אם תחשוב חזק על B.M.W. זה יהפוך להיות שלך?

כדי להצליח ולהתקדם בחיים

ראשית אנו צריכים הרבה תפילות, הרבה תפילות, גם להתמקד בערכים ובמטרות שלנו בחיים.

להתמקד בעיקר ברוחניות בקדושה ובטהרה.

בערכי אמת.

העולם המוכר לנו משדר שהחשוב זה הכח השליטה העוצמה, את זה רואה ושומעים תדיר.

קשה להיות ממוקד במטרות שלנו, האדם יכול להיות עסוק כל היום, אבל הוא לא עסוק במה שהוא ערכי וחשוב,

הערכים שלנו הרוחניות והמטרות שלנו, תיקון המידות עבודת השם, חינוך הילדים הערכים החשובים ביותר.

עליהם אנו היינו רוצים לשים דגש.

לכן כדי להיות ממוקדים, חובה עלינו לדעת להתרכז במה שאנו רוצים וגם לדעת לאמר 'לא'

לאמר לא למה שמטריד מפריע ולא מעניין, עבודת המידות סור מרע ועשה טוב, יש מה שאנו צריכים לקרב ומה שצריכים לרחק ימין מקרבת ושמאל דוחה.

לא בצורה מעליבה ופוגעת, אבל כן לדעת לא להתעסק עם זה, אם האדם יש לו עובד שהוא לא מרוצה ממנו, הוא לא יכול לחשוב עליו שוב ושוב, כמה הוא לא שווה ולא יעיל…. אלא יחשוב, מה אני כן רוצה ומצפה שיהיה , מה אני מצפה ממנו, אני רוצה שיגיע בזמנים מסוימים, אני רוצה שיצליח במטלות מסוימות, אמרתי לו פעם פעמיים שלוש.

זהו! כעת זה הזמן להרפות… הוא לא יביא תוצאות, הרי יש לנו זמן מוגבל יש משאבים מוגבלים, לכן אנו מחליטים בעבודת המידות, עבודת המידות שמתחילה מעבודת המחשבה.

אנו מחליטים במחשבה שלנו, להרפות מלחשוב עליו, כמה הוא רע או שלילי, להפסיק לחשוב שהוא 'עושה בכוונה' לא!

אלא להיות עניניים, כלומר לאמר לעצמנו בראש, אנו אמרנו את שלנו, כעת הוא לא יכול, לא משנה למה, אנו לא באים לשפוט אותו אלא אנו נשפוט את עצמנו, אנו לא שופטים אותו שהוא לא טוב, אלא אנו שופטים את עצמנו שהוא לא מתאים לנו!

ולכן הוא נפלא, הוא עושה את מה שהוא יכול אבל הוא לא עובד מתאים לנו, לכן או שנוריד במשכורת ונביא עוד משהו, או שנביא משהו אחר והוא יקבל תפקיד שונה, לא משנה איך נחליט להתאים את המצב לעצמנו, אבל לא ננתח את הבעיה כבעיה 'אישית' של אותו אדם, לא! אלא הוא עושה את שלו, ולנו – האם מתאים או לא מתאים אנו מחליטים

אנו לא שופטים אותו, אנו שופטים את עצמנו האם זה מתאים לנו.

כך אפשר להסביר ולתרגם הלכה למעשה את מה שכתוב בזכרי' (ז) 'ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם' ובפרק ח  כתוב 'ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם' בלקוטי אמרים בספר התניא באגרות הקודש כ"ב הוא הביא הפסוק זה לעניין מחשבת לשה"ר, שבכלל לא יחשוב רע על הזולת, לא רק לא לדבר עליו, אלא גם לא לחשוב עליו צריך שיעקור מליבו לגמרי  את המחשבות הרעות על הזולת, כך הוא לא יגיע למצב שהוא מדבר עליו הרע

