעים בו או טובעים בו.
עוד באתר:
ד. טביתו, טובעים במה? טבת הינו חודש הגשמים, בעקבותיהם היה בוץ עמוק וטובעני, אנשים היו שוקעים בבוץ. מאפיין זה הביא ליושבים בבל לקרוא לחודש טביתו.
ה. ראש חודש טבת לא יכול לחול ביום ראשון. הסיבה: שנה שלמה אינה יכולה להתחיל ביום שלישי ולכן לא יכול ר"ח טבת לחול ביום ראשון בשבוע. חוץ ממניעה זו ר"ח טבת יכול לחול בכל יתר ימי השבוע.
ו. השנה (תשע"ו) ר"ח טבת הינו יומיים (ימים שני ושלישי) אבל, ישנן שנים בהן ר"ח טבת יהיה רק של יום אחד. עובדה זו תלויה האם חודש כסלו הינו חודש של 30 יום (חודש מלא) או הינו חודש חסר של 29 ימים בלבד.
ז. ייחודו של חודש טבת הוא בציון שלוש הפורעניות שבאו על ישראל בחודש זה. הפורעניות קרו ביום השמיני של חודש טבת ביום התשיעי בו ובעשירי בחודש. ביום השמיני בטבת גזר תלמי מלך יוון לתרגם את התורה לשפה היוונית. לפי מסורה עתיקה בח' טבת יצרו בני ישראל במדבר את עגל הזהב.
ח. בתשיעי בטבת מתו עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, אלה שזכו להעלות את גולי בבל לארץ ישראל וגם דאגו לפרנסתם. עם מותם פסקה פרנסתם השוטפת של בני ישראל .
ט. עשרה בטבת (ראה הפסוקים דלעיל) היום בו סמך נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים וצא עליה כשלוש שנים עד שהובקעה העיר.
י. עשרה בטבת הינו יום צום ויום תענית. בכ"ז כסלו תשי"א קבעה הרבנות הראשית לישראל כי צום העשירי בטבת יציין גם את "יום הקדיש הכללי". רבים שנרצחו ע"י הנאצים ימח שמם וזכרם, אין יודעים את יום פטירתם. נקבע כי ביום זה יאמרו קדיש לזכרם וכך נוהגים רבים, ניצולי השואה וגם בני הדור השני והשלישי.
למרות פורעניות שחלו בחודש טבת חייבים להזכיר את שהבטיח לנו זכריה הנביא (זכריה פרק ח' פסוק י"ט): "כה אמר ה' צבאות. צום הרביעי, צום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". ולנו נותר לומר אמן כן יהי רצון.
