זה לא נס: כשהחומץ דולק במקום שמן

כתב החת"ס על בסיס מה שכתב הרמב"ן בסוף פרשת בא שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין שכל מעשינו דרך נסים, לא רק הנס הוא שמיימי ורק הקב"ה עשה אותו אלא גם הטבע, הוא גם נברא בידי שמים, ועוד יותר גם מה שקורה בעולם עם בני אדם, הכל על פי זכויות וחובות, ושום דבר לא נעשה 'במקרה' אלא הכל מתוכנן, רק מהשם, ע"ז מוסיף החת"ס גם כל הכח שיש לאומות העולם, גם תוקפו של יצה"ר גם הוא 'נס' גם הוא משמים. ולמה?

הרמב"ן אומר שצריכים להתרגש לא מהניסים אלא אנו צריכים להתרגש גם מהמציאות, מהטבע, הטבע גם הוא נברא על ידי הבורא, לא רק הנסים, אלא גם הטבע, לא רק הנס הוא משמים אלא מה שקורה בטבע בשגרה ביום יום, הכל מתוכנן על ידי הקב"ה.

החת"ס אומר שהנורמאלי הוא רצון השם בעולם! כאשר רואים חוטאים שהם 'חיים וטוב להם', הם ה'נס' הם המציאות הלא טבעית ולא הגיונית.

מה שבתי המדרש ובתי הכנסת קיימים זה נורמאלי, מה שיש בתי תאיטראות בעולם, זה הנס, זה לא קיים כי יש לזה ערך אלא רק כי זה נסיון לאדם למען הבחירה!

עוד מוסיף ומדגיש  החת"ס

מה שאדם צדיק ניצל מן הפגעים, זה לא נס, זה טבע, מה שהוא נפגע זה 'על טבעי' זה לא כסדרי הטבע!

לכן ראובן אמר שאפשר להכניס את יוסף אל תוך הבור,

אפילו  בור שיש בו נחשים ועקרבים, כי הוא ידע שאם יוסף שומר על עצמו מבחינה רוחנית אז הנחשים לא יכולו לפגוע בו.

וכך היה עם דניאל איש חמודות.

דניאל היה  מענקי הרוח שקמו לעם ישראל הוא נקרא ע"י גבריאל המלאך "דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמֻדוֹת" (דניאל י, יא)  רצוי ואהוב אצל הקב"ה כמו דבר שהכל חומדים אותו.

דניאל מתואר בגמרא כמי שראוי להיות גואל ישראל וכמו שאמר רב בגמ' (סנהדרין צח ע"ב) על המלך המשיח: "אי מן חייא הוא (אם מבני אדם החיים כיום הוא) – כגון רבינו הקדוש, אי מן מתיא הוא – כגון דניאל איש חמודות".

דניאל גם נתבשר מאת הקב"ה על ידי המלאך גבריאל: "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" (דניאל יב יג), שלא יתייסר לבוא בגלגול, אלא יהיה בגן עדן העליון במנוחה ובעונג, ויעמוד לתחיה בקץ הימים, וכמו שכתב האלשיך (שמות כח, ג).

דניאל היה מילדי היהודים שנלקחו מעם ישראל בידי נבוכדנצר השני מלך בבל, שגידל אותם במלכותו במיטב החינוך הבבלי במטרה להכשיר אותם להיות יועציו.

תחילת עלייתו של דניאל לגדולה הייתה כשהצליח לגלות למלך נבוכדנצר מה היה החלום שהטריד אותו, ידע דניאל גם מה היה החלום וגם מה הפתרון ומשמעות החלום.

אחרי שסיפר ופתר את החלום – מונה דניאל להיות רב החרטומים של המלך נבוכדנצר, ועל פי בקשתו ממנה נבוכדנצר גם את חנניה, מישאל ועזריה לתפקידים בכירים בממלכה.

בספר דניאל מובאים קורותיהם של דניאל ושלושת חבריו  חנניה, מישאל, ועזריה

כאשר נבוכדנצר העמיד צלם זהב בבקעת דורה והכריח את כל בני עמו להשתחוות לו.

אבל חנניה, מישאל ועזריה סירבו בכל תוקף. נבוכדנאצר בזעמו השליך אותם לכבשן האש, ומלאך ה' נשלח כדי לצנן את הכבשן והנערים לא ניזוקים.

נס הצלתם עורר קידוש ה' גדול, המלך בירך את אלוקי ישראל והעלה לגדולה את השלושה.

דניאל לא נזכר במעשה הפסל בבקעת דורא, בגמרא כתוב שבאותו זמן הוא היה בשליחות של מלך בבל.

