שיעור לחיים – מבקר המדינה 2021 \ אריאל שרפר

שלום ילדים יקרים וחכמים.

כמי שזוכה ללמד אתכם הכנה לחיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמיים כבר שנים רבות, אני מבין שהתקופה הנוכחית לא קלה עבורכם ולכן החלטתי לכתוב אגרת זו ולנסות להסביר לכם כמה דברים שאולי יקלו עליכם להבין מדוע כך הם פני הדברים ולהתעודד שב"ה ובכוח האמונה הפשוטה הכל יבוא על מקומו בשלום או לפחות לא במלחמה.

בשיעור היום אסביר לכם שלושה מושגים חשובים שכולם קשורים לדברים המורכבים שקורים. אני מקווה ב"ה שאחרי שתקראו את ההסברים יהיה לכם פשוט יותר להתמודד אתם. ואם יש לכם שאלות ואתם עדיין לא מבינים הכל זה מצוין. כי כל החיים שלנו הם בית ספר אחד גדול שלא נגמר.

המושגים שננסה להבין יחד את משמעותם הם: "כוח", "רצון", ו-"ענווה". מעניין, נכון?

"כוח"
יש אנשים שחושבים שרוב האנשים מבינים ומתייחסים רק כשפועלים בכוח. אך האמת היא שזה שיש לך כוח- לא בהכרח אומר שמותר לך להשתמש בו בלי הגבלה ובחוסר אחריות. אחד הנושאים המדוברים בחיי היום יום זה הניסיון הבלתי פוסק של אנשים לצבור כוח המהווה יתרון על מתחרים ולפעמים למרבה הצער גם להשתמש בכוח הזה נגדם.

חשוב לזכור שכוח הוא מתנה מיוצר האדם וחובה לנצלו לטובה כל זמן שיש כוח וניתן לתרגמו לעשייה חיוביות לתועלת הרבים. יש לאדם נטייה להשתכר מכוח ולחשוב שביכולתו לעשות ככל העולה על רוחו- ואז הוא עלול להוות סכנה לאחרים אך גם לעצמו.

כולם יודעים שיותר מדי כוח בידי אדם או ארגון אחד זה לא בהכרח טוב וחשוב לדאוג שלכולם יהיה כוח להתמודד עם אתגרים גדולים שמתחדשים מדי יום.
אדם פשוט, איש ציבור, ובמיוחד ארגון או מוסד נחשב חייבים לזכור כל הזמן שהכוח הניתן להם אינו בלתי-מוגבל וחובה להבין שלכל סוגי הכוח יש תכונות של אש שיכולה לחמם ולהאיר אך גם יכולה לבער לכלות ולהרוס.

אני ממליץ לכם להוסיף לרשימת הזיכרונות היומית את המשפט החזק והנכון:

"וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל"

"רצון"
המושג הזה עשוי להיות חזק יותר מכוח כי יש אומרים שאין דבר העומד בפניו כשמי שיש לו אותו מפעיל את כל האמצעים הכשרים ומתפלל לעזרת השם כדי שמה שהוא רוצה יתגשם.

הרצון מניע לפעולה או פעולות רבות, מקדם תהליכים שנראים בתחילה בלתי אפשריים, ומצליח להעניק את הדחיפה המתמדת הנדרשת להוצאת החזון הגדול מהכוח אל הפועל.

הבעיה הגדולה היא שלא תמיד אנשים פועלים ברצון- אלא דווקא מסרבים לרצות. וזו בעיה. כי גם אם יש לאנשים המון כוח- והם מנצלים אותו- לאדם יש בחירה חופשית שנובעת מרצון. ואם מי שבעל הכוח מנסה לשכנע לעשות כרצונו אינו רוצה- יש מצב שזה לא יקרה ואין מוצא.

לא תמיד מה שאנשים רוצים עבור אחרים הוא הדבר הנכון, ונדמה שרוב האנשים לא יודעים מה הם רוצים.

אולי הפתרון הנכון הוא פשוט לרצות שנקבל את כל העזרה להגשמת רצונותינו וחלומותינו- ולבקש כל הזמן שמעשינו יהיו לרצון לפני מה שנתן לנו את הכוח לרצות.

"רצה השם אלוקינו בעמך ישראל ולתפילתם שעה".

"ענווה"
"והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה"- "האור החיים" הקדוש בפירושו פסוק זה הסביר כי קשה היה למשה לכתוב את עדות הקב"ה על אישיותו המיוחדת וברור שלא יכול היה לשנות אך חיסר את האות יוד מהמילה עניו וכתב ענו – וגם דבר זה מעיד על ענוותנותו הייחודית של משה רבנו.

ענווה זהו מושג משמעותי והכרחי לא רק לאדם חשוב אלא לכל אחד ובכל מצב. ידוע שכולם רוצים להיות מוערכים ולהרגיש מיוחדים- ויש כאלה שמתאמצים מאד לשכנע בכך את כולם באמצעות כותרות צעקניות בעיתונים או בהכרזות מופרזות עליהם ועל מעשיהם.

אך הגדולה האמיתית והמוסכמת לכל הדעות היא של האלמונים העוסקים בצרכי ציבור באמונה בלי לספר על כך לכולם ובלי לבקש הכרה מיוחדת בשל כך. יש המונים שעושים עבודת קודש ומצילים חיי אדם בכל שעה- ואף אחד לא מעניק להם פרסים וציונים לשבח ומה שיותר מדהים זה שגם הם עצמם לא מצפים לכך ואינם מחפשים את תשומת-הלב וההכרה הציבורית.

הם הענווים שהולכים לאורו של משה רבנו ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים.

כששומעים בכל יום את ההתפארויות האינסופיות של הבוחרים לדבוק במושג שהוא ההפך הגמור מענווה- המתגאים וחושבים לתומם שרק הם האוחזים בהגאים שמסובבים את העולם- מוכרחים להזכיר לעצמנו לנהוג בענווה ולהבין שגם אם יש לי המון כוח ורצון- אני לא כל-יכול. וברור שאני לא יכול להתנשא ולהתגאות על אחרים ולחשוב שרק אני יודע הכל והם כלום.

אם נזכור בכל יום לדבוק במושגים כמו אחדות, רעות, עזרה לזולת, תורה, עבודה, וגמ"ח – בעזרת מי שאמר והיה העולם נזכה לשמוע בקרוב את קול השופר המיוחל ואת הקריאה המלווה אותו: ענווים, ענווים, הגיע זמן גאולתכם".

רוצים לבקר את המבקר? [email protected]