הרד"ק פירש 'ורעת איש את אחיו אל תחשבו בלבבכם אפילו המחשבה אסורה כל שכן המעשה ועוד יותר גם הפסוק עצמו אומר 'לא תשנא את אחיך בלבבך'

בספר התניא אגרת הקודש כתב שם לשון מיוחדת, אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת ע"ז ממש

אז אם יש משהו שאנו מצפים ממנו והוא לא עשה ולא עושה מה שאנו מצפים ממנו במקום להגדיר אותו כ' לא איכפתי לא רגיש, רע…ועוד מחשבות רעות, בואו נרפה, פשוט נאמר לעצמנו הוא אדם נפלא נחמד וטוב

אני לא אמור לשפוט את הזולת אלא רק לשפוט את עצמי, אם הוא לא מתאים לי, ניפרד באופן מוחלט או חלקי בצורה יפה מכובדת ומכבדת, איזהו מכובד, המכבד את הבריות.

כך עבודת המידות מתחילה מעבודת המחשבה!

וכך בשגרת החיים, חשוב להיות ממוקד, וזה מתחיל במחשבה, לוותר על פגישות ושיחות בטלות, בצורה יפה, לחייך להיפרד וללכת, כך אנו לומדים להיות תמציתיים ומדויקים, כך אנו יעילים, לא להעליב ולא לפגוע באף אחד, לא בהתנשאות ובהעברת מסר של 'אני עסוק יותר מכולם'…זה לא.

כדאי לקבוע זמן מוגדר לעשייה, למפגשים, לתפקידים למטלות.

נקודה נוספת, מדברים הרבה על כח המחשבה, כח המחשבה לא יכול לייצר מציאות, אין לכח המחשבה כח לייצר תוצאות, מי שידמיין על דירה עם בריכה, לא הדירה ולא הבריכה יגיעו…הוא ימשיך לחלום וכאשר הוא יתעורר, הוא עתיד להתעורר לסיוט שהוא ייראה שהחיים שלו עברו עם חלומות וחוסר עשייה.

האמת היא דברי המשנה באבות, לא המדרש עיקר אלא המעשה.

לכן חשוב להפסיק עם כל הדמיונות של אם אני אדמיין תוצאה אני ממגנט אותה אליי, זו גישה שמתאימה לעצלנים שמחפשים לברוח מאחריות עשייה ותפקוד צמיחה ושמחה אמתית בחיים.

אם האדם יחשוב על וילה מפוארת האם היא תהיה רכושו ???

אדם יחשוב על רכב יוקרתי האם ביום מהימים יהיה לו רכב…? ודאי שלא!

 אין כוח למחשבה לפעול כלל.

 כתב  רבי סעדיה גאון (הקדמה לאמונות ודעות) בלעג על האנשים שסוברים שאם הם חושבים על מחשבות, זה מה שיהיה בהמשך, כבר בזמנו היו טיפשים שהאמינו שיש כוח למחשבת האדם ליצור מציאות

כתב רבינו סעדיה גאון, הכסיל חושב כי אמתות הדברים הולכת אחר דעתו והאמונה.

 המציאות היא קיימת והמחשבות לא יהפכו את השחור ללבן ולא את הלבן לשחור

והוא בחריפות לשונו אומר הכסיל והמגונה הוא מי שחושב שהמציאות נפעלת כפי המחשבות והאמונות שלו.

 אומר רבנו סעדיה גאון שהוא תמהה על האנשים האלה… איך הם בכלל מסוגלים להאמין בכאלה הבלים.

 הוא אומר עליהם שהם 'צללו בתהומות האיוולת וכבר הגיעו אל תהומות האבדון'

האמת היא לא הדמיונות מייצרים מציאות אלא האדם עושה והקב"ה קובע

אם אין אני לי מי לי, עבודת המידות של האדם, וגם זה לא מבטיח תוצאה אלא רק עבודת השם

התוצאה היא בידי הקב"ה!

