חלשים אבל גיבורים: כך ניצח יונתן את הפיל

אומרים רבותינו אחד מהניסים הבולטים והחשובים שהיו בחנוכה  שהכניס הקב"ה תקוה בלב החשמונאים לקום ולצאת למלחמה.

האמונה הגדולה שלהם בבורא עולם. אומר השם משמואל: הרבה זמן היו עם ישראל כבושים ומשועבדים תחת מלכות יון, ואפילו שמעון הצדיק היה צריך לצאת לקבל את פני אלכסנדר מוקדון שהיה מושל בכיפה.

דרשו חז"ל (יומא ס"ט ע"א) מעשה בימי אלכסנדר מוקדון שנתעטף שמעון הצדיק הכהן הגדול בבגדי כהונה ויצא לקראתו וכיון שראהו המלך ירד מעל מרכבתו והשתחוה לו אמרו לו עבדיו מלך כמותך ישתחווה ליהודי זה? אמר להם דמות דיוקנו מנצח לפני בזמן מלחמתי.

ואפילו שיש איסור לצאת עם בגדי כהונה מחוץ למקדש, בכל אופן

הורה ולימד שמעון הצדיק היתר לעצמו והוא יצא לקבל את פני אלכסנדר דוקא בבגדי כהונה, ידע שמעון הצדיק שהישועה תצמח דווקא בהיותו לבוש בגדי כהונה

לשמעון הצדיק התלוו עוד מנכבדי ישראל ולפניהם אלף פרחי כהונה נושאי לפידים כל זה לקדם את פניו של אלכסנדר המלך האדיר שהכוונות שלו היו ברורות, לכבוש את ירושלים.

ובדעתו של שמעון הצדיק היה להכריז על נאמנותם של עם ישראל לאלכסנדר

שמעון הצדיק בא להודיע שהם מקבלים על עצמם את המלכות שלו והם מבקשים שהוא יחוס על ירושלים והעם היושב בה.

אבל למעשה התפתחו הדברים באופן אחר. היושב במרומים סובב את ישועתם של ישראל שאלכסנדר מוקדון היה משבח את שמעון הצדיק, ואמר שבזכות הצדיק הוא מנצח במלחמות.

אלכסנדר מוקדון שורש תרבות וחכמת יון וכנגדו עומד שמעון הצדיק כשורש החכמה האלוקית המתגלה אצל שמעון הצדיק ושאר חכמי ישראל, אז מדוע התבטל אלכסנדר מוקדון לשמעון הצדיק?

במה ראה את עליונות חכמת התורה על פני חכמת יון? ואם כן ראה אלכסנדר מוקדון את עליונות התורה ולכן נתבטל לשמעון הצדיק כיצד ניסו ממשיכי דרכו לעשות לממשיכי דרכו של שמעון הצדיק מה שלא ניסה אלכסנדר מוקדון לפעול כנגד השורש של חכמת התורה בעם ישראל?

 

אומר רבי צדוק הכהן מלובלין

בספרו שיחת מלאכי השרת

אלכסנדר מוקדון הגיע לירושלים בזמן שמעון הצדיק כאשר עדיין שלטה רוח הקודש במעלתה העליונה ובפרט אצל שמעון הצדיק שעוד היה חי עשרות שנים תחת הנהגת הנבואה, ולכן במעלה כזו ניכר לעין כל שחכמת התורה היא לא חכמה אנושית רגילה, אלא תורת ה' ואין חכמה בעולם שיכולה להכריע אותה, חכמת התורה היא מעל כל החכמות בעולם.

היונים אחרי אלכסנדר מוקדון הגיעו כאשר פסקה הנבואה ורוה"ק, הגזירות הגיעו אחרי זמן אלכסנדר מוקדון ואחרי שמעון הצדיק.

כנגד הנבואה ורוה"ק יש בעולם יצר של ע"ז, אבל מאז שאין את הנבואה אין עוד את כח הע"ז בעולם.

