״אתן קוראות לזה אלו-הים ואני קוראת לזה ויכוח עם המציאות״, ממשיכה זיווה להתווכח עם אלוקיה…
נשות הקבוצה המעורבת זעות באי-נוחות בכיסאות, ורק אני חשה שמשהו גאולתי עומד לבקוע מליבה המיוסר של זיווה.
״לקבל את זה שיש מישהו מעליי?״ היא שואלת רטורית ומספרת: ״כמי שגדלה בקיבוץ של השומר הצעיר שמחתי לחזור לשם בחג האחרון עם נכדי. ההורים שלי הקימו את קיבוץ רבדים, ששכן בינות לשלושה קיבוצים דתיים בגוש עציון״. בעצם החיים שלה שזורים באנשים דתיים לא בפעם הראשונה מאז שהתחילה לבוא למפגשי נפלאות, והיא מבינה את השפה.
זיווה ממשיכה ומעוררת את השיח סביב השולחן הרדום: ״כשאת מדברת על גאולה זה מתפרש אצלי כך: 'וואלה? באמת אתם מאמינים שיגיע המשיח?' ורק עכשיו אני מצליחה להבין שאת מדברת במטאפורה על גאולה. היום אני מבינה שהגאולה היא משהו שלא מנותק, אלא קשור ליום-יום שלנו". זיווה שואלת בנימה מעשית: ״לאן זה לוקח אותי?" ומשיבה בעצמה: "למקום שיש פה שליחות, כאשר מנגישים לי משהו שהיה סמוי ונסתר וכלל לא הבנתי את המושגים, עכשיו כבר הכול מובן ומאיים פחות".
עוד באתר:
פרשת קדושים מדגישה את הימצאותו של יהודי בעולם ירוד, והתורה מזהירה אותנו לפרוש מעניינים בלתי רצויים. נדרש מהיהודי להגיע עד הקדושה הכי נעלית – קדושתו של הקב"ה – "קדושים תהיו כי קדוש אני"! וזהו השחרור מהחששות והפחדים, זוהי הגאולה – להידבק בדרכיו של הקב"ה, לא להשתעבד לענייני העולם הזה וחוקות הגויים, אלא להתעלות דרך המעשים היום-יומיים, דרך מצוות שבין אדם לחברו.
וכן, זיווה צדקה. הגאולה היא לא משהו מנותק. כדי שנפסיק לפחד מהגאולה עלינו לדעת שגאולה אין פירושה שעל ידי היציאה מגלות מזניחים את החיים, את כל הפעולות והעולם שהיה לנו קודם, בגלות. אלא אדרבה: גאולה פירושה שהמציאות שהייתה קודם משועבדת בגלות – נעשית כעת משוחררת.
והמעלה והשלימות בגאולה האמיתית והשלימה היא שהכול משתחרר. אין שום עניינים שנשארים ח"ו "אבודים" בגלות, אלא אפילו ה"נידחים" וה"אובדים" יגאלו.
אומר הרבי: כשמשיח יבוא – העולם ינהג כמנהגו, אלא השינוי יהיה שנחשוף את ה 'א' = אלופו של עולם בתוך הגלות, והגולה תתהפך לגאולה. בגאולה השלימה הפקק ישתחרר. והדרך אותה מציע הרבי כטיפ מעשי היא הוספה בלימוד תורה בענייני משיח וגאולה.
אנו בימים של אמצע חודש אייר, בהם אנו חוות את פסח שני באכילת מצה, ויודעות שתמיד יש הזדמנות שנייה לתקן כל דבר! הקב"ה בוחן וצופה בנו, הוא מבקש מאיתנו לשמור על הקדושה שהעניק לנו ונותן כוח לעמוד בניסיון. כאשר נשלב את הרוחניות בעולם הגשמי ואת הגשמיות בעולם הרוחני – נחוש שחרור אמיתי וניגאל!
הכותבת: מנטורית ברוח יהודית, נשיאת ארגון הנשים נפלאו"ת.