אבל הם בטעותם ובדמיונם רוצים לברוח מהנהגת השכר והעונש הם רוצים לברוח מהדרך האנושית הרגילה של עשייה, הם רוצים לבטא את מידת העצלות שלהם ולכן הם בוחרים לברוח ולהאמין בדמיונות.

אבל אם יש לאדם 'דמיונות ציפיות וחלומות' של הצלחה, ואלה מפעילים את האדם לעשייה, הם לא במקום העשייה ועבודת השם, אלא הם מפעילים את האדם לעשייה בריאה נכונה ויעילה.

זה חלום טוב זה דמיון בריא יעיל נצרך ואפילו חובה שיהיה!

חובה שיהיה לאדם 'חלומות ושאיפות' ואם אין לאדם שאיפות יש לאדם דמיונות רעים כמה רע יהיה לו בעתיד ואז הוא מתוסכל נמנע מעשייה הוא נשאר בחוסר מעש, וזה חסרון גדול

כשאדם מדמיין את ההצלחה שלו, את מסלול ההצלחה ואז הוא ניגש לעשייה, זו גישה בריאה, גישה נכונה של אמון, אמון האדם בעצמו, ובעולם שהוא נמצא בו, הוא מודע שהקב"ה נתן כח לאדם אפשרויות והאדם אחראי לא רק לעשייה שלו, הוא לא רובוט אלא הוא אחראי גם לרגשות ולמעשים שלו ולכן הוא גם משתמש בכח הדמיון, כח הציור של האדם.

כח הדמיון וכח הציור שיש בנפש הוא כח מיוחד שמניע את האדם לעשייה מרובה.

הלב לא מתפעל ולא מתרגש מרעיונות מופשטים האדם יודע שהוא לא חי לנצח, אבל כשהוא בהלוויה ה"י הוא מתעורר, למה ? כי זה מוחשי, טוב ללכת לבית אבל מלכת לבית המשתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו (קהלת)

כתב בספר שפתי חיים בעניין עוון חטא מי מריבה משה רבנו היכה בסלע ולא דיבר אליו, אמר הקב"ה למשה ולאהרן יען לא האמנתם להקדישני לעיני בני ישראל ביאר רש"י את מהות החטא שאילו דברתם אל הסלע והוציא מים הייתי מקודש לעיני העדה…

  מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה דהיינו דאילו בשר ודם צריך לחסדי הקב"ה בכל רגע ורגע משא"כ סלע אין צריך לזה מקיים דיבורו של מקום ק"ו אנו והדברים מפליאים דאיך היה שייך ללמוד ק"ו מסלע האם הסלע הוא דבר ממושמע דשייך לומר ראם הסלע מקיים רצונו של מקום כ"ש אנו הרי זה עצמו נס שהקב"ה עושה שהסלע יוציא מים ובהגדרת הנס אין הבדל אם היו מדברים אל הסלע או שמכים עליו דשניהם אינם סיבות להוצאת מים מהסלע וא"ב מה הטענה על משה ועל אהרן על הכאתם את הסלע אלא שלמדים אנו מענין זה יסוד בכח כח הציור והדמיון בנפש האדם.

אם בני ישראל היו רואים שמדברים אל הסלע והסלע מוציא מים זה היה משפיע על הרגשות יותר מהכאה עליו כי כך הוא גדול כוחו של ציור חושי  

דומה לזה אנו עושים בפסח אנו אוכלים מרור ובכך  ממחישים לעצמנו את קושי השעבוד ועל ידי כך אנו מרגישים את ה'להודות ולהלל' כך כתב הרמב"ם 'חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' כלומר הוא יעשה מעשים שיש בכוחם להשפיע שתהיה לו הרגשה מוחשית גם  הפיוט המפורסם  של ונתנה תוקף שאנו אומרים בימים נוראים כל עיקרו בנוי על כח הציור וכל אחד איך האדם מדמיין מי בקיצו ומי לא מי יחיה ומי לא ואיך יחיה או לא יחיה האדם…

