לאחר מאבק עיקש עם שרו של עשיו, שבו זכה יעקב לניצחון מהדהד, נאמר לו: "לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל". יעקב אינו הראשון מאבות האומה, שחווה שינוי שם. בפרשת לך לך מצווה הקב"ה את אברהם: "ולא ייקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך". בהמשך אותה פרשה נאמר גם: "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי, כי שרה שמה".
אך כאן מתעוררת שאלה בולטת: בעוד שאצל אברהם ושרה השמות הקודמים, "אברם" ו"שרי", נעלמו לחלוטין מן השיח – הן במקרא, הן בדברי חז"ל והן בסדרי התפילה – אצל יעקב הסיפור שונה בתכלית. כבר בפסוק שאחרי אותה הכרזה חגיגית על שינוי שמו ל"ישראל", אנו מוצאים את התורה ממשיכה לקרוא לו בשמו הקודם: "ויקרא יעקב שם המקום פניאל, כי ראיתי אלוקים פנים אל פנים ותינצל נפשי".
לא רק זאת, אלא שיעקב ממשיך להיקרא גם לאורך התורה כולה יעקב, ואף בסדר התפילות אנו מזכירים אותו פעם כך ופעם כך: "יעקב" לצד "ישראל".
עוד באתר:
מה פשר השוני הזה? מדוע יעקב נותר עם שני שמות פעילים, בשונה לחלוטין מאברהם ושרה? יתרה מזאת, הציווי ליעקב לכאורה, חמור וחד-משמעי יותר: בעוד שאצל אברהם ושרה נאמר רק "לא ייקרא" – ציווי המכוון בעיקר לשימוש ישיר – הרי שביעקב נאמר "לא ייאמר", לשון כללית יותר האוסרת על כל אזכור, ישיר או עקיף, של השם "יעקב." מדוע, אם כן, ממשיכה התורה עצמה לקרוא לו בשמו הקודם?
2.
שינוי השם של יעקב מסמל שינוי משמעותי באישיותו ובייעודו: השם "יעקב" נגזר מן המילה עקב, ומבטא תכונות של תחכום, זהירות ותושיה. יעקב הוא האיש שיודע לפעול באומץ במצבים מורכבים, להתמודד עם אחיו עשיו בדרכים עקיפות ולהתנהל בחוכמה מול לבן הארמי.
לעומתו, השם "ישראל" מבטא עוצמה, התמודדות וניצחון. זהו שם המגלם את הרגע שבו יעקב מצליח לנצח את שרו של עשיו בקרב ישיר, ואף זוכה להכרה על כך: "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".
שני השמות הללו – יעקב וישראל, אינם מבטאים זהויות מתחלפות אלא זהויות משלימות. יעקב אינו נדרש למחוק את זהותו הקודמת אלא להוסיף עליה רובד. בעוד שאצל אברהם ושרה שינוי השם מבטא שינוי מוחלט – מעבר מ"אברם" ל"אברהם", מ"שרי" ל"שרה" – יעקב מקבל זהות חדשה בלי לאבד את זהותו הקודמת.
לפי זה, ניתן להבין את דברי המלאך כך: "לא יעקב בלבד ייאמר שמך, כי אם ישראל". לא תישאר רק "יעקב," גלותי ונרדף, אלא תתווסף לך המדרגה של "ישראל", איש העומד איתן מול ניסיונות, מול אלוקים ואנשים, ומצליח.
הדואליות הזו אינה חולשה אלא חוזקה. יעקב משלב בין שתי תכונות קריטיות להובלת העם היהודי: לעיתים הוא נדרש לתחכום ולעיתים לעוצמה גלויה; לעיתים עליו להיאבק במישרין ולעיתים לפעול בעורמה.
3.
לסיום נביא שאלה נוספת: מה פירוש הביטוי "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל"? אם אדם מתמודד בהצלחה עם אלוקים, כביכול, מה החידוש בכך שהוא יכול להתמודד עם אנשים? אלא שדווקא כאן טמונה הגדולה של יעקב: הוא מתמודד הן עם אלוקים והן עם אנשים, ויכול להם שניהם – הוא מצליח לשלב עמידה רוחנית איתנה מול אלוקים לצד התמודדות יומיומית מורכבת מול בני אדם. יעקב, במורכבותו, מייצג את השילוב הזה: גם יעקב וגם ישראל – גם תחכום ותושיה וגם עוצמה וניצחון.