אבל יש  דעת  אחרת בשיר השירים רבה, דניאל כן היה בבקעת דורא באותו זמן, והוא זה שגרם לפירוק הפסל. כך כתוב במדרש: "היה נבוכדנאצר מפתהו לדניאל ואומר לו: 'אין אתה משתחווה לצלם האמיץ שלי שיש בו ממש?! בוא וראה מה הוא עושה ואתה מעצמך משתחווה לו'. מה עשה אותו רשע? נטל הציץ של הכהן הגדול ונתן לתוך פיו ואסף את כל המנגנים, והיו משבחים לפניו, והוא אומר: 'אנוכי ה' אלוקיך'. כיוון שראה דניאל כן, אמר לו: 'האם לא תיתן לי רשות לעלות ולנשק לצלם הזה לעל פיו?', אמר לו נבוכדנאצר: 'ולמה דווקא על פיו?' אמר לו דניאל: 'כיוון שהוא מדבר יפה'. מיד נתן לו רשות ועלה. השביע את הציץ ואמר לו: 'בשר ודם אני ושלוחו של הקדוש ברוך הוא אני.. היזהר שלא יתחלל בך שם שמים, וגוזר אני עליך שתבוא אחריי'.

בא לנשקו והוציא בלעו מתוך פיו. כשירד התאספו שוב כל המנגנים, ומשבחים לפניו ולא היה עושה כלום.

באותה שעה הפיל הרוח את הצלם, כשראו אומות העולם כן, שברו את אליליהם ועשו מהם פעמונים ותלו אותם על צווארי כלביהם וחמוריהם".

(שיר השירים רבה ז, ט)

בספר דניאל מובא נס ההצלה של דניאל מתוך גוב האריות.

השרים בחצר המלך קינאו בהצלחה של דניאל וביקשו להכשיל אותו בעבודת השם

הם יעצו למלך שיאמר שאסור להתפלל במשך 30 יום להקב"ה, ומי שיתפלל – ייזרק לגוב אריות.

דניאל המשיך להתפלל שלוש פעמים בכל יום, ונשלח לגוב האריות.

המלך אהב את דניאל, הוא הרגיש רע, הוא התייסר על כך שהשליך את השר החביב לגוב האריות, ובבוקר הוא מיהר אל הבור, ואז הוא נדהם לראות את הנס שנעשה, שדניאל עדיין חי! האויבים טענו שהאריות היו שבעים ולכן הם לא התקרבו לדניאל, אמר המלך, ייתכן שאתם צודקים, אדרבה כדי להוכיח שאתם צודקים, צווה המלך לשלוח אותם לתוך גוב האריות, והם בעצמם הושלכו לתוך הבור, ונטרפו על ידי החיות שהיו מאד רעבות…

לכן בסליחות מובא: "מי שענה לדניאל בגוב האריות הוא יעננו", וכן כתוב: "דניאל איש חמודות שיווע לפניך". הצלתו של דניאל מגוב האריות הביאה להכרה של המלך באלוקי ישראל.

בזוהר מובא: "כשהפילו את דניאל לגוב האריות, נשתלם בצלם אלוקים, ולא נשתנה צורתו לצלם אחר, ומפני זה פחדו האריות ממנו ולא חבלוהו". (זוהר חלק ב, קכה)

בספרי האזינו (שו) מובא כך: "לא ירד דניאל לגוב האריות, אלא כדי שיעשו לו הקדוש ברוך הוא ניסים וגבורות, בשביל לקדש את שמו בעולם".

 

אומר החת"ס מה שניצל דניאל מגוב האריות, זה הדבר הנורמאלי, זה ההגיוני, כך העולם צריך באמת להתנהל!

גם האור החיים הק' ניצל מגוב האריות

פרנסתו של האור החיים הק' היה בגלל שהוא  עסק בצורפות כסף.

פעם נכנסו אצלו משרתי מלך מרוקו ובידם זהב, ואמרו לו: "המלך שמע כי אתה האומן המומחה ביותר במקצוע זה, ומבקש ממך לרקום תכשיטים לכבוד נשואי ביתו, ושכרך הרבה מאוד".

הוא לא רצה לקבל את העבודה, בסוף הדברים התגלגלו שלבת לא היו תכשיטים כפי שרצתה, והמלך ציווה לשלוח את האור החיים הק' לגוב האריות

כשבאו השוטרים לקחת את האור החיים, ביקש מהם רשות לקחת  ספרים טלית ותפילין. השוטרים לעגו עליו שהרי הוא בכל אופן הולך לגוב האריות מה הוא צריך כעת סידורים ספרים טלית ותפילין

 

כשבאו לזורק אל האריות, ליוו אותו עם  ישראל בבכיות וצעקות ובצער רב, ושונאי ישראל שמחים ומתלוצצים

אבל האור החיים הק', אמר לציבור ולבני בריתו אל תצטערו, ה׳ ממית ומחיה, פודה ומציל, עונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה.