גם מצינו אצל מרע"ה בפרשה שמות ויגדל משה וגו' וירא בסבלותם ופרש"י נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם' ופירוש בעלי המוסר והחסידות, שהוא היה מרגיל את  עצמו בכח הציור כאלו זה קרה לו הוא היה הולך לראות את הכאב של הציבור, של העם של האנשים

העולה על כולנה התורה עצמה כמה פעמים אומרת שצריך לזכור ולצייר את מעמד הר סיני מה היה איך היה

ההר הגדול האש הקולות הלפידים העוצמה המראות החוויה העוצמה, התורה עצמה מציירת לנו את מעמד הר סיני, ואותו אנחנו צריכים לזכור, באמצעות כח הדמיון.

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדתָּ לִפְנֵי ה' אֶלוֹקיךָ בְּחוֹרֵב

יש כח אדם לדמיון של האדם, לא כח של יצירת מציאות

אלא כח של יצירת תחושות ורגשות, וזו עבודת השם לנצל לטובה את כח הדמיון.

אז יש כח לדמיון של האדם, לא כח של 'בריחה מהמציאות' אלא כח של יצירה בתוך הנפש של האדם .

אז כן יש ערך להתמקד ולצייר את מסלול ההצלחה שאנו רוצים להצליח בו.

 

נקודה נוספת שקשורה אל ההצלחה של האדם, להכין מטלות ומשימות יומית, אפילו אם לא נעשה את הכל, עצם זה שהאדם רושם מה הוא אמור לעשות, זה ממקד אותו, במה הוא אמור לעשות, פחות לבזבז את הזמן,

יותר לנצל את הזמן

אם האדם אומר, אין לי מה לעשות, זו בעיה בפני עצמה, אם האדם אומר אין לי מה לעשות, זו עדות וסימן לבעיה וחסרון בנפש האדם, איך אין לאדם מה לעשות, לאדם יש נשמה רוחנית אין סופית, יש רעיונות רבים מה לעשות.

אפשר ללמוד להשתדרג במקצוע, עבודת המידות להשתפר בחברה, חסד להעניק לתת ללמוד וללמד תורה

להשקיע בחינוך הילדים עבודה עסקים תחביבים, יש לאדם 'אין ספור' אפשרויות של מעשים ותוכניות שהוא יכול לעשות, אם האדם אומר 'אני בטלפון כי בכל אופן אין לי מה לעשות', החיסרון הוא שבמקום לאמר לעצמו, אם אין לי מה לעשות זה אומר שיש לי זמן, ואין פה ניצול הזמן, אם יש לי זמן ואין לי מה לעשות עם הזמן, זה אמור לעורר 'זעקה' גדולה, הרי אם יש לי זמן פנוי, ואדם לא חי לנצח והוא לא תמיד יהיה בריא, אם בכל אופן אין לו מה לעשות, זו הבעיה, לאדם אמורים להיות יותר דברים לעשות מאשר זמן לחיות!

אם אין לאדם מה לעשות שלא יעשה את זה בטלפון הסלולרי שלו…הטלפון של האדם הוא לא רק מכשיר קשר, הוא מעניק לאדם הרבה אפשרויות לתת מענה להרבה צרכים, אבל אסור שהטלפון יהיה במקום המטרות של האדם במקום ניצול הזמן והחיים של האדם

אם האדם לא יודע מה הוא יכול לעשות בזמן הפנוי שלו, על זה כדאי לו להשקיע זמן ולחשוב מה כדאי לעשות בזמן הפנוי!