לאחר שמת אלכסנדר החלו גזרות היוונים.

אלכסנדר מוקדון הגיע בזמן שמעון הצדיק כשעדיין שלטה רוה"ק …ושמעון הצדיק הוא היה עוד חי בזמן הנהגת הנבואה, הוא סמל לכך שחכמת חכמי ישראל היא לא חכמה רגילה אלא חכמת חכמי הנבואה.

חכמת השם היא לא הייתה חכמה אנושית רגילה, חכמת התורה זו חכמה שרואה את עולם החומר כממד אחד בבריאה, לא כחזות הכל!

חכמת יוון היא רואה רק מדע רק סטיסטיקה מה שמכירים זה מה שקיים לא יותר, מגבילים את זווית הראייה אך ורק לפי מה שהאדם יכול לראות.

ובכל אופן  בזמן שמעון הצדיק, חכמת התורה וגילוי הנבואה עוד היו  מוכרים.

לכן התבטל אלכסנדר מוקדון לשמעון הצדיק

ומהמקום הזה, לדרכו של אלכסדר מוקדון , =  מלך שמציין נקודת מפנה משמועתית בהיסטוריה.

לא עוד אימפריות המזרח, כמו אשור בבל פרס. אלא האימפריה המערבית.

בהתחלה יוון אחר כך רומא שגם היא יונקת מתרבות יוון.

הוא לא רק רוצה לכבוש גיאוגרפית אלא גם מהותית הוא רוצה לשנות את הערכים של העולם. תרבות החומר הגוף האסתתיקה.

איך הכל התחיל?

היה את אביו של אלכסנדר מוקדון, קראו לו פיליפ השני, הוא כבר הכניע את ערי יוון כולל ספרטה ואתונה

אותו פיליפ השני נרצח בידי שומר הראש שלו.

אלכסנדר הצעיר והוא בן 21  לקח  את השליטה לידיים שלו, הוא רצה לכבוש את העולם עם תרבות המדע תרבות פיתוח הגוף פיתוח השירה והספרות.

הוא מבשר עידן חדש. כלומר יצר הרע ישן בהתגלמות של עידן חדש. סדר עולמי חדש.

ואחרי שהוא מתחיל תקופה של 'חומר' בלבד. אנשים מתחילים לוותר על תרבות הע"ז ומנגד גם כח הנבואה לא מתגלה עוד לנביאי ישראל

ועד זמנו היו מתנבאים הנביאים מכאן ואילך 'הט אוזנך ושמע דברי חכמים'.

תרבות יוון התחילה להתפשט. ופגעה  גם בעם ישראל.

ועוד היום תרבות יון וגלות יון משפיעה על עם ישראל, גם כאשר עם ישראל בארצם, בכל אופן הם בגלות יון.

כל גלות ככל שהיא נמשכת יותר זמן היא מסוכנת יותר

וכמו שאמר האדמו"ר מקוצק על הפסוק:

'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים'?

הבעיה בגלות מצרים היא לא רק עצם הגלות אלא גם מה שהאדם מסתגל ומתרגל למצב

וזה הופך מבחינתו למצב אידאלי, האדם 'סובל' את המצב, זה 'סבלות' מצרים, יש יותר מדי סבלנות לגלות.

אומר השם משמואל: היוונים החשיכו עיניהם של ישראל ודכאו לארץ חיותם עד שנעשית. נפשם שפלה

הנפש נכנעה לסבול את עול הגזירות ולא העיזו אפילו לחשוב שיש לריב ולהתווכח עם היוונים.

התקווה הגבוהה ביותר הייתה  שהכשרים לכל היותר ייהרגו על קדושת שמו.

ולכן גם חלק גדול כל כך מעם ישראל נכנע ובחר להתייוון ולעזוב התורה והמצות .

היו הרבה אנשים כשרים.

