כחום איום
במקרים רבים החום מתקשר עם כעסים וכשבאים עלינו גלי חום הם גורמים לעליית מדד העצבנות האישי והציבורי וכל מי שלא בא טוב בתוספת חום מוגזם יכול לחטוף להבות מהפה ולהאדים מבושה.
אין ספק שהשנה האחרונה לימדה אותנו שיעור חשוב באורך רוח איפוק וסבלנות, אבל החדשות מביאות עמן תמיד סיבות נוספות להימלא חמה כהמן ובכל זאת לנסות להיות רצוי לרוב אחינו כמרדכי (ונכון שפורים עבר אבל אין איסור להשתמש בדוגמאות הללו כל השנה).
בזמנים כאלה שחדשות לבקרים שומעים כמה מסובך ומורכב המצב שעכשיו ואין מוצא מעוד פלונטר פוליטי, רוב האנשים ממתינים בסבלנות למזג האוויר רק כדי לשמוע שגל חום בתוספת שרב כבד בדרך ולהתעצבן סופית בלי יכולת שליטה עצמית.
עוד באתר:
נוסיף לזה את העובדה שחום קיצוני ומדורות זה לא שילוב מוצלח ונראה שגם השנה ל"ג בעומר נאלץ לוותר על הסמל המזוהה עמו כלומר המדורות מהמגדלים הגבוהים- שבד"כ ניתן לראותן מרוכזות במקום אחד בארץ- בציון הרשב"י במירון.
ומכיוון שכדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, ואין ספק שכעת זו שעה כזאת, צריך לזכור שהאש היא כוח עצום חיובי וחיוני אך עם זאת אש יכולה להפוך באחת לסכנה ממשית ובלתי ניתנת לשליטה אנושית- וזה לא בחירה מעולה להילולה.
אבל- וזה אבל גדול- כוח האש וההתלהבות שלה לדברים חשובים וחיוניים יכולה להוות תחליף מצוין למדורה של ממש וכל מה שחשוב זה לזכור את הכוחות האדירים של רבי שמעון להאיר את העולם בתורת הנסתר ולהעניק לרבים סיבה לשמוח ולצהול גם ביום פטירתו כשמיטתו הוקפה בלהבות אש של תורה.
בימים כאלה של חוסר וודאות, תרגילים פוליטיים מסובכים, סכנת מוטציות וחששות מהן- כל מה שצריך בחום הכבד זה תורה שנמשלה למים ובכוחה אפשר לשמוח גם בזמנים קשים ולהרגיש את היד המכוונת הנעלמה מאחורי כל מה שקוראים רואים ושומעים.
אור הגנוז
"על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז"
השורה הזו משירו המפורסם של מרדכי בן דוד יכולה לרמוז לכולם מה כדאי לעשות בזמן שכולם מדברים סרה אחד בשני- שזה פשוט לשתוק.
מה שלא מלמדים את הפוליטיקאים הצועקים בישיבות הממשלה זה מה לא להגיד. יש כאלה שבמקום לסגור את פיהם מעדיפים דווקא לשלול את זכות הדיבור מאחרים ועוד לטעון אחרי מחאה על כך שדבריהם לא ברורים. אז במקום להסתבך בתרגילים מושכי אש וביקורת ולשחק משחקי כוח הזרוע והפה- למה פשוט לא ליהנות מהדברים הפשוטים בחיים ולקבל אותם כמו שהם בלי לנסות לשנות בכוח את המציאות ולהשתדל תמיד ללמד זכות על כולם ובעיקר לא להגיד את מה שלא צריך.
האור הפנימי של כל אדם, גם כזה שמעדיף להצביע על החושך של האחר, הוא היכולת להתעלות מעל המחלוקות שקורעות בבשרה של החברה המאוחדת למראית-עין, ולהראות דוגמא אישית בתגובה מאופקת ואחראית לכל המתלהמים הצועקים והשונאים שמנסים להחשיך חלקים שלמים מהחיים בלי להרגיש שכיבו למישהו את האור באמצע המנהרה.
לכל אדם יש יכולת לזכות באור חדש אם ידע להסתכל על המציאות בעין טובה יותר ולשים מבחירה את המחסום לפה גם אם הוא בטוח שכולם חייבים לשמוע את מה שיש לו לומר. לו רק היו יותר אנשים שעושים זאת- היו הרבה פחות חדשות והרבה יותר אחדות בעם.
יש על מי לסמוך
בתקופה האחרונה שואלים אותי רבות מה יהיה ומי ירכיב ממשלה ואיך נצא מהפלונטר ומה ללבוש כי היום היה חם מהרגיל ואולי אני יודע אם יהיה גם מחר. הכי פשוט לי זה להגיד שאני לא יודע אבל האמת שאני כן יודע משהו אחד בסיסי וחשוב וזה שגם אם אנחנו חושבים שיש לנו תשובות לשאלות מורכבות עדיף לפעמים לענות "בעזרת השם יהיה בסדר"
כי כמו שאומרים פעם בשנה "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק"- על הקב"ה כדאי לסמוך בכל שעה ולראות ישועה. ל"ג שמח!
רוצים לבקר את המבקר? [email protected]