לא אמור להיות לאדם זמן פנוי, תמיד יותר משימות מאשר הזמן הפנוי, כמובן האדם מידי פעם מרפה מהלחץ ויש לו זמן פנוי, אבל זמן פנוי כאמצעי לרוגע ולא כמטרה בפני עצמה

משמעות החיים שתהיה לאדם משמעות

אנחנו לא המשרתים ולא העבדים של הטלפון אלא הוא אמור להיות המשרת שלנו, של הערכים והמטרות שלמענן אנו נמצאים זמן קצוב בעולם הזה.

כשאדם אומר, אין לי מה לעשות בחיים, אני משועמם, הפתרון הוא למצוא מטרות שאיפות, החסרון, הבעיה זה לא שחסר לו מה לעשות בשעה הקרובה אלא שחסר לו טעם בשגרה כי חסרות לו מטרות וערכים

יש הרבה ערכים ומטרות בחיים שלום  רוחניות חינוך ילדים בריאות ללמוד לעבוד, יש הרבה ערכים לאדם אלא שאם האדם לא מודע לערכים למטרות שלו, הרגלי החיים מנצחים את ערכי החיים

מודעות למטרות מזכירה לאדם את משמעות החיים את השמחה בחיים

לכן להכין כל יום מטלות יומיות, מטרות יומיות, זה עוזר לאדם להזכיר לעצמו מה הוא רוצה מעצמו, ופעמים שהמטלות האלה מזכירות לאדם שהוא לא עושה הרבה, הוא לא עושה מספיק הוא שהוא ממוקד רק ב'כיבוי שריפות' הוא לא עסוק בלחיות את החיים.

ככל שהאדם ערני למה שהוא עושה, וכותב את הדברים על הדף הוא פחות יכול לשקר לעצמו הוא יותר ממוקד ונעשה מדויק יותר, ככל שהוא מתפתח הוא נעשה מדויק יותר בעשיה ובתפקוד שלו.

וגם אם האדם אומר אין לי מטרות, לא משנה, שיתחיל האדם עם המטרות שיש לו ביום הזה, בשלב הזה של החיים, המטרות של היום הזה, גם אם אין לו מטרות מעניינות ומדויקות אבל אם יש תנועה יש מגמה יש צמיחה, לפחות שתהיה לאדם 'מגמה' וכוון זה כן חובה על האדם.

 

וגם אם המטרות של היום לא כ"כ מעניינות עדיין ככל שהאדם עושה, העשיה והתפקוד ממלא את האדם בעוד מוטיבציה ובעוד אנרגיה.

עם העשייה האדם מתמלא בעוד עשייה, לכן אם יש לנו מטלה שאנו צריכים שמשהו יעשה אותה, חשוב לתת לאדם עסוק ופעיל שהוא יעשה, כי אדם שיש לו זמן, זה לא 'סתם' שיש לו זמן, בהרבה מקרים, לא תמיד, אבל כן בהרבה מקרים, יש לו זמן כי הוא לא ממוקד בחיים, הוא לא סתם עם עודף זמן בחיים, אלא פעמים רבות זה כי הוא סובל מדחיינות ממידות של חוסר עשיה וחוסר תפקוד, בגלל המידות האלה, לכן יש לו עודף זמן, אם יש לאדם עודף זמן זו עדות לבעיה, ולכן אם נרצה שמשהו יעזור לנו , חשוב שנפנה לאנשים שיש להם הרבה עשייה, הם אנשים שיש הרבה יותר סיכוי שהם יעשו מה שאנו רוצים כי הם באופי שלהם במקום בריא וטוב.

עם ריבוי העשייה הופך האדם להיות 'מומחה ואיכותי' כך הוא מתדלק את המוטיבציה והוא משפר ביצועים.

ונכן שלא כל המטלות שלנו הן 'מעניינות' חלקן 'סתם' מעצבנות…וקשות, ובכל אופן לעשות להתקדם ומהר, ככל שאנו עושים 'סיפור' ממטלות מסובכות המטלה נעשית יותר ויותר מסובכת וקשה.

