יסוד שבתפארת – מבקר המדינה 2021 \ אריאל שרפר

היה הווה ויהיה
בשני ימי ראש-השנה וגם בשנה זו שרחובה של עיר הפך לבית כנסת פתוח עמדו חזנים במגרשי חניה ובלב מדשאות מתחת לבתים וצעקו במנגינה מיוחדת: "מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזיכרון".

הקשר המיוחד בין זיכרון ליוצר האדם הוא שעל הבורא אנו אומרים בתפילה הנפתחת במילים "אתה זוכר"- "כי אין שכחה לפני כיסא כבודך". האדם מברך על היכולת לשכוח ובמקרים מסוימים להשכיח טעויות מחדלים וחלילה עוונות וחטאים שעשה בעבר- ולהתחיל כל שנה מחדש בבקשת סליחה ובחזרה בתשובה באמת עד שאפילו זדונות נעשים כזכויות. החיים היהודים מבוססים ברובם על החובה לזכור את העבר בהווה כדי להעביר מסרים חיוניים ומשמעותיים לדורות הבאים. מכנים זאת מסורת.

אחד משלושה-עשר עיקרי האמונה של הרמב"ם שנהוג לאומרם מדי יום אחרי התפילה הוא: "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלוקינו היה הווה ויהיה".

עוד באתר:

מרן חושף

הראש"ל התייעץ עם האדמו"ר; זו הייתה התשובה

נתי קאליש

הדאגה גוברת

אבי מימרן מנחה: כך תחפשו אחר לוי יצחק

אבי מימרן

בחסדי שמים

סוף טוב לחיפושים: לוי יצחק אותר בוואדי; פונה במצב קשה

אבי יעקב

צפו

הצנחן נקלע למערבולת עננים, וכמעט קפא למוות

שמעון כץ

בכל יום ויום ולא רק בימים מיוחדים המזכירים את מאורעות העבר הטובים הלא טובים והמורכבים המהווים לפעמים מבחן קשה ביותר לאמונת היחיד והרבים שעם ישראל הצליח בו פעמים רבות מדי- חובה עלינו לזכור את העובדה שכל מה שקורה בעולם וכל מה שאנו חווים ומעבירים מדור לדור- הכל מאיתו יתברך. בכל המאורעות הזכורים לנו- הוא היה, והוא הווה, והוא יהיה בתפארה. והידיעה הזו לבדה בכוחה לחזק את הרוח היהודית האיתנה ולאפשר לה להתמודד בגבורה וחוסן נפשי שאין לתאר- גם עם הזיכרונות הקשים והכואבים ביותר.

המנדט הבריטי
יש אנשים שמתגעגעים לעבר וחושבים שמה שקורה היום לא טוב כמו פעם ובעיקר כשמדברים איתם על הנהגה וערכים. "פעם היו מנהיגים אמיתיים" הם נאנחים, כאילו שכל המנהיגים שיש לעם ישראל מאז חתימת התנ"ך מזויפים ולא ראויים.

המתגעגעים בעם שלעיתים מוציאים לועז על המצב בהווה כנראה מייחלים היום לחזור ממריבות על העברת המנדט למאן דהוא-הא לימי המנדט הבריטי שבהם שלט בישראל עם אחר ללא עוררין והיושבים בארץ באותה תקופה יכלו רק לחלום על קיום בחירות דמוקרטיות לקביעת הנהגתם פעם אחת בחיים ולא ארבע פעמים בפחות משנתיים.

אין כל רע בגעגוע לעבר ובטח שטוב ואף חובה לזכור אותו ולהעביר ערכים ומסרים לדורות הבאים. אבל- וזה אבל גדול- אין טעם לבכות על חלב שנשפך (ולא משנה אם מקרטון או בקבוק זכוכית שהונח מחוץ לדלת בהמתנה למילוי מחדש) ואין סיבה לחפש סיבות לקטר להתמרמר ולקנטר בכל יום על כל דבר ולצעוק ולצעוד קדימה לעבר.

ולא צריך להזכיר שעם כל הכבוד לנימוס הבריטי ליהודים הם היו פחות נחמדים…

גע במסך
אחת התופעות המטרידות שללא ספק יהיה הכי קשה להשתחרר ממנה בחזרה לשגרת החיים אחרי שנת הקורונה היא התלות המסוכנת וההרסנית במסכים.
המסך המחליף את המציאות הפתוחה והלא מוגבלת הפך תוך שנה אחת לאביזר נלווה לגוף האדם ולמכשיר תומך חיים שלמרבה הצער רבים הרגישו שאי אפשר לחיות בלעדיו.

כמי שאוהב משחקי מילים ומספרים אין ביכולתי להתעלם מכך שהיום מציינים 73 שנים ליסוד מדינת ישראל שזה בגימטריה "גע" והמגע שבד"כ זו פקודה שמקושרת למסך שמגיב למגע יד אדם חייב לדעתי האישית להתחלף לנגיעה אישית ואנושית בדברים החשובים באמת כמו הזהות של המדינה היהודית שחייבת חיזוק מידי ואין ספק שהדבר נוגע לכל יהודי ובעיקר לליבו ומחייב את כולם לפעול כל השנה בחידוד והדגשת העובדה שאנחנו יהודים לא רק במסמכים אלא גם בתפילות ובערכים.

עוד נקודה יהודית חשובה היא שבספירת העומר של התאריך הא באייר הספירה של אותו היום היא "יסוד שבתפארת" ולפני שממהרים לצעוק בחוצות בשמחה "ולתפארת מדינת ישראל" במובן של כבוד גדולה יופי אמת ורחמים- צריך להבין את היסוד מעיקרו ולהודות להשם על הניסים הגדולים שעשה לנו עד היום ולהתפלל שבמהרה בימינו יתרחש לעינינו הנס הגדול והמיוחל מכל- "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים ושם נעבודך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות".

רוצים לבקר את המבקר? [email protected]