"לא מספיק צנועה": דתן התחתן עם אחותו?

עם ישראל בגלות במצרים, סמוך לזמן הגאולה, הייתה הרבה אחדות, הרבה חיבור, משה רבנו יוצא לעזור לבנ"י, בנ"י עוזרים אחד לשני השוטרים מבנ"י לא מרביצים ומכים את בנ"י העבדים,

לעומת המסי"נ המופלאה אצל עם ישראל למען אהבת הזולת ואהבת ישראל, אנחנו מוצאים את 'דתן ואבירם'.

המדרש אומר שהיו כמה תפקידים אצל פרעה

יש נוגשים ויש שוטרים, הנוגשים הם ממונים על עשרה שוטרים

ושוטרים, אלה ישראלים שהם היו ממונים על עשרה מישראל

השוטרים הישראלים הם ממונים על העבדים הישראלים שיעשו את העבודה בצורה נכונה בקצב המלחיץ…

והנוֹגְשִׂים הם מצרים שמכים את השוטרים מישראל, אותם שוטרים שבעיני הנוגשים לא עושים עבודה טובה.

פעם היה נוגש שהיה מצער את אחד השוטרים

הנוגש היה מצרי היה מצער את השוטר הישראלי, השוטר היה 'דתן'.

הנוגש רצה להרוג את השוטר, את דתן משה רבנו ידע מזה, והציל את דתן והוא הרג את אותו נוגש.

בגלל שהרג משה רבנו את אותו נוגש לכן משה רבנו היה צריך לברוח ממצרים, אחרי כ 60 שנה שפרעה לא משיג את משה רבנו במצרים, משה רבנו ברח למדין

אז דתן חייב למשה רבנו, על שהציל את חייו.

לדתן הייתה אשה, שלומית בת דברי, היא הייתה אשה לא צנועה, אח שלה היה אבירם.

שְׁלֹמִית בַּת-דִּבְרִי מוזכרת בפרשת אמור

שלומית הייתה בת לשבט דן ,  אימו של המקלל

היא ילדה אותו מאיש מצרי

השם שְׁלֹמִית נגזר משלום במדרש ויקרא רבה (לב, ה) דרשו שהיא הייתה פטפטנית ואומרת שלום לכל אחד ומכאן בא שמה שְׁלֹמִית

הרש"ר הירש מסביר את הצורך בהזכרת שם האם הוא  תולה את האשמה בחטא קללה כלפי שמיא  של הבן על האם, רק משחטא בנה, נזכר שמה. כי החטא הוא  תוצאה של קלקול של אמו.

אז לדתן הייתה אשה, שלומית בת דברי, היא הייתה אשה לא צנועה, אח שלה היה אבירם.

אבירם היה הגיס של דתן

דתן נשוי לשלומית בת דברי, ואבירם זה אחיה, אז אבירם זה הגיס של דתן.

לכאורה זה פלא שהרי גם דתן ואבירם, הם שניהם אחים – בתורה כתוב שדתן ואבירם הם שניהם אחים בני אליאב.

אז איך דתן התחתן עם אחותו, עם שלומית, שהיא אחותו וגם אחות אבירם?

ובכלל זה לא מסתדר, בגלל שהתורה אומרת שדתן ואבירם הם משבט ראובן ושלומית היא ממטה דן.

אומר הרד"ל  – דתן ואבירם הם היו אחים, רק מהאבא, אותו אבא אבל לא אותה אמא

מצד האמא נולדו דתן ואבירם מאמהות שונות.

האמא של אבירם, היא גם האמא של שלומית, ושלומית היא האחות של אבירם מצד האמא של שניהם.

דתן הוא לא אח של שלומית, אלא הוא רק אח של אבירם מהאבא

ואבירם הוא אח שלומית רק מצד האמא.

משה רבנו היה בן 20 והוא מציל את דתן מאותו נוגש מצרי.

אח"כ דתן ואבירם בוויכוח, משה רבנו מנסה להתערב, אומר המדרש, אמרו לו, איך אתה יכול להתערב ולעזור הרי אתה רק בן 20

עדיין לא בן 40 לבינה.

