נהלים מיושנים, מיעוט נוירולוגים, הגעה מאוחרת בזמן לצנתור, אלו חלק מהנתונים על מצב הטיפול בארץ במקרי שבץ-מוחי, שנידונו בוועדת הבריאות. זאת למרות מעמדה הבכיר של ישראל בתחום, יותר ממדינות אירופה.
יו"ר הוועדה, ח"כ יוני משריקי מש"ס קרא למשרד הבריאות לעדכן את הנהלים ולהתאימם למקובלים בעולם, ובנוסף להעביר לוועדה פילוח של העברות-החולים לפי בתי חולים וזמן ההגעה לבית חולים מצנתר, וכן נתונים לגבי מספר המטופלים שלא צונתרו בשל אי הגעה בזמן. המשרד אף נדרש לכנס בדחיפות שולחן עגול עם החברה הישראלית לשבץ מוחי ומנהלי יחידות השבץ בישראל בשיתוף עם ארגוני ההצלה בישראל כדי לייצר מנגנון ישים ויעיל לניהול ההעברות של מטופלים או העברת מצנתרים, בין בתי החולים.
לדברי יוזמי הדיון, חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי (יש עתיד), אימאן חט'יב יאסין (רע"מ) ואיימן עוד (חד"ש-תע"ל) דו"ח שפורסם לאחרונה מציג נתונים מדאיגים על מצב הטיפול בחולי שבץ בישראל, והפערים הקשים בטיפול בין הפריפריה למרכז. בשנת 2022 דווחו 16,349 מקרי שבץ, אך ההערכה היא כי ישנם כ-2,700 מקרים נוספים לא מדווחים. בפריפריה, תושבים לא זוכים למענה מהיר עקב היעדר תשתיות, זמינות נמוכה של צוותים מיומנים וקשיים בנגישות לבתי חולים. לשבץ מוחי עלויות כלכליות כבדות למדינה, ולכן יש לפעול בדחיפות להעלאת המודעות למניעת שבץ, בעיקר אצל אוכלוסיות סיכון ובפריפריה.
עוד באתר:
עוד עולה מהדו"ח כי רק 11.2% מהחולים קיבלו טיפול הזלפה תוך-ורידית (TPA) למניעת קרישי דם, שיעור נמוך בהרבה מהסטנדרטים הבינלאומיים ומהמלצת החברה הישראלית לשבץ מוח. פער זה ניכר בפריפריה, שם זמני ההגעה לבתי-חולים ארוכים יותר, והנגישות למרכזי שבץ מתקדמים מוגבלת. במרכז הארץ קיימת זמינות גבוהה יותר של מחלקות ייעודיות, אך בפריפריה רבים מהחולים מאושפזים במחלקות פנימיות, שאינן מותאמות לטיפול בשבץ, דבר המגביר את החשש לזיהומים ולתמותה.
לדבריהם, היעד שהציב ארגון השבץ האירופי הוא לאשפז 90% מחולי השבץ במחלקה ייעודית, אך בישראל השיעור עומד על פחות מ-50%, ובפריפריה הנתון נמוך אף יותר.
לפי פרופ' רונן לקר, יו"ר החברה הישראלית לשבץ מוחי, "עד 15% מחולי השבץ מתאימים לצנתור וב-11 יחידות צנתור בארץ בשנת 2022 עברו 1,352 איש צנתור-מוח. הבעיה היא שהעברות בין בתיה"ח מתנהלות גרוע. כיום המציאות היא שנוצר קשר עם מרכזים רפואיים. מבזבזים זמן יקר, עד שמוצאים לאן להעביר. ואז לוקח עוד זמן יקר, עד שמגיע אמבולנס. עשינו משאל ביומיים האחרונים בין כל מנהלי מרכזי השבץ בארץ, וגילינו שהפתרון של מוקד האשפוז בחירום של משרד הבריאות – לא עוזר.
לקר קרא למשרד הבריאות לקידום תכנית פעולה, להכשרת מצנתרים. הכשרת מצנתר נעשית בחו"ל, נמשכת 3 שנים, והמשרד מקצה לכך רק 200,000 ₪.