היו כשרים שהייתה להם אפשרות לשמור התורה בכל פרטיה ודקדוקיה ויש כאלה שהגיעו למצב של להיהרג על קידוש ה', כמו חנה ושבעת בניה, וגם כמו הסיפור על שני אמהות שמלו את בניהם ביום השמיני, והעלו אותן היוונים על החומה והפילו אותם ואת בניהם מן החומה ומתו על קידוש ה' .

רבבות שמסרו נפשם על שבת כשרות ומילה קידוש החודש ואפילו סמיכה לרבנות.

רבי יהודה בן בבא הלך בין אושא ושפרעם וסמך את תלמידיו הקדושים, ואח"כ תפסו אותו והוא  נהרג על קידוש ה'.

אמר השם משמואל:  כל הלך החשיבה היה  איך לההרג על קידוש השם.

וזה השבח של 'ורבת את ריבם'.

הקב"ה הבעיר בלב

החשמונאים כח ובערה גדולה.

לעשות ריב עם היוונים.

בחרו ללכת ולהילחם.

הנכנע והמדוכא הפך לבעל מריבה ואפילו מנצח!

בחנוכה אנו משחקים עם סביבון

בפורים עם רעשן מהו ההבדל?

כתוב בחסידות, שפורים זה אתערותא דלתתא

התעוררת ויוזמה של העם לשוב בתשובה ולעשות שינוי.

וחנוכה זו אתערותא דלעלילא, התעוררות מלמעלה, ולכאורה – איפה הייתה התעוררות מלמעלה?

בפסח זה  נראה ובולט, רואים איך שהקב"ה בוחר בעם ישראל עושה להם ניסים וגואל אותם.

אבל בחנוכה מהי ההתעורות מלמעלה, אתערותא דלעילא?

התשובה היא:

איך יצאו מעטים ללחום כנגד רבים,

חלשים כנגד גיבורים?

זה עצמו מה שיצאו החשמונאים האלה להילחם, היה רק באתערותא דלעילא זו הכוונה 'רבת את ריבם'!

והמועדים, הם הזמנים הם מתעוררים פעם נוספת כל שנה.

ובחנוכה מתעורר העניין של יוזמה, אין ייאוש יש תקווה. זו הייתה העוצמה של עם ישראל, הם יצאו מהייאוש ויצאו לקרב. וימי החנוכה הם  נזכרים ונעשים בכל דור ודור,

אם הם נזכרים, אם זוכרים מה שהיה אז הם גם נעשים, אפשר לשאוב כוחות שלא כפי מה שיש לאדם בדרך הטבע, אלא הרבה יותר. כל אחד מאיתנו יכול לזכות בימי החנוכה לצאת מהיאוש ולהתחיל לריב על נשמתו, זה זמן טוב שאפשר לצאת לקרב נגד היצר הרע, נגד ההתמכרויות וההרגלים הרעים.

פעמים שאדם יורד לשאול תחתית, שהיצר הרע הכשיל אותו בהרבה מכשולים ונפילות עד שהוא מרגיש מדוכא, הוא נשאב אל הרע, לא פעם סובל מהתמכרויות רבות.

ועבירה גוררת עבירה

והאדם פעמים רבות מאבד תקווה וחושב להתייאש,  הוא אומר לעצמו על עצמו, אין לי סיכוי, למה? כי הוא ניסה הרבה פעמים להתגבר ולא הצליח.

אבל בחנוכה אנו מודים להשם על 'המלחמות' אפילו אם לא ננצח אבל עצם זה שאנחנו מנסים להתקדם מנסים לצמוח  מנסים לנצח זה עצמו מהווה ערך אדיר!

האדם פעמים מתייאש ואומר לעצמו = אין לי סיכוי, וזו טעות ולכן כתב בשער הציון סימן תרכב, ביום כיפור ההפטרה במנחה היא  הפטרת יונה ולמה?

כי האדם פעמים מתייאש, הוא אומר לעצמו, אין לו סיכוי לתקן ולשפר הוא ניסה כל כך הרבה פעמים וזה לא עובד.

אבל הוא טועה, והאדם לא יוכל לברוח מתיקון נפשו.