ועוד אמרו לו שהם יגלו שהוא הרג את הנוגש המצרי

ואכן הם הלשינו ומסרו את משה רבנו לצורר היהודים, לפרעה מלך מצרים.

משה רבנו מציל את דתן מהמצרי שרצה להרוג אותו, דתן הוא אח של אבירם, ובמקום לייקר ולהודות למרע"ה הם מלשינים ומצערים את מרע"ה.

עוד אומר המדרש, בזמן מכת חושך רבים מישראל מתו, ונשארו דתן ואבירם, למה? אמר משה רבנו, בבקשה שלא יהרוג את כל הרשעים, במכת חושך מתו רבים גם מעם ישראל, ביקש מרע"ה שלא כולם ימותו, אמר הקב"ה אדרבה נשאיר 2, ונשארו דתן ואבירם.

המהרי"ל דיסקין אומר באמת, מהי הזכות של שני אלה, דתן ואבירם?

התשובה היא שהם היו שוטרים, וכאשר הם היו אמורים לצער את ישראל שיעבדו במצרים מהר יותר, הם לא היו מוכנים לצער את ישראל והם אלה שקיבלו את המכות והצער במקום ישראל.

דתן ואבירם ספגו מכות עבור עם ישראל.

לאחר מכן זקני הדור, הזקנים הנבחרים להיות קרובים למרע"ה הם היו השוטרים במצרים, אלה שהיו מוכנים לסבול את עול הצער של עם ישראל במקום המצרים.

אומר השפתי חכמים שלכן הם נקראו 'נשיאי המטות', לאמר שהם היו מוכנים לקבל את 'המוטות' על גבם, את המקלות את המוטות הם קיבלו.

אבל השוטרים הם גם אלה שבסוף פרשת שמות מגיעים למשה רבנו וכועסים עליו, מה פתאום ניגשת לדבר עם פרעה, למה ניסית לדבר עם פרעה לשחרר אותנו לפני הזמן, בגלל שדיברת אתו, לא רק שהוא לא הציל אלא שהוא מצער את עם ישראל עוד יותר.

ומי היו השוטרים שמדברים רע על ונגד משה רבנו…? אלה היו דתן ואבירם.

דתן ואבירם מלשינים לפרעה על מרע"ה.

כאשר בנ"י יצאו ממצרים אמרו דתן ואבירם 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה'. כך הם היו מהמורדים ומהמעוררים מהומות בעם ישראל נגד מרע"ה.

עוד, משה רבנו ביקש יש מן שיורד מהשמים, ביקש מרע"ה לא לשמור מהמן של היום למחר, אלא כל יום לסיים את מנת המן של אותו יום.

ועוד הם חיזקו את קרח והחולקים נגד משה רבנו

איך דתן ואבירם כ"כ כפויי טובה? איך ייתכן דבר כזה?

אומר הפלא יועץ (ערך כפוי טובה), כתוב

'משלם רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו'.

אדם שקיבל טובה מחבירו הוא צריך להחזיר לו עוד טובה.

מהו כפוי טובה? מי שהוא מכסה את הטובה מי שהוא כופה ומכסה את הטובה זה מי שמסתיר את הטובה.

הוא כמו מסתיר ואומר שהיא בכלל לא הייתה, כפוי טובה הוא כופר בטובה שנעשית למענו.

דתן ואבירם ידעו שהם כ"כ חייבים למרע"ה שהם יודעים שהם לעולם לא יוכלו להחזיר לו טובה תחת הטובות שעשה להם מרע"ה.

לכן הדרך הכי טובה היא 'לכפור בטובה'…

כל הכופר בטובתו של מקום בסוף כופר בטובתו של הקב"ה, פעמים האדם כ"כ חייב לזולת, שהוא מרגיש לא בנח שהוא תלוי באחרים הוא לא מרגיש נח שהאחר הציל אותו שהאחר עזר לו, עד שהוא כמו הופך את הקערה על פיה, במקום לטפח הודאה והכרת הטוב, הוא מבין שהוא קיבל כ"כ הרבה שהוא מעדיף בלא מודע להמיר את ההודאה, לכפיות טובה

אם הוא ייצטרך להודות הוא יצטרך להודות כ"כ הרבה… ולכן הוא מאמין שהוא לא יכול להודות בכ"כ הרבה טובה לכן הוא בוחר 'לכפור' בטובה, לאמר שהטובה לא הייתה, שאין כ"כ הרבה טובה… וכך הוא מדחיק ומכחיש את המחויבות שלו בהכרת הטוב.

