"לא חשבתי שאחזור, הייתי בטוחה שאמות בעזה". אמרה אחת משלוש החטופות ששוחררו שלשום בעדותה המצמררת על 471 ימים בשבי ארגון הטרור חמאס. העדויות הראשונות של דורון שטיינברכר, רומי גונן ואמילי דמארי, שפורסמו בחדשות 12 לאחר שאושרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית, חושפות לראשונה את המציאות הקשה שחוו בתת-הקרקע של עזה.
הרגעים המפחידים ביותר, כך מתברר, היו דווקא בשלב השחרור. "פחדנו פחד מוות בשלב המעבר מהידיים של המחבלים לצלב האדום", הן מספרות. המעבר, שהתרחש תחת עיניהם של מחבלים חמושים והמון עזתי זועם, היה הרגע שבו הבינו שהן באמת משתחררות – אך גם חששו שהכל עלול להשתבש ברגע האחרון.
במהלך תקופת השבי, החטופות שהוחזקו תחילה יחד, הופרדו בשלב מסוים. חלקן כמעט ולא ראו אור יום והוחזקו רוב הזמן במתקנים תת-קרקעיים. רומי גונן ואמילי דמארי, חלקו את רוב תקופת השבי יחד. רומי, בעלת הכשרה כחובשת, טיפלה באמילי שסבלה מפציעות קשות – איבוד שתי אצבעות בידה ופציעה נוספת ברגלה.
עוד באתר:
"הבנו שהמשפחות שלנו שרדו, אבל גילינו שאיבדנו הרבה מאוד חברים וחברות", אמרה אחת החטופות. מאחורי הקלעים, ניהלו המשפחות מאבק דיפלומטי שקט. משפחתה של אמילי דמארי, למשל, פעלה בחשאי בבריטניה ונפגשה עם גורמים בכירים, כולל ראש הממשלה הבריטי. במקביל, יצרו קשר עם בעלי ברית של הנשיא טראמפ, מהלך שלפי גורמים מקורבים השפיע על עמדתו בנוגע לעסקת החטופים.
אחת העדויות הקשות ביותר חושפת כי אחת החטופות נאלצה לעבור הליך רפואי ללא הרדמה. למרות התנאים הקשים, הן מספרות כי ניסו לשמור זו על זו – בישלו יחד ודאגו אחת לשנייה. השבי כלל מעברים תכופים בין מקומות מסתור, כשרומי ואמילי למשל הועברו "עשרות פעמים" בין מקומות, הן מעל והן מתחת לפני הקרקע.
"לא האמנו כשסיפרו לנו שאנחנו עוד רגע מגיעות הביתה", הן משחזרות את רגעי הבשורה על השחרור שהגיעה רק בבוקר היום המיועד. עתה, כשהן שבות לחיק משפחותיהן, מתחיל תהליך ארוך של שיקום והתמודדות עם הטראומה של 471 ימים בשבי האכזרי של ארגון הטרור חמאס.