יונה חשב לברוח מהשליחות של הקב"ה אבל זה לא עבד ולא הצליח, וכך כל אדם התכלית והייעוד שלו, כל עוד הוא לא יישם את התפקיד שלו ,  את העבודה שלו, הוא יחזור לעולם או למצבי החיים שהוא מנסה לברוח מהם

הוא שוב ושוב צריך לחזור לאותם אתגרים

הוא לא מסתדר בחינוך הילדים

הוא לא מסתדר בשלום בית

אם הוא לא ייקח אחריות וישפר ויתקן, הוא יימצא את עצמו שוב ושוב חוזר לאותם אתגרים

לאותן בעיות לאותם מוקשים מחיצות לאותם גלגולים.

אם היום הוא לא יילמד איפה הוא עושה שינוי, איפה היום הוא משתנה, הוא פשוט יחזור לאותו סבל שוב ושוב

אם הוא לא ייקח אחריות, הוא עתיד לסבול, והרבה!

אז למה לו לסבול מייסורים מיותרים

מפטרים משהו מהעבודה, הוא אומר הכל לטובה,  נכון הכל לטובה – אבל למה?

כדי ללמוד שעור, אולי לא הייתי מקפיד על הזמנים, אולי לא הייתי חברותי, אולי לא הייתי נחמד ונעים, אולי לא הייתי נחוש ורציני מספיק, נכון שהכל משמים, אבל בגלל שהכל משמים צריך האדם להפיק לקחים

מה הייתה הבעיה, לא לחינם  פיטרו אותו

אם הוא לא ייקח אחריות, הוא יאמר הכל משמים ובזה הוא פטור מאחריות וחשבון נפש, אבל זו גישה מעוותת.

הגישה הבריאה היא הכל משמים ולכן אני צריך ללמוד ממה שהיה פה.

הכל משמים כדי לשפר לייעל להשתפר להשתנות, להיות עדין יותר או נחוש יותר נחמד וגמיש יותר או להיות חד וחריף יותר = להשתנות

לא באופן אובססבבי אבל כן באופן בריא ונכון שמותאם לערכי התורה והמצוות.

להפסיק עם אמירות שטחיות בסגנון של.

'זה אני' ואני לא יכול להשתנות

לאדם יש כח בחירה ובחרת בחיים!

למה לו  לסבול מגלגולים חוזרים ונשנים לאותם מצבי חיים, לאותן מריבות בשלום בית, לאותם סכסוכים עם השכנים לאותם קשיים בעבודה.

יונה הנביא  הקב"ה רצה שילך ויהיה נביא והוא מיאן  ונס ברח לים מקום שלא תשרה עליו רוח הנבואה

ושם הוא נבלע בדג והיה שם כמה ימים, ובסוף רצון השם התקיים

יש כח לאדם, והוא צריך להאמין ביכולות שלו, הכוחות של האדם הם הרבה יותר ממה שחושב האדם.

האדם מגביל את הכוחות שלו לפי הדמיונות שלו

וזכרת כי השם אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל.

לדוגמא בלימוד התורה

האדם לומד, והוא מגיע לחכמה שהיא מעבר למה שאדם רגיל אמור להגיע אליה

אנו רואים את גדולי ישראל העמקות שלהם

החכמה שלהם

ההתנהלות שלהם, לא לפי דרכי הטבע בכלל.

וכמו שכתב החזו"א 'רוח הקודש היא יגיעת העיון ברוב עמל ובמשנה מרץ, עד שמתווסף דעת ותבונה בלתי טבעי.

כך הוא הפרט, האדם וכך לגבי הכלל לגבי עם ישראל, עם שחי למרות כל המאבקים שהיו נגדו במהלך ההיסטוריה

הוא חי שורד ומתפתח שומר על הקשר עם העבר שלו.

אצל אומות העולם, העבר שלהם, לא מעניין בהוווה.

מה הייתה פילוספית החיים של פרעה או הפילוסופים של מצרים או הפילוסופים של יוון.