ולכן הם כ"כ מתביישים שהם חייבים כ"כ הרבה שהם לא יכולים להכיל את 'רוב הטובה שהם קיבלו' שהם ממירים את ההודאה בכפירה בכפיות טובה ואפילו בנסיון פגיעה במרע"ה.

כתב בברכת פרץ, אומרים חז"ל מי שאין לו דעת אסור לרחם עליו, מה הכוונה? אם יש אדם שהוא ברחוב 'הומלס' ואין לו הרבה דעת, האם אסור לרחם עליו…?!?!?

לא!

אלא האדם שאסור לרחם עליו זה מי שאין לו דעת (כל מי שאין בו דעת אין מרחמים עליו), למה לא לרחם על מי שאין לו דעת?

אומר הברכת פרץ לא מדובר על סתם אדם בלי דעת, לא! אלא מדובר על אדם שהוא מנצל את כל כח הדעת שלו להיות 'כופר בטובתו של חברו'.

יש אנשים בלי דעת, הם לא יכולים להכיר תודה למי שעשה להם טוב, הם מפחדים להיות 'חייבים' למי שעזר להם, אולי מי שעזר להם בכלל לא רוצה תמורה, אבל הם מרגישים שהם מוגבלים ואם הם יכירו תודה למי שעזר להם, האמירה הסמויה אומרת, שהם לבד לא יכולים להסתדר.

אנשים שלא מסתדרים עם מי שעשה להם טוב, הם לא מוכנים לאמר תודה, כי האמירה – 'תודה' המסר הסמוי שלה הוא 'אני לא יכול בלעדיך'.

כך הם דתן ואבירם במקום להיכנע ולאמר תודה למשה רבנו הם התמלאו בגאווה, בכל פעם שעשה להם משה רבינו טובה התחזקה גאותם האווילית וגם השנאה והרצון להוכיח כמה שהם לא חייבים מי שעוזר לאנשים כפויי טובה, הם לא מוכנים להודות שהם קיבלו טובה הם מזלזלים במי שנתן להם במי שעזר להם, ומה שורש הדברים הרי האדם כן רואה שהוא קיבל טובה האדם כן רואה שעשו לו טוב, למה הוא לא מצליח לאמר תודה ולהתנהג בדרך של הכרת הטוב, האם זו בעיה של 'חכמה' אם נאיר לאדם את העיניים אז הוא יבין מה מדברים אתו? התשובה היא, לא! זה לא קשור ל'פקיחת עיניים' זה נושא אחר.

זה לא רק מידע שחסר להם.

מבחינת נפשית ורגשית שם 'חסר' להם, חסרה להם הערכה עצמית, אדם שמעריך את עצמו לא מתבייש לאמר תודה ולא סובל מקנאה או תסכול, כי יש לו את החיים שלו את השליחות שלו את התפקיד שלו את הייעוד שלו, הוא חי עם העבודה שלו.

אדם שמתרכז בחיים שלו, בעשייה שלו הוא לא סובל מקנאה שמוציאה את האדם מהעולם. ואדרבה הוא יכול לחיות חיים מלאים בתוכן איכותי וטוב.

 

התורה בתחילת ספר שמות אומרת, 'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה'  אומר רש"י אע"פ שמנה  אותם בחייהם בשמותם חזר ומנה אותם במיתתם להודיע חיבתם שנמשלו לכוכבים שמוציאם ומכניסם במספר ובשמותם וכמו שאומר הפסוק:

…. הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא …

השפת אמת אומר כל כוכב ומלאך נברא למען תפקיד ייחודי ומיוחד, יש לו את השליחות שלו  לפי זה אפשר להבין את ההשוואה בין בנ"י לכוכבים ולכך שבנ"י החזיקו מעמד בגלות הקשה