לדבריו, לגבי 85% ממטופלי שבץ מוחי, משרד הבריאות חייב להפסיק את המדיניות שקובעת שאחרי 4.5 שעות מפסיק התגמול לבתי החולים (שנקרא DRG) על מתן טיפול בהזלפה תוך-ורידית להמסת קרישי הדם במוח ב- TPA . ההחלטה לתגמל את בתי החולים נקבעה בתחילת שנות האלפיים, אלא שמאז חלו התפתחויות. בכל העולם, איגודי השבץ המוחי (האירופאי, האמריקאי האוסטרלי ואצלנו בארץ), מבינים שאפשר לטפל ב- TPA בחלון זמנים ממושך יותר עד 24 שעות מהאירוע, אבל המשרד לא שינה החלטתו. זה יוצר עיוות לא נתפס. אנחנו פוחדים שיגיע היום שבתיה"ח יגידו לנו להפסיק לטפל בחולים, שעליהם לא מקבלים כסף. למעשה כיום, אנחנו נותנים TPA מעבר ל- 4.5 שעות, אבל לא מקבלים תמורה. גם אם חולה שוכב במחלקה אורתופדית וקיבל שבץ בזמן אשפוזו, איננו מתוגמלים. אנחנו במו"מ הרבה זמן עם משרד הבריאות, ולא קורה כלום".
ד"ר רני ברנע. מנהל המרכז למניעת שבץ מוחי בבלינסון, מזכיר האיגוד הישראלי לנוירולוגיה וחבר הנהלת החברה לשבץ מוחי, סיפר כי "לפני שבוע ישבתי בישיבה בסופיה בולגריה, עם למעלה מ-50 מומחים בתחום השבץ המוחי. התברר שישראל היא במקום הראשון באירופה, מבחינת שיעור המצונתרים לשנה באוכלוסייה. אבל הזעקה היא של הלא-מצונתרים. כ- 1,000 איש בשנה יכולים להיות מצונתרים, אבל לא מצונתרים. התקלה היא שהמדינה לא מסוגלת להעביר חולים מבי"ח לבי"ח, לא סביר שמדינה שמצליחה לפוצץ ביפרים של מחבלים בלבנון, נכשלת בהעברת סבתא בת 90 עם אירוע שבץ מבית החולים באשדוד לבי"ח אחר. צריך להקים חדר מצב אשפוזים. בנוסף, אין טיפול בשבץ מוחי – בלי נוירולוגיה, ובארץ היום רק 350 נוירולוגים פעילים, שליש מעל גיל פרישה. אנחנו במצוקת כוח האדם הכי גדולה באירופה".
ד"ר סאלו חרץ, מנהל מחלקת נוירולוגיה ב"אסותא" אשדוד, הדגיש כי המרחק והזמן עד להשגת צינתור במרכזים רפואיים אחרים, שאיננו קיים בבית החולים המקומי – ישאיר חולים בנכות קשה. לדבריו, משרד הבריאות איננו יכול וצריך לווסת את ההעברות למרכזים הרפואיים האחרים.
לדברי אלי לנקרי, ראש עיריית אילת, הבעיה איננה רק של תושבי העיר אלא גם של כ-3 מיליוני התיירים הנופשים בה מדי שנה, ונאלצים להמתין למסוק כדי לזכות לפינוי ראוי. ד"ר צבי שלג, סגן מנהל המרכז הרפואי לגליל בנהריה, הוסיף כי חובה להעניק העדפה מתקנת לפריפריה כדי לגשר על פערי הטיפול והתשתיות.
ד"ר יוליאן זלינגר, מנהל המחלקה לתכנון ופיתוח ב"כללית", קרא למשרד הבריאות להעניק מבחני תמיכה לבתי חולים על עלייה במספר הצנתורים, ועריכת תחרות במדדי איכות בטיפול.
לפי המרכז הלאומי לבקרת מחלות, הגיל הממוצע בעת האירוע המוחי היה 71.9 שנים. 18% מהחולים היו מתחת לגיל 60 וכ30% – היו בני 80 ומעלה. מחלות הרקע השכיחות ביותר בקרב אנשים עם אירוע מוחי חד היו יתר לחץ דם (56.6%), יתר שומנים בדם (43.8%), סוכרת (34.4%) ומחלת לב (18.7%). בנוסף, בבני 80 ומעלה פרפור פרוזדורים היה שכיח (25.3%).
ד"ר יקיר קאופמן, מנהל המחלקה לנהלים במשרד הבריאות, סיפר על מסע הפרסום הנרחב לעידוד הזעקת אמבולנס במקרה של שבץ מוחי, יצירת מדדי איכות ותחרות בטיפול – שיצרה עליה מרשימה בכל התבחינים, כאשר ישראל עומדת למעלה ממדינות סקנדינביה ובריטניה. הוא הסכים להקמת צוות משותף למשרד לחברה לשבץ לבדיקת כל מרכז רפואי, צרכיו ועמידתו ביעד. הוא הודה כי יש מקום לשיפור במצב העברות החולים למרכזים אחרים, כאשר בשנת 23' בוצעו 452 העברות – 50% מהם בתוך 24 שעות מקבלת הבקשה.