הם לא מעניינים יותר מדי בטח שאין להם השפעה על שגרת החיים

אבל חכמי ישראל

יש להם השפעה מתמדת על ההווה שלנו

התרבות שלנו הערכים שלנו גדולי עולם חיים עד היום חכמי המשנה והגמרא

הרמב"ם השולחן ערוך ועוד אלפים מגדולי ישראל.

כולם חיים  בתורתם ומשפיעים ומכוונים את ההווה שלנו

נחזור לעניין חנוכה.

בחנוכה אנו אומרים 'מסרת גיבורים ביד חלשים'.

וזה למרות שחשמונאים ובניו הם כן היו גיבורים גדולים,

כך כתוב ביוסיפון ובפיוט דרבי אלעזר הקליר שהיה יהודה המכבי שואג כמו אריה שאגות נוראות, רק משמיעת הקול שלו היו הגויים נופלים מפחד, וביוסיפון מסופר שהיה לו כוחות אדירים כמו שמשון הגבור, היה תופס שני עמודי הבית ומזעזע את כל הבנין

יונתן היה לוחם עם פילים,

תופס את הפיל ברגליים ומפיל אותו על האדמה .

יוסיפון הוא לא מצטט מחז"ל הוא שמע מאנשים שהיו שם, כי הוא היה חי כמאה וחמשים שנה אחרי המכבים.

אבל  הוא עוד ראה יהודים שהכירו את החשמונאים והוא מספר שהם היו גיבורים נוראים

אז החשמונאים היו חזקים

אומנם הם היו מעטים.

והרבים נפלו ביד המעטים

הרבים היו טמאים, הטמאים נפלו ביד הטהורים

הם היו זדים והזדים נפלו ביד עוסקי תורתך.

 

אבל גיבורים,

הם כן היו

אז למה הם נקראים חלשים?

פירוש אחד : הוא בוודאי שהם היו גיבורים בגוף אבל בכל אופן, ביחס לרבים מהיוונים, לא יעזור להיות חזק בגוף.

מאות אלפי חיילים לעומת כמה יחידים,

אז המועטים נקראים חלשים.

לא  רק רבים שנפלו בידי המעטים

אלא מציינים שאם הם רבים, אז למרות שהחשמונאים היו גיבורים אבל אם הם מועטים אז הם נקראים כחלשים….כי אין משמעות ומשקל לגבורה שלהם.

ועוד הסבר:

למה אנו אומרים שהחלשים נצחו את הגיבורים?

אומר בקדושת לוי רעיון נפלא.

זכריה הנביא – היה חי בימי דריוש בן אסתר בימי מלכות מדי, הוא נתן רשות לעזרא הסופר ולחגי זכריה ומלאכי לעלות לא"י ולבנות ביהמ"ק השני.

אז לא עלה הרעיון שעתיד דריוש ליפול ויבא אלכסנדר מוקדון מלך יון וימלוך תחתיו, וישלטו מלכות יון בא"י.

דריווש היה חזק ועוצמתי מאד.

לא חשבו שדריווש יאבד את המלוכה שלו.

והנביא זכריה אמר את שכתוב בזכריה ט (יג)

'כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר'

רש"י אומר : סוף שבני יון יטלו המלוכה מיד מלכי פרס ויעשו רע לעם ישראל.

ואז יגיעו מבני ישראל וילחמו נגד יוון וינצחו

וגם הנביא חבקוק אמר

(ג,יט) 'השם חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי

ופי' הגר"א באדרת אליהו: 'השם חילי'. הוא סוף גלות יון שנתן ה' להם כח לעשות חיל ולנצח את האויבים, כמו שנאמר

גיבורים ביד חלשים'

כלומר בעצם לא היו החשמונאים גיבורים גדולים, לא!

. הם היו ילדים רגילים, ואנשים רגילים, אולי אפילו חלשים.