=ההבנה והתחושה שהם חשובים ובעלי משמעות, כאשר בנ"י בגלות, באופן טבעי הם עלולים לאבד את מערכת החשיבה וההיגיון, הם מוגבלים ומתוסכלים

כשאדם במקומו, בביתו באווירה שהוא מכיר, הוא מרגיש יותר בנח, עם יותר כוחות, הוא מאורגן ומסודר, אבל כאשר הוא בגלות, הוא עסוק בהישרדות, הוא לא מכיר את המקום או מכיר אבל לא מספיק מרשה לעצמו לעשות מעשים משמעותיים כי הוא בתחושה של 'לפחות אני חי' תחושת הישרדות…

לכן נאמר בתורה ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה למרות שהם בגלות במצבים קשים, בכל אופן הם תמיד זוכרים שיש להם את התפקיד שלהם את הייעוד שלהם

 

הגלות התחילה בגלל מכירת יוסף, ההיפך מאהבת ישראל, והתיקון הוא 'החיבור' יחד, האחדות.

 

עוד בעניין יוסף והירידה למצרים כתוב בפרשת בא, ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה, כלומר שבנ"י יצאו ממצרים רק אחרי 430 שנה

ובברית בין הבתרים כתוב שבנ"י יהיו בגלות רק 400 שנה.

ורש"י מפרש שאם הגלות הייתה מתחילה מזמן לידת יצחק אז סופרים 400 שנה מזמן לידת יצחק עד היציאה של בנ"י ממצרים

אבל אם סופרים מזמן שדיבר הקב"ה עם אאע"ה בעניין ברית בין הבתרים, אז נספור 430 שנה.

אומר השל"ה הק' באמת הגלות היא 400 שנה

והיא אמורה להתחיל מהזמן שנאמר לאאע"ה בברית בין הבתרים, שתהיה גלות, ואפילו שאאע"ה בא"י בכל אופן, הוא אמנם בארץ אבל הוא בגלות בארץ ישראל, היא עדיין לא שלו לגמרי, הוא עדיין בגלות.

ולכן הגלות התחילה מיד בברית בין הבתרים, ובכל אופן בנ"י היו עוד שלושים שנה, למה?

הגלות היא באופן כללי  הכנה של בנ"י לקבלת התורה

יש כמה סיבות מדוע הייתה צריכה להיות הגלות כהכנה לקבלת התורה

השל"ה הקדוש (בדרוש לפרשת לך לך) רצה הקב"ה להטביע בלב ישראל ענין העבדות וההכנעה כדי להקל עליהם לקבל עבודת ה'

הביא  הקב"ה את ישראל בכור הברזל במצרים כדי להכניע לבם ולזכך חומרם כדי לקבל אח"כ עליהם התורה והמצות

ספר דברים עוסק רבות במצוות שהן יסודות הדת, שאחד מהם הוא איסור עבודה זרה, וכך נאמר:
וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹקיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם. וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה (דברים ד יט- כ).

ארץ מצרים מכונה כור הברזל.

כור הוא מקום שבו מתיכים מתכות ומבררים את היקר מהזול מוציאים ומבדלים את הטוב מן הרע. ולצורך זה צריכים לשרוף את הכל באש גדולה עד שנדמה כביכול שהכל כלה ונאבד מן העולם, אבל ברגע שהצורף מבחין שהפסולת יצאה הוא מוציא את המתכת החוצה ומקבלים זהב טהור.

אומות העולם מאמינים בכל מיני כוחות בבריאה
ועם ישראל הוצרך לפרוש מכל הע"ז שעובדים אותה העמים האחרים, ולעבוד את ה' לבדו, לכן ירדו דווקא למצרים שם  עיקר ע"ז, מצרים היה מקום טומאה הגדול בעולם, מצרים היתה מלאה כשפים וערות הארץ (עיין זוהר פר' בא), וכמו שנא' "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים",

מטרת הוצאת בני ישראל ממצרים היתה למען היות להם ה' לאלוקים, כמו שנא' "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים", וכתוב אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים והייתם קדֹשים כי קדוש אני – אומרים המפרשים = העליתי  אתכם מארץ מצרים שאהיה לכם לאלקים, שתאמינו בי ותדבק השגחתי בכם.