כעבור כמה ימים, כאשר באו כדרכם להוציא את עצמות הנטרף ואז הם ראו את רבי חיים בן עטר, מוקף מכל עבריו אריות ונמרים, והוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין ודומה למלאך ה' צבאות והוא עוסק בתורה הלכו לעדכן את המלך כשהמלך שמע הוא הלך לראות, כשהוא ראה הוא אמר עתה ידעתי כי יש אלוקים בישראל, מאז הוא כיבד ורומם את האור החיים הק' וגם בתקופה הזו ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר

נחזור ליוסף, ראובן ממליץ לשלוח את יוסף לבור, הוא הבין שיוסף מדבר לה"ר, אומרים חז"ל מי שהוא מדבר לה"ר הוא כמו הנחש, אז לנחש יש כח לפגוע בו (גמרא תענית) ולכן אמר ראובן,  אמר אם יוסף חוטא בלה"ר אז הנחש ייפגע ביוסף ואם הוא לא חטא, אז הנחש לא ייפגע בו.

בגמ' כתוב כל המדבר לשה"ר ראוי להשליכו לכלבים, ואם יוסף כן שומר על הקדושה שלו אז הוא לא יכול להינזק בדרך הטבע, אנשים צדיקים כאלה, הנס הוא הטבע, כי מבחינתם אין הבדל בין שמן או חומץ שניהם יכולים לדלוק, כמו רבי חנינא בן דוסא.

. וזה מה שאמרו חז"ל 'וכי נחש ממית או נחש מחיה'

'לא ערוד ממית אלא החטא ממית'.

אומר החת"ס, מצינו בתחילת התורה, אומר רש"י למה התורה מתחילה בתיאור ספר בראשית, סיפור הבריאה, למה התורה לא מתחילה מיד עם המצוות של הקב"ה לעם ישראל?

אומר רש"י שאם יבואו אומות העולם ויאמרו לעם ישראל לסטים אתם שלקחתם את ארץ ישראל נאמר להם, למה אנו לסטים, הקב"ה ברא את העולם והוא ברא את ארץ ישראל והוא נתן אותם לעם ישראל.

ובכלל שואל החת"ס, מהי משמעות הטענה של אומות העולם כלפיי עם ישראל, הרי זה טבעי שאם אומה כבשה טריטוריה מסוימת, הטריטוריה היא שלהם… למה צריכים להצטדק, מי שכבש, כבש…

כך היא דרכה של אומות העולם שכובשים מדינות זה מזה, וגם אתם כנעניים הרי כבשתם את הארץ מזרעו של שם, כמו שפירש רש"י עה"פ 'והכנעני אז בארץ' שהיה הכנעני כובש את הארץ מזרעו של שם… אז למה אומות העולם אומרים לישראל,  'לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' אומות'

מהי הטענה של אומות העולם? הם אומרים לכל אומה יש בשמים 'שר' שהוא משפיע שפע…וכל אומה יש לה את המלאך שלה בשמים

אבל ישראל הם שונים, כי כשהם יצאו ממצרים אז הם הקב"ה הוציאם ממצרים באופן שהוא שידד את דרכי הטבע, ולכן אילו היו נכנסים בני ישראל לארץ ישראל שלא כדרך הטבע, אלא בדרך נס,  לא היו האומות טוענים טענות

כי הם היו אומרים לכל אומה יש 'שר' בשמים, והשר שלכם בנ"י הוא באמת שר מיוחד שהוא עושה נסים, ולכן יצאתם ממצרים באמצעות נסים ושידוד מערכות הטבע.

אבל פעם אנו רואים שהשר שלכם עושה נסים זה כאשר אתם יוצאים ממצרים ופעם אחרת הוא לא עושה לכם נסים אלא אתם נכנסים לארץ וצריכים להילחם כמו כל אומה אחרת…אז אתם לא ראויים לנסים, השר שלכם בשמים הוא עובד כאשר יש לכם ניסים, אם אין לכם נסים, זה אומר שהשר בשמים הוא לא היה אתכם הוא לא שותף למהלכים שלכם… הם אמרו שהמלאך שלכם בשמים הוא רק מי שעושה נסים…ואם אתם נכנסים לארץ בלי נסים, זה ללא הרשות של השר בשמים, אז 'אתם לסטים'…

ועל זה אומר רש"י הקב"ה הוא ברא את העולם והוא ברא את הטבע ואת הנס ואין הבדל בין נס לבין טבע את הכל הקב"ה ברא.