אלא שנתן לו הקב"ה כח וגבורה בזמן

המלחמה,

וכמו שהתנבא  חבקוק  הנביא 'השם חילי'

כלומר באמת החשמונאים הם חלשים.

אלא שלאותו זמן נתן הקב"ה גבורה מיוחדת

באמת המכבים, הם ידעו כל רגע שהם באמת חלשים מאד!

וכמו שאומרת הגמ' 'חושקני בכם' כי אתם המעט מכל העמים, אתם ממעיטים את עצמכם מכל העמים.

ובהפטרה של שבת חנוכה אומר הנביא זכריה שהוא רואה את המנורה עם שבעה קנים

ואז גם אומר הנביא 'לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר השם '

מה בין זה לבין חנוכה?

אומרים המפרשים של הנביא בנושא אותה נבואה

= מעל המנורה היה כלי שמן והשמן היה נוזל אל המנורה ללא תפיסת יד אדם, זו הנבואה

מה הנמשל?

שבהתמודדיות יאמינו עם ישראל לא בכח שלהם  אלא באמונה בבורא עולם.

ולכן מפטירים כך בשבת חנוכה שהם היו חלשים

והשם נתן להם כח יותר ממה שהם, והם יכלו באמת להפיל פילים, ובכל הם זכרו שזה לא הכח שלהם, אלא שזה ניתן להם משמים ולכן הם מצד אחד גיבורים גדולים, ומצד שני חלשים!

הם מצד עצמם הם חלשים מאד!

אלא שהקב"ה נתן בהם גבורה גדולה

ואת הגבורה שנתן בהם הקב"ה הם זכרו שזה לא שלהם, ולכן תמיד הסיפור של יוסף הוא בזמן חנוכה, יוסף עולה למלוכה מתי?

כשפרעה מבקש עזרה ומיד יוסף מגיב בבטחון מוחלט  תשובה תהיה אבל אלוקים יענה את שלום פרעה.

תהיה תשובה אך החכמה והפתרון לא ממני אלא מכח הקב"ה.

'בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה'.

אומר רש"י אין החכמה משלי אלא אלוקים יתן מענה בפי לפרעה.

כך היה בימי מתתיהו ובניו, הם לא החשיבו את הכח שלהם לשלהם, אלא הם בהחלט פעלו אבל ידעו שאם הם פועלים ומצליחים זה כח של הקב"ה.

ניתן דוגמא)

אדם הולך לראיון עבודה, הוא נחמד ונעים.

לא משהו מיוחד יותר מאחרים, אבל הוא כן מרשים את המראיין יותר מאחרים ולמה?

לא כי יש לו יתרון בולט,אלא כי הקב"ה אפשר שלאותו אדם תהיה השפעה גדולה יותר מאחרים למרות שאין לו נתונים יותר מאחרים.

זו דוגמא שיש לו יותר כח ממה שיש לאחרים

למרות שהוא עושה אותו דבר..

זה משל)

החשמונאים יוצאים לקרב, מנסים לפגוע בהם לא מצליחים, הם מנסים לפגוע ומשתמשים בכח האנושי הרגיל שלהם, ומתברר שהכח האנושי שלהם הוא הרבה הרבה יותר ממה שהם חשבו

להם יש כח להרים כיסא, ואותו כח שהם מכירים בעצמם להרים כיסא, הוא כעת לא מרים רק כיסא אלא גם ארבעה שולחנות בבת אחת,הם יודעים שאין להם כח לעניין זה.

וזה לא שיש כעת מסי"נ אז יש יותר כוחות.

כי גם במסי"נ שיש לאדם יותר כוחות זה עד גבול מסויים. זה לא שבזמן מסי"נ יש לאדם כוחות בלי גבול, אלא כן הוא מגלה יותר כוחות ממה שהוא חשב.

הוא לדוגמא ירוץ יותר מהר, אבל האם בגלל זה הוא ירוץ יותר מהר מאריה או נמר,זה וודאי שלא!

גם האדם בזמן הישרדות שמפעיל יותר כוחות זה עד גבול מסויים.