ולכן העליתי אתכם משם עם אלו המופתים הנפלאים, לקרב את עם ישראל לעבודת השם ולהכיר שיש השגחה מיוחדת על עם ישראל

אז בנ"י היו במצרים והיו מטרות לגלות, הם היו צריכים להישאר רק 400 שנה

למה הם היו 430 שנה שנה? בגלל שהם מכרו את יוסף

מאז שנולד יוסף עד גיל 30 של יוסף שהוא עמד לפני פרעה מלך מצרים, היו האחים מצערים אותו, לכן בנ"י היו בגלות עוד 30 שנה.

לכן מצינו שבני אפרים יצאו 30 שנה לפני הזמן, לפני סיום הגלות של בנ"י במצרים, הם טעו לחשוב שחשבון הגאולה מתחיל מברית בין הבתרים לכן הם רצו לצאת לפני הזמן.

שלושים אלף מבני אפרים מתו כעונש על שהם הקדימו לצאת לפני הזמן, העצמות של בני שבט אפרים היו אצל פלשתים, לכן כתוב בתחילת פרשת בשלב, 'ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים', מדוע

כדי שלא ייראו את העצמות של בני שבט אפרים שנהרגו על ידי הפלשתים.

בני אפרים לא היו במכירת יוסף, אפרים הוא הבן של יוסף

בני אפרים חשבו שצריכים לספור רק 400 שנה מברית בין הבתרים, הם אומרים שלא צריכים לספור את ה30 שנה שסבל יוסף מזמן שנולד עד שהוא עלה למלוכה אצל פרעה מלך מצרים.

אבל באמת כתב השל"ה הק' בשם המקובלים שיוסף הצדיק עצמו גם הוא צריך תיקון ולכן הוא התגלגל בעשרת הרוגי מלכות.

למה הוא צריך תיקון, הוא הרי סבל? אלא שהוא הביא את דיבת האחים אל אביהם ולכן גם הוא ייענש.

בני אפרים יצאו לפני הזמן, ולכן הם נענשו, הם רצו לדחוק את הקץ.

אמנם גם בני מנשה ובני בנימין הם בנים של מי שלא היה במכירה של יוסף ובכל אופן  הם לא דחקו את הקץ

המדרש אומר לעת"ל הקב"ה נוטל את הדם של בני אפרים וטובל בו את הבגדים שלו (כביכול)

כמו שכתוב בנביא ישעיהו (סג א- ב) 'מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו, מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת  אמר הקב"ה איני מתנחם עד שאנקום נקמת בני אפרים.

נהרגו 30 אלף מבני אפרים, הם דחקו את הקץ הם טעו בחשבון הם לא היו 'סתם' רשעים אלא הם כך הבינו את הקץ והקב"ה ינקום את נקמתם

ולמה?

משבט אפרים יוצא משיח בן יוסף, שהוא קודם למשיח בן דוד

(כתוב בישעיהו יא יא) והיה ביום ההוא יוסיף השם שנית לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים… וסרה קינאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו – אומר רש"י משיח בן יוסף(מאפרים) ומשיח בן דוד לא יקנאו זב"ז

משיח בן יוסף מיוסף משבט אפרים ומשיח בן דוד מגיע משבט יהודה.

ויעקב אבינו שלח את יהודה להורות לפניו גושנה

כשיעקב מבין שהוא יורד למצרים עם בניו, הוא שולח את יהודה לפתוח ישיבה בגושן.

ובמצרים היו שני המשיחים, יוסף ויהודה, קודם יוסף שהיה במצרים אח"כ יהודה כך גם יהיה לעת"ל

משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

וגם לעת"ל אומרים רבותינו שעלול להיות מצב שמשיח בן יוסף יבוא לגאול את עם ישראל אבל הוא ימות

לכן בתפילה שאומרים 'וכיסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין' אומר האריז"ל (דרושי העמידה דרוש ו) יכוון על משיח בן יוסף שלא יהרג במלחמת גוג ומגוג

כוונה טובה הייתה לבני אפרים ולעת"ל ינקום הקב"ה את נקמתם

כאשר משיח בן יוסף יגיע מבני שבט אפרים