מי אנחנו? מסע הזהות של עם ישראל

1.
מאתיים ועשר שנות שעבוד במצרים. זו אינה רק עובדה היסטורית אלא מציאות שנשארת חקוקה בתודעה הלאומית שלנו. אנו מתבוננים בפרשת שמות ותוהים: מדוע נגזר על אבותינו לרדת למצרים, להשתעבד בפרך, להיכנע תחת משטר עוין, ורק אז לצאת לחירות ולהתחיל את דרכם כעם? מה חטאו בני יעקב שהגיעו למצב הזה? 

אם נחזור לראשית הסיפור, נגלה שאין שום אזכור מפורש לחטא שהביא עלינו את השעבוד. אמנם בפרשת ברית בין הבתרים נאמר לאברהם: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", אך ההכרזה הזו נראית כגזירת גורל שאינה תלויה במעשה כלשהו. לא מצאנו חטא של אברהם אבינו ולא של בניו, המצדיק עונש קשה כל-כך.

2.

עוד באתר:

לצפייה מלאה

תקיפה באיראן ומתח שיא בקואליציה: צפו בדיון הקבינט

הקבינט

לכבוד החטוף האחרון

פרחי ירושלים שרים לרן גואילי הי"ד • רני שב הביתה

אליעזר חסיד

"טעות חמורה של נתניהו"

100 אלף טון עוצמה: מפקד חיל הים מסביר מה בדרך לאיראן

משה מורגנשטרן וישראל מאיר

הספד מצמרר

איציק גווילי סופד: "אחרי שנתיים וחצי שלם לגמרי"

אבי יעקב

במסכת ברכות נכתב: 'אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שייסורין באין עליו – יפשפש במעשיו… פשפש ולא מצא – יתלה בביטול תורה. ואם תלה ולא מצא – בידוע שייסורין של אהבה הם, שנאמר: "כי את אשר יאהב ד' – יוכיח".'

הגמרא מלמדת, שייסורים עשויים לשמש לא רק לעונש אלא אמצעי לזיכוך ולעיצוב רוחני. בהסתכלות זו, שעבוד מצרים אינו רק אירוע היסטורי אלא תהליך של כור ההיתוך.

כך התייחס שלמה המלך לשעבוד מצרים בנאום שנשא בשעה שחנך את בית המקדש הראשון: "כי עמך ונחלתך הם אשר הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל". גדולי המפרשים שם, בספר מלכים, מסבירים ש"כור הברזל" מתאר את התהליך, שבו מתכת גולמית מוכנסת לאש כדי לטהר אותה מכל פסולת ולהפוך אותה לחומר טהור. 

הלקח ברור: מצרים לא הייתה רק גלות, השעבוד לא היה "עונש" במובן הרגיל אלא תהליך מחייב שהקב"ה העמיד בו את עמו כדי להכשירם לתפקידם ההיסטורי. הסבל במצרים לא היה תוצאה של חטא אלא "כור ברזל" שנועד לעצב את זהותנו הלאומית. 

3.
ייתכן שחלק מהמטרה בשעבוד הייתה למנוע התבוללות. יוסף אמנם הצליח להציל את משפחתו מרעב, אך בכך נכנסו בני ישראל לתוך מערכת החיים המצרית – על סמליה, תרבותה ועבודת האלילים שלה. מצב זה היה עלול להוביל לטשטוש הזהות היהודית. השעבוד יצר גבול ברור בין עם ישראל לבין המצרים והחזיר את הזהות הלאומית היהודית למרכז הבמה. 

ובאותו עניין, ניסיון השעבוד גם לימד את בני ישראל שיעור באחדות. תחת עול פרעה לא היו הבדלים בין שבטים או מעמדות – כולם היו משועבדים תחת אותו שוט, כולם נאנקו יחד בעול העבדות. החוויה המשותפת הזו נצרבה בתודעה הלאומית כבסיס לקיומנו כעם: כשאנו מאוחדים, אנו מנצחים; כשאנו מפולגים, אנו נופלים.

מעבר לצורך באחדות לאומית ולחשיבות של זהות יהודית ברורה, תקופת השעבוד במצרים לימדה אותנו שיעורים עמוקים באמונה ובביטחון בה'. רכשנו יכולת נדירה להתמודד עם ייסורים ולהיבנות מהם, והגענו להכרה מוחלטת בכך שאנחנו העם הנבחר, על כל האחריות והתפקיד הכרוכים בכך.

במהלך ההיסטוריה שלנו, פעמים רבות כאב ואובדן פקדו את עם ישראל, ולעיתים נדמה כי הם נושאים עמם מסר עמוק. אמנם אין בכוחנו לרדת לעומקם של דרכי ההשגחה האלוקית, ואין אנו מבינים תמיד את סיבות האסונות, אך דווקא ברגעים אלו עלינו לעצור, להתבונן ולשאול: האם יש בנו היכולת להפיק לקח? האם אנו, כחברה וכעם, מסוגלים להתחזק באחת מן התכונות שעמדו בבסיס הכשרתנו כעם – אחדות, אמונה, וחיזוק הזהות שלנו?…!