ופה גילו החשמונאים כוחות בלתי רגילים בכל קנה מידה.

ובשעה שנתן הקב"ה גבורה בידיו של יהודה המכבי, ידע בכל עת ורגע שהוא חלש מצד עצמו כי בשעת לידתו היה יהודה המכבי איש חלש, אלא שנתן לו הקב"ה כח וגבורה.

אם כן זו הכוונה שהם היו גיבורים ביד חלשים…

אז יוסיפון יתאר שהם היו אנשים חזקים…

כי הוא מתאר מה שהוא ראה

אבל חז"ל מתארים את עומק המציאות

שהוא באמת חלש והוא החזיק את עצמו כחלש

אלא שהקב"ה נתן בו כח אדיר מיוחד וייחודי.

 

ואם את זה אנחנו מבינים אז נמשיך הלאה עם אותה זווית ראייה…אם בעצם החשמונאים הם חלשים אלא שהקב"ה נתן בהם כח…

כך החשמונאים מסתכלים על היוונים, שגם הם רק נראים כחזקים אבל הקב"ה יכול גם להם לעשות את אותו נס הפוך, שהם באמת חזקים ובדיוק בקרב מול החשמונאים הם כבדים חלשים אדישים מבולבלים…

'משיב דעת חכמים אחור'…

החזק יאמר חלש אני…

אז לא היה לחשמונאים דמיון שהם חזקים אלא שהקב"ה נותן להם כח לא רגיל

וגם לא היה להם הרגשה שהיוונים הם חזקים….

 

 

וזה מה שאומר הנביא זכריה:

לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'.

 

וכתב עוד בקדושת לוי שעוד נסיון היה במלחמה הזו = שלא היה להם אורים ותומים,

כל המלחמות שהיו עד אז

בימי יהושע בן נון, בימי דוד המלך,

בימי שלמה,

בימי צדקיהו ויאשיהו,

היה אורים ותומים שהיה אומר הוראות ברורות אלך או לא אלך, אעלה או לא אעלה,

אכבוש או לא אכבוש,

ולכן לא על על הדעת שנוצחים המלחמה בכח וגבורת ידיו

כי היו נמלכין באחיתופל ונשאלין באורים ותומים, פתחו את קדש הקדשים והעמידו את הכהן גדול עם הציץ והחושן

ושאלו האלך, האנצח, והיו מקבלים תשובות ברורות!!

אז ברור שעם לווי האורים ותומים יודעים שהכל שמיימי ולכן יותר קל במלחמה להיזכר בהקב"ה.

 

וכך היה הסדר במלחמות… לזכור שהקב"ה הוא נותן כח לעשות חיל…

 

מצאנו  בגדעון שצוה הקב"ה שלא יצאו עשרת אלפים למלחמה,

שזה מדי הרבה, למה? 'פן יתפאר עלי ישראל'

 

שהם בכח שלהם נצחו את המלחמה,

 

ובסוף גדעון יצא רק עם  שלש מאות איש,

אבל גם אז ידעו באורים ותומים שהם ינצחו….

לכן הם יחסית רגועים יותר.

 

 

 

 

אבל במלחמת החשמונאים שהיתה הראשונה מתקופת בית שני,

שכבר היה חסר אורים ותומים לעם ישראל…

אז החשמונאים יוצאים לקרב…והם יוצאים בלי הוראת האורים ותומים.

 

ופתאום הם מזהים עניין חדש…. בחור חלש, והיום בבוקר הוא קם עם ידיים חזקות…

והגרון שלו שואג כמו אריה…

 

אז הוא מבין שיש לו כח…אבל הוא מבולבל אני יצא לקרב או לא..וגם אם כן…האם זה הכח שלי או לא?