כך האדם מפתח את האישיות מתקן מידות ומגיע להזדמנויות בעז"ה

ופעמים שיש משברים וקשיים, לא קל, קשה! יחד עם זאת, פעמים כדאי ללכת אל 'העתיד' איזהו חכם הרואה את הנולד, יש לנו בעיה בהווה, היא קשה מאד, אבל עוד עשר שנים הבעיה הזו לא תהיה עוד רלוונטית, היא לא תהיה עוד מעניינת היא לא תהיה עוד בעלת משמעות, ולכן הפתרון הוא להחליף גישה, כיום זה נראה 'אסון' אבל עוד 10 שנים מהיום לרוב זו לא תהיה בעיה גדולה כ"כ.

החיים קצרים, הזמן אוזל,  אומרת המשנה באבות, 'היום קצר המלאכה מרובה הפעלים עצלים השכר הרבה בעל הבית דוחק'.

אומרים המפרשים למה כתוב 'היום קצר'? לא הזמן קצר? התשובה היא

כמו היום הקצר בימי טבת, בימי החורף היום קצר, היום נגמר מהר, כך הם החיים, זו אשליה לא להיות מודע לכך.

הזמן עובר מהר, היום קצר, יש אומרים 'היום קצר', כמו היום שהוא 'אור' והלילה הוא 'חושך' האור הוא סמל הטוב

והחושך הכאב, בעולם הזה, יש הרבה תלאות הרבה קשיים, היום קצר, לא תמיד מרגישים טוב…. לא תמיד בריאים לא תמיד צעירים, 'טוב לגבר ישא עול בנעוריו'.

היום קצר, הזמנים של אור הם לא הרבה, לכן צריך האדם לנצל את ימי הנעורים שלו

לנצל את החיים שלו לנצל את הכח שלו.

היום קצר, להפיק את המירב מהזמנים הטובים שלו מ'שנות השובע של האדם'.

ככל שיש לאדם יותר 'שנות שובע' כן יש לאדם יותר 'אור' ותקווה בחיים שלו.

זה לא כדי לתסכל את האדם, אלא כדי לעורר את האדם, ולכן אומר שלמה המלך 'חכם לב ייקח מצוות'.

ימינו כצל עובר, לכן לשים דגש על העיקר בלבד.

אז יש בעיות יש חובות יש קשיים בשלום בית בחינוך ילדים, עוד כמה שנים הכל יעבור, לכן כבר כעת נסתכל על הדברים על הקשיים 'מרחוק' לא כדי לברוח מהבעיה ולאמר אין בעיה, לא!

אלא כדי כעת לראות את הבעיה ולנסות לפתור את הבעיה.

אבל בלי מעורבות רגשית חזקה ורבה מידי.

כך יהיה האדם ממקוד בעיקר, בלי ספיקות ובלי זליגת אנרגיה, ואין שמחה כהרת הספיקות

אומר החת"ס על המשנה בפרקי אבות, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה לכאורה שני מאמרי חז"ל סותרים זה את זה

אם הכי טוב בעולם הבא, אז איך יפה שעה אחת בעולם הזה, ואם יותר טוב בעולם הזה איך קורת רוח בעולם הבא עדיפה?

אומר החת"ס, הכי טוב זה בעולם הזה, יפה שעה אחת של תשובה ומע"ט בעולם הזה, זהו! זה הכי טוב!

אלא בגלל שהאדם בעולם הזה הוא סובל מהרבה רגשות אשמה וחרטה, תחושות קשות שהוא 'לא טוב' מה שגורם לזליגת אנרגיה, לכן הוא לא שלם בעולם הזה, ואין שמחה כהתרת הספיקות, זו השמחה הגדולה ביותר שיש

אם היה האדם ממוקד בחיים שלו בגישה בריאה שמחה מיקוד ושלווה, אז יפה שעה אחת של שמחה ושלוה שלימות ומשמעות בעולם הזה יותר מכל חיי העולם הבא.