כשפניתי לשרה'לה ביום ההתרמה, קיוויתי שהיא תעזור לי לגייס תרומות ותדריך אותי, אך לא צפיתי את תגובתה – שתיקה רועמת.
אני מתאמנת על תסריט השיחה, והיא – כמי שמנהלת ארגון לגיוס כספים – מקשיבה ושותקת. אני נואמת: ״אני מתקשרת כדי לשתף אותך במשהו גדול שאני חלק ממנו, ואת יכולה לעזור לי בו מאוד. זכיתי להקים קהילה מקסימה שנקראת "נפלאות מתגברות". זהו ארגון שפועל למען נשים שהתאלמנו בגיל מבוגר יחסית ופועל כדי שאף אחת לא תרגיש לבד: מפגשים שממלאים בתוכן וערך, קבוצת תמיכה, טיולים משותפים, חבילות שי ורתימה ל"מבצעים" יחד. כך כולן מתגברות על הכאב ומעניקות כוח זו לזו. כדי שנוכל להגדיל עוד את המעגלים ולמשל לפתוח מפגשים לקבוצות נוספות, לארגן מסע משותף ועוד, הארגון מקיים ימי שותפות מיוחדים שבהם אנחנו מגייסים תרומות מכלל הציבור..." – ורק אז שרה'לה מפרה את שתיקתה המחשידה. היא אומרת לי בצער: ״זה כל כך חשוב , אין לך אפילו מושג כמה״.
אני זוכרת, הייתי אצלה לפני שש שנים בניחום אבלים על אביה, ואני עונה לה: ״ברור, שתינו יודעות מה זה להוציא את האימהות האלמנות שלנו מה"לבד" שלהן". אך שרה'לה מוסיפה: "כל זה היה נכון עד לפני חצי שנה, אלא שאז אמא שלי נגמרה מרוב צער על אבא והלכה אליו. היא לא יכלה יותר, פשוט לא יכלה!"
עוד באתר:
חטא המרגלים כפי שהוא מופיע בפרשת שלח נוגע ומשפיע עלינו עד עצם היום הזה.
אילולא חטאו בפרשנות מעוותת על טיבה של הארץ – היה עם ישראל נכנס לארץ ישראל עם משה רבנו, ולא היינו חווים גלות כלל. מכאן שכל תפקידנו עלי אדמות הוא לתקן את המעוות שם כדי לשנות מציאות.
משה רבנו, גדול הנביאים, ידע מה הוא עושה. אז איך ייתכן שהוא שולח מרגלים שיחזרו ויפילו את לב העם? ברור לו שכששולחים אנשים התגובות יכולות להיות לכאן או לכאן, מדוע שלח אותם בכלל?
זאת בדיוק נקודת היהדות. התורה לא מפחדת משאלות ופרשנויות ואפילו לא מדרישות. אדרבה, התורה היא חוכמה המולבשת בשכל. השכל נברא על ידי הקב״ה, והמרגלים נשלחו כדי לתור ולבדוק. אך ברגע שחששו מהניסיונות ואמרו ״לא נוכל״ אף שלא נשאלו כלל – שם הייתה מפלתם.
הקב״ה לא שואל אותנו כלל אם נוכל או לא. הוא נותן לנו מצידו את הכוח להצליח, ואנחנו מצידנו מצווים לעשות. פשוט לציית ולעשות. השכל הוא לעיתים ערמומי, מבלבל ורב-עוצמה, וכל מטרתו היא להרחיק מהקדושה. השכל יכול להיות נעלה ומורם מעם ויכול גם להפיל לתהומות. כל זה תלוי אם לאדם יש מציאות וישות מעצמו. ברגע שנכנסת מחשבה "איך אני אראה", "מה יגידו או יחשבו", זה מקטין ומעוות את המציאות. מותר לבקש תשובות רק ממקום נקי, ואז מצליחים להיכנס לארץ ישראל השלמה.
ועוד מילה קטנה על הזווית הנשית – נשים לא חטאו באותה סיטואציה, אולי מפני שהישות שלהן אחרת, ובעיקר כי הן רצו להיכנס לארץ ישראל למרות האיום והפחד. גם אנחנו, נשות דור הגאולה, רוצות ארץ כזאת להיכנס אליה, לכבוש אותה ולהרגיש בטוחות ומוגנות – מוכנות לגאולה! לכל אחת מאיתנו יש שליחות ויש לנו הכוח להצליח בע"ה, אנחנו יכולות!
הכותבת: מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.
