לאחרונה זכיתי לפגוש את מרים פרץ, כלת פרס ישראל למפעל חיים על פעילותה לחיזוק הרוח היהודית.
מרים נולדה במרוקו בניסן ה'תשי"ד, אשת חינוך ששניים מבניה, קציני צה"ל, נהרגו בקרב בעת שירותם. מאז היא מרצה בקרב בני נוער וחיילי צה"ל. גם בעלה נפטר מצער לאחר נפילת אוריאל, הבן הבכור. שמעתי ממנה איך קמים מנפילות. החיים שלנו מלאי נפילות, והשאלה היא לאן אנחנו לוקחים אותן – לייאוש, לעצבות ולדיכאון או לקבלת התורה.
מרים זוכרת את הנפילה הקשה של פורים: ״לפני 11 שנה הגעתי לבני אלירז והוא אמר לי: 'אמא אני הזמנתי אנשים'. עניתי לו: 'איך אתה מזמין אורחים? אתה לא בבית, אשתך חודש אחרי לידה ועוד שלושה קטנים בבית שהגדול בהם בגיל שש'. אלירז שאל למה אני דואגת והשבתי לו: 'אמא מרוקאית תמיד דואגת!' הגעתי אליו הביתה בפורים. שולחן גדול, מפה לבנה, גשם זלעפות בחוץ ועל השולחן רק חלות שאפתה אשתו וכבר הגיעו אנשים והשולחן ריק… והנה הגיע אלירז עם שקית ובה מאה קופסאות קטנות אישיות של סלטים והשולחן התמלא אור ושמחה וברכה. ובדיוק חודש מאז, בי״א בניסן אלירז נהרג ואומרים לי שבי לליל הסדר ותשירי. וארבעת ילדיו שרים "מה נשתנה הלילה הזה" ואני שרה ומחפשת בתוך ההגדה נחמה.
עוד באתר:
נפלתי נפילה איומה. קברתי את בני השני אחרי הראשון אחרי בעלי, ובאותו ליל סדר, בתוך ההלל, מצאתי את הכוח לקום: ״מאת ה׳ הייתה זאת היא נפלאת בעינינו״ – אנחנו לא מבינים את הקב״ה. "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה" – אני אדבק בחיים ואספר מעשי י-ה, אספר את הנפילות ואספר את הקימות. יש אפשרות לראות את ניסי הקב״ה.
"ולפני שנה, בשבת הראשונה של הקורונה, היה הכי קשה" מספרת מרים פרץ. "ערכתי שולחן. צלחת אחת וכוס אחת, והתחלתי לבכות. זה מה שרצית, הקב״ה? ככה אתה רוצה את השבתות שלנו? ואז נזכרתי באושוויץ וראיתי שיש בית, ויש אוכל, ויש ילדים ונכדים בעולם של חושך. מה שנותן כוח לאדם זו האמונה שיהיה טוב, שהכול משמיים. וגם כשהשולחן ריק זוכרים את השמחה, את הניסים הקטנים שבכל יום".
בפרשה שלנו, ארבעים יום אחרי המעמד הנשגב של קבלת התורה – עם ישראל נופל נפילה איומה ונוראה. פרשת כי-תישא רובה ככולה עוסקת בחטא העגל ובאירועים שבאו בעקבותיו – שבירת הלוחות, תפילתו של משה רבנו, נתינת הלוחות השניים. איך מתחברים הדברים עם ראשיתה של הפרשה, "כי תישא את ראש בני ישראל"? הרי נשיאת ראש בני ישראל מבטאת את מעלתם של ישראל ואת העלייה הגבוהה ביותר, ובהמשך – נפילה גדולה?
עניין זה יתבאר לאחר הסברת עניינה של נשיאת הראש. ראש – הכוונה שכל והבנה, והרמת הראש פירושה עלייה לדרגה גבוהה של שכל והבנה. וזה החידוש שבפרשתנו, ששלילת ענייני עבודה זרה באה לא על ידי עלייה לדרגה שלמעלה מהראש, אלא על ידי הרמת הראש (השכל) עצמו. הדרגה שלמעלה מהראש היא האמונה, ש"היא למעלה מן השכל והדעת". אך טבעי הוא, שכאשר מניחים הצידה את השכל והדעת ומתעלים לדרגת האמונה בה', נשללת אפשרותה של עבודה זרה. אולם החידוש כאן הוא, ששלילת העבודה הזרה היא על ידי הרמת הראש עצמו.
נשיאת הראש היא עלייה לדרגה עליונה יותר בלימוד התורה ובשכל התורה, ועל ידי זה מגיע האדם לשלילת עבודה זרה לא רק מצד האמונה שבנפשו, אלא גם מצד השכל וההבנה. לכן מתחילה הפרשה ב"כי תישא את ראש בני ישראל", כדי להקדים רפואה למכה.
הכותבת היא מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.
לשמיעת הראיון המלא עם מרים: לחץ כאן