וכך יצאו לקרב…

החת"ס אומר במלחמת עמלק היה דבר פלא

 

כל מי שהשליך חץ על עמלק באופן שהסתכל עליו וכיוון לעברו, לא הצליח, רק מי שהסתכל כלפי מעלה כדי לזכור את הקב"ה…

רק הוא הצליח להרוג את עמלק

 

לכן אחרי הקרב עם עמלק כתוב

'ויבן משה מזבח ויקרא לו ה' ניסי',

 

כי בני ישראל הסתכלו כלפיי מעלה והחיצים פגעו בעמלקים….

בספר חשמונאים פרק ג כתוב כשיצא יהודה המכבי למלחמה וראה את מחנה האויבים הם אמרו החיילים …אנחנו בתענית היום, לא אכלנו איך נסתדר ?

'ויען יהודה ויאמר אל תאכלו ואל תשתו, היד השם תקצר'

ואדרבה עם ההרגה שאנו החלשים, רק כך נוכל לנצח את האויבים.

 

רק כך הם לא הסיחו דעת לרגע אחד

 

שכל הכח שיש להם הוא רק מאת ה'.

 

ואין להם הוראה ברורה מהאורים ותומים…אבל בכל אופן הם מאמינים בהקב"ה ולא אומרים כוח ועוצם ידי.

 

והשלה"ק אומר שהאדם לא יבקש מהקב"ה רק עזרה וסיוע בדברים הגדולים…אלא בכל דבר קטן ביותר לזכור שכל כח שיש לאדם הוא במתנה ועל הכל צריכים להגיד תודה להשם

להודות להשם.

מכבי ראשי תיבות מי כמוכה באלים השם.

גם אם נראה אילם – הוא השולט….

 

מכבי זה לא כח שלנו אלא כח של הקב"ה.

יהודה המכבי הוא – לא יהודה שמאמין בכוחו ובעוצם ידו…לא!!

אלא הוא מאמין בהשם והוא מאמין שהוא לבד חלש…

ולרוב האדם שוכח את העניין הזה

והוא חושב שהוא בעל הכוחות

ולכן אומרים רבותינו 'שכינה למעלה מראשותיו של חולה' למה? מה הקשר?

בגלל שהחולה הוא מפנים כמה הוא תלוי בהקב"ה אז 'אני והוא יכולים לדור במקום אחד'. כך אומרת הגמרא בסוטה  (ה)

לכן בחנוכה משחקים עם הסביבון

מגלגלים אותו מלמעלה

כי בחנוכה הכח שניתן לנו – היה בולט שהוא מלמעלה…

ועוד יותר בפורים אנו משחקים ברעשן, שהוא מסתובב מלמטה, ולמה? כי לפני שהקב"ה הושיע את עם ישראל ממלכות אחשוורוש לפני כן הייתה תשובה של עם ישראל, הם עשו תשובה!!!

 

אבל בזמן מתתיהו ובניו, היו מתיוונים רבים מאד…

אבל לא מסופר שהם החזירו את העם בתשובה… ואדרבה תרבות יוון לא אפשרה לעם ללכת ללמוד בבתי המדרש…

לא כמו מרדכדי שמלמד את הנערים הל' קמיצה כשהמן מחפש אותו כדי להרכיב אותו על סוס מלכות.

 

 

 

. מתתיהו ובניו החשמונאים לא החזירו את העם בתשובה, וחלק התייונו בעל כורחם והרבה ברצונם….

לא היה לעם ישראל שום 'אתערותא דלתתא' הם מצידם לא עשו מעשה של תשובה…

וגם זה עוד אתעורתא דלעילא …

 

 

 

ולכן אומרים רבותינו בעלי המוסר והחסידות

שאנו עושים שמונה ימים חנוכה, ולמה?

הרי כמות שמן ליום ראשון כן היה מספיק…אז למה עושים זכרון לנס גם ליום הראשון…

הנס הוא שבעה ימים ולא שמונה ימים…למה עושים זכרון לשמונה ימים?

 

התשובה היא – שהיום הראשון הוא טבעי…

חנוכה מזכיר לנו  – שגם הטבעי הכח והעוצמה

שזנכור בכל שגרת החיים להודות להשם

להודות ולהלל.