והכל תלוי בבנ"י, אם הם ראויים אז הם יוצאים ממצרים על ידי נס, אמנם הם היו ערום ועריה מן המצוות אבל הייתה להם המסי"נ של קורבן פסח לפני שהם יצאו ממצרים, לכן הם ראויים לנס.

אבל במדבר ,אחרי חטא העגל ושבירת הלוחות עם ישראל התחילו לרדת מהמעלה של נסים, והם יורדים יותר ויותר…עד שהם מגיעים לארץ והם כובשים את הארץ בדרכי הטבע.

לכן התורה בספר דברים מסיימת במילים, 'לכל האותות והמופתים' כל האותות והמופתים שעשה משה רבנו בכח הקב"ה לעיני ישראל.

ואח"כ מיד מתחילים ספר בראשית, המציאות הטבעית, לאמר שיש לחבר בין הנס (סוף ספר דברים) לתחילת חומש בראשית, הטבע שברא הקב"ה בעולם.

אומר החת"ס מציאות הבריאה צריכה מצד טבעה להתבטל כלפי הצדיקים ושומרי תורה ומצוות…. לא מצד נס אלא מצד טבע

אצל רבי חנינא בן דוסא, שמן וחומץ דולקים בשווה לא מצד נס אלא שזהו הטבע שבבריאה ואדרבה כשהצדיק צריך לאכול כמו שאר אנשים רגילים, זהו נס אצלו…

ועוד כתב החת"ס 'מה שבעלי תורה אוכלים מאכל גשמי להשביע רעבונם הוא שלא בטבע' והמהלך הטבעי הוא שאין גוף הצדיקים משועבד כלל לחוקי הטבע…

בדרך כלל רגילים להסתכל על העולם ע"פ דברי הרמב"ן בפרשת בא שאין מקרה וטבע של עולם כלל, הכל נס…החת"ס מוסיף אם אנו רואים צדיק שהוא חי בדרכי הטבע, זה ה'לא נורמאלי'

הטבעי והנורמאלי שהצדיק לא היה צריך לאכול ולשתות.

בתורת משה פ' חיי שרה מבואר שבעלי התורה שאוכלים מאכל גשמי, הוא ענין נס, כמו שאכילת המלאכים בבית אברהם אבינו היה בדרך נס… מה שהצדיקים מתענים משבת לשבת ועובדים את ה' בשמחה וטוב לבב, זהו דבר טבעי. כך גם משה רבינו שלא אכל לחם ולא שתה מים מאה ועשרים יום זה טבע… עוד אומר החת"ס התוה"ק מתשת כחו של אדם, ומה שנראים כמו בחורים צעירים ובריאים

זהו שלא כדרך הטבע…כי התורה מתשת כוחות של אדם אלא שיש נס לאדם שהוא מזדקן מהר כי התורה אמנם מתישה כוחו אבל הקב"ה נותן כח לאדם.

וכמו שכתוב:

וְקוֹיֵ֤ השם יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ. כך רבי אלעזר בן עזריה, שהוא זכה לנס, שהשערות שלו הליבנו

בליל הסדר אנו פוגשים אתבי אלעזר בן עזריה

בבני ברק, יחד עם ר' יהושע, ר' עקיבא ור'טרפון,  והם מספרים ביציאת מצרים כל הלילה.

מפורסמים דברי חז"ל במסכת ברכות (כ"ח.) שביום שמונה ר' אלעזר בן עזריה לנשיא היה בן שמונה עשרה, והתרחש לו נס, וגדלו לו שמונה עשרה שורות בזקן של שיער לבן, ולכך  הרי אני כבן שבעים שנה ולא אמר

בן שבעים שנה

 

הרמב"ם אומר שזה לא היה נס אלא בגלל שהוא למד הרבה תורה לכן הוא 'הזקין'.

וזה פלא שהרי הגמ' אומרת שזה כן היה נס…איך אומר הרמב"ם שזה לא היה נס… אלא תהליך טבעי של העמלים בתורה?

אומר החת"ס: ('תורת משה' פרשת חיי שרה ד"ה זקן) בדרך הטבע כל מי שלומד תורה על ידי יגיעות יוחלש כוחו וילבינו שערותיו,  אלא ששומר מצוה לא ידע רע, והתורה נותנת חיים כח וגבורה, וזה על פי נס

כלומר ר' אלעזר בן עזריה היה נראה צעיר, למרות שלפי רמת התמדתו בתורה, הוא היה אמור להיות זקן… הנס שהתרחש  היה שהקב"ה הסיר את הנס התמידי ששערותיו לא הולבנו, וכך הם הולבנו בשעה אחת!

