עשרה ימים אחרי שחולקו כל מאות חבילות השי לקבוצת "נפלאות מתגברות", הנותנת סיוע נפשי-רוחני לנשים במצבי חיים מורכבים (אלמנות, גרושות, רווקות או סתם בודדות) מכל המגזרים על פי ארון הספרים היהודי, התקשרה אליי רכזת האלמנות מהצפון וסיפרה: כבר בפורים הצלחנו לחלק את כל המשלוחים, אלא שרק אישה אחת לא קיבלה. היא גרה רחוק כל כך ולא הצלחנו להגיע אליה בשום דרך.
"החבילה נותרה פה וחיכתה לישועה, עד שאתמול התנדב בני לקחת אותה אליה לפני תפילת שחרית. כמה שעות מאוחר יותר התקשרה אליי האלמנה בדמעות וסיפרה לי כמה היא נרגשת מהחבילה. ״הבוקר קמתי עם מצב רוח נורא" היא אמרה. "היום זה היארצייט של בעלי, עוד שנה עברה ועוד שנה וכלום לא השתנה. משיח לא בא. הכאב גדל והגעגוע גובר, והנה ליד הדלת מחכה לי הפתעה. הרגשתי שהוא שולח לי חבילה לעודד אותי״. מתברר שאכן ״כל עכבה לטובה״. לפעמים משהו מתעכב או מתקלקל ועלינו לראות איך זה מגיע משמיים. וכשמסתכלים על זה ככה זוכים שכל דבר שנעשה יהיה משכן לה׳.
פרשות ויקהל-פקודי מספרות על התרומה האנושית להקמת המשכן. הכול קשור בהכל: הקמת המשכן הייתה בראש חודש ניסן, פרשת החודש שנקרא השבת קשורה למשכן, ועכשיו נשאר לנו רק לחפש את הנס שבתוך הניסן.
עוד באתר:
בפרשת "ויקהל" מדובר על עשיית כל חלקי המשכן: המילה "ויקהל" היא רמז על אופן עשיית הכלים ומלאכת המשכן. כלומר, אף שנאמר בנפרד "ויעש" על כל כלי בפני עצמו ועל כל חלק של המשכן, הרי הכוונה בעשיית כל כלי וכלי לא הייתה (רק) בתור עשייה ופעולה פרטית, של הכלי הפרטי, אלא היה זה "ויקהל" – הקהלה של כל חלקי המשכן על מנת לעשות משכן אחד. ומה הכוונה בהקהלה זו?
לפני שקיים המשכן כולו, אין לכל כלי חשיבות בפני עצמו, אלא כל עניינו הוא היותו פרט מן הכלל. ואילו בפרשת פקודי נאמר "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד" ומסופר כיצד העמידו את המשכן עם כל כליו – אז בא לידי ביטוי העניין של "פקודי", שישנה גם מציאות הפרטים בפני עצמם ולא רק העניין הכללי של המשכן כמו ב"ויקהל". אחרי שהעמידו את כל חלקי המשכן – נעשתה חשיבות גם בכל כלי בפני עצמו.
בשיחת הרבי מליובאוויטש לפרשות ויקהל-פקודי הוא מסביר שברוב השנים הפרשיות ויקהל-פקודי מחוברות וכאילו נעשות לפרשה אחת, ללמדנו שאומנם בגלוי ובחיצוניות כלל ופרט הם בסתירה זה לזה, שני הפכים – כשאנו מדגישים את מעלת הכלל הדבר מחליש את מעלת הפרט ולהפך, אולם מצד העצם והפנימיות של בני ישראל – ריבוי הפרטים אינו בסתירה לאחדות ופשיטות, מכל איש ישראל נעשה "עם אחד וזה אינו בסתירה למציאות של כל יהודי בתור יחיד, אלא אדרבה האחדות מתבטאת גם במציאות של כל יהודי ויהודי.
ריח של מעברים כבר באוויר. אנו עוברים מחומש שמות והסיפורים המרגשים של יציאת מצרים לחומש ויקרא, שבו ה' קורא לנו להתקרב אליו. אנו עוברים מחודש אדר, חודש השמחה, לחודש ניסן – חודש הגאולה, ובעזרת ה׳ אנו עוברים משנת הקורונה לשנת האין קורונה או סוף הקורונה, אמן ואמן.
עוד רגע יחול חג הפסח, כבר מתחילים בהכנות ובניקיונות לקראת החג, שבו שמים בצד את חוסר האחדות, מתקהלים בשמחה ומתחברים לעצמנו באמונה – מתוך אחדות אבל עם הרבה תשומת לב גם לפרטים.