הנס היה שסגולת התורה לא שמרה עליו שלא ילבינו השערות שלו

 

האריז"ל מבאר שהטעם שאמר ר' אלעזר כבן שבעים ולא שמונים, כתב בספר חסדי דוד (על התוספתא ברכות פא אות יב) בשם האריז"ל שר' אלעזר בן עזריה היה ניצוץ של שמואל הנביא, שימיו היו 52 שנים… וא"כ יצא שהיו חסרים מחייו 18 שנים… כי נאמר "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", ולזה כיון ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן 70 שנים, והיה רק בן 18

כך גם בעניין חנוכה, דרך הטבע היה אמור להיות שהשמן יהיה דולק כל הזמן,

שהרי הקב"ה חפץ בקורבנותיהם  של ישראל, ואדרבה כל מה שהנרות כבים בלילה זה לא מצד דרך הטבע, בית המקדש זה מקום של נסים, עשרה נסים נעשו בבית המקדש, אז למה בכל אופן כבו הנרות בלילה  כדי שיזכו בני ישראל למחרתו לקיים מצות הטבת הנרות מחדש, אבל במקרה שאין שמן טהור, נשאר הדבר על 'דרך הטבע במקום קדוש' והשמן הטהור המועט שישנו דולק למעלה מהזמן, כי שם אין בכלל צמצום של זמן ומקום.

בית המקדש לכתחילה הוא שהטבע לא שולט שם.

אומר החת"ס מה שאמרו חז"ל על המקדש, שבמקדש  היו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים

בדרך כלל מבינים שצפופים הוא הטבע ורווחים הוא נס, אם כשעומדים וצפוף אז וודאי שאם משתחווים לא יהיה מקום.

ובכל אופן הנס הוא שהיו עומדים בצפיפות ובכל אופן היו משתחווים ברווח.

 

והחת"ס מפרש (שו"ת או"ח סי' רי"ד)  הפוך

בית המקדש זה מקום שהוא לא מוגבל במקום בזמן ובדרכי הטבע, לכן נורמאלי  וטבעי אפילו שאין מקום, אם זה מקום של נסים אז בכל אופן

משתחווים רווחים והנס הוא הטבע, ביהמ"ק הוא לא תופס מקום, בבית המקדש, בשטח של י"א אמה נכנסו מליוני אנשים, זהו המהלך הטבעי שישתחוו רווחים

ומה שהיו עומדים צפופים הוא הנס, כדי שיזכו ל'אגרא דכלה דוחקא'…

עוד כותב החת"ס (בדרשות חת"ס ז' אדר תקס"ד, דף קס"ז) שבני ישראל שהלכו במדבר במקום נחש שרף ועקרב, היה דבר טבעי שלא ינזקו בהליכתם לארץ ישראל, אבל כשחטאו ונשכו אותם הנחשים, זה היה נס, שהרי אומרת המשנה 'וכי נחש ממית או נחש מחיה', בדרך הטבע לא היה מקום לנחשים אצל בני ישראל, מה שלא זה הטבע.

כתב החת"ס בעניין נח, כאשר נאמר לו להביא

שבעה מכל מין ומין וזה לצורך הקורבנות הוא לא שאל את הקב"ה איך יהיה מקום בתיבה, כי אם זה למען הקב"ה בוודאי שיהיה מקום בתיבה.

אותן הבהמות שנצרכות למזבח הם לא ייתנהלו לפי מערכות הטבע והסטטיסטיקה.

בזוה"ק ובמדרש מבואר בעניין המבול והיות והעולם נברא על בסיס מידת החסד 'כי אמרתי עולם חסד יבנה', כיון שדור המבול היו משחיתים ומושחתים כ"כ, כל אחד היה לוקח וגונב לעצמו ולא הטיבו הבריות זה עם זה, לכן כדי לבנות את העולם מחדש היה צריך מסירות נפש של הצדיק נח ובניו שיתעסקו בחסד כל היום

וכ"כ החת"ס בענין העליה לרגל בפסח שבועות סוכות היו באים מליוני יהודים, כל אחד עם שתי בהמות עולה וחגיגה

וכולם נכנסים בתוך י"א אמה על קל"ה אמה. בדרך 'הטבע' לא היה צפוף כי במקדש אין מקום לשליטת צמצומי הטבע.