קפץ אל המים הסוערים: מי זכה להיות מלך?

בני ישראל עומדים סמוך לים סוף,  הם צועקים הם נואשים, הם רוצים עזרה סיוע הם רוצים ישועה.

ואז ויאמר השם אל משה מה תצעק אליי דבר אל בני ישראל – ויסעו!

אומר הקב"ה למשה רבנו, נטה את ידך על הים, ואכן הנס קורה,  עברו בני ישראל בתוך הים ביבשה – בתוך הים.

רש"י מסביר את הדיבורים של הקב"ה למשה רבנו ולבנ"י, אמר להם הקב"ה אין להם אלא ליסוע הים לא עומד בפניהם!

ולמה הים לא עומד בפניהם? כדאית  היא זכות אבותיהם וגם האמונה שהאמינו בי לקרוע להם את הים.

בגמרא במסכת סוטה מתואר הפחד של בנ"י, זה אומר אין אני יורד תחילה זה אומר אין אני יורד תחילה לים כל אחד אמר אני לא רוצה לרדת, ואז קפץ נחשון בן עמינדב אמר אני יורד ראשון.

נחשון, הוא ירד תחילה לים ועליו כתוב בתהילים 'הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש'.

באותה שעה היה משה מאריך בתפילה.

הקב"ה, אמר זה לא זמן להאריך בתפילה,  אלא  דבר אל בני ישראל ויסעו, ואכן נחשון בן עמינדב קפץ אל הים וזכה לממשלה לכן הוא מלך ישראל זה מה שכתוב בתהלים, 'היתה יהודה לקודשו ישראל ממשלותיו' יהודה זכה לממשלה.

הם באמונה, נגד חוקי ההיגיון והסטטיסטיקה, בנ"י קפצו לים, הם כבר היו מנוסים בנסים, הם היום מנוסים במערכת של שמירה מיוחדת של הקב"ה את עם ישראל.

האמונה שלהם עד כדי מסירות נפש הם קפצו אל תוך הים הסוער, הם יוצאים ממצרים, ממצרי החשיבה המגבילה, שהטבע הוא חזות הכל, אמנם נכון שיש טבע ויש את כוחות המציאות ואי אפשר להילחם נגדם חזיתית כיום.

אבל בנ"י שהם היו במצרים, הם ראו נסים יום אחרי יום, אם הם ראו את הניסים, הם יכולים לסמוך על הנס לכתחילה.

כמו שכתוב על אברהם שהוא היה בארץ ישראל והיה רעב בארץ החטא היה שהוא ירד למצרים בגלל הרעב, הוא לא היה צריך לרדת למצרים, צדיקים כאלה שרואים השגחה מיוחדת הם לא צריכים לעשות השתדלות בדרכי הטבע

כך גם כתוב על יוסף הצדיק, שהוא לא אמור לעשות השתדלויות בדרכי הטבע, מי שהוא ברמה גבוהה הוא לא אמור לעשות, כך בנ"י הם לפני הים, הם יוצאים מעבדות לחירות משעבוד לגאולה.

כדי שתהיה ישועה לעם ישראל הם צריכים להוכיח נאמנות, אבל הנאמנות היא לא נאמנות 'משונה', אלא נאמנות נורמאלית, כי זו נאמנות שמבוססת על בסיס על בסיס הנסים שהיו עד כה.

השאלה היא, איך מגיעים לכזו מסירות נפש?

כתוב בכתבי האריז"ל כתוב בספרי החסידות הפנימיות ההשקפה והמוסר גלות מצרים היא לא רק גלות שהאדם נמצא במקום מסוים בעולם, אלא שהנפש שלו מוגבלת, כאשר בנ"י נמצאים בגלות מצרים הם לא רק בגלות במקום מסוים, אלא הם בגלות 'בנפש' בדעת שלהם, זו לא רק גלות חומרית

אלא גם גלות הדעת

גלות רוחנית.

מהי משמעות גלות הדעת?

המושג והמילה דעת זו היכולת של האדם להזדהות להתחבר לרעיון מסוים.

בנ"י  'התחברו' לתרבות מצרים כמו שכתוב 'ותמלא הארץ אותם' הארציות מילאה את ליבם הם אהבו את הבתי קרקס ובתי התיאטרון של המצרים ותמלא הארץ אותם, הארציות ממלאת את הלב.

בנ"י היו במ"ט שערי טומאה, הם היו  בגלות הדעת כתוב בספר תולדות יעקב יוסף עניין מצרים זה במשמעות של מיצרים, מיצר, גבול הדעת.

כי הדעת הייתה עסוקה מרוכזת וממוקדת רק בנושא פרעה, תרבות פרע,ה היה חסר להם בנושא בורא עולם היו עסוקים רק בנושא ההתחדשות של תרבות מצרים. הם עסוקים בחידושים שנעשים במצרים אבל לא בהתחדשות מעשה בראשית על ידי 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית' …עד שהגיעו המכות, והיה ניכר בראש כל חוצות, שהקדוש ברוך הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים לכן הגאולה ממצרים היא גאולה לא רק ממקום מטריטוריה כלומר  מאזור מסוים, אלא זוהי גאולת הדעת, לא רק לצאת ממצרים אלא להוציא את מצרים מתוך הלב והדעת של בני ישראל.

גלות הדעת הכוונה היא שהאדם מתאים את הדעת שלו את החשיבה שלו את הרגשות שלו לערכים לתרבות להנהגות לנימוסים של אותו מקום

אם הנימוסים וההרגלים של אותו מקום זה להשקיע באכילה רבה או בספורט, הוא מרגיש לא נעים אם הוא לא בעניינים או שאם הוא כן רוצה להיות בקשר עם אחרים, הוא צריך להתעניין במה שהחברה מתעסקת בו, וכך הוא מוריד את הדעת אל עולם מושגים של החברה, של מצרים.

הוא לומד את הערכים של המקום של התרבות הוא מתחבר למה שחשוב והוא מתנתק ממה שלא חשוב הוא לומד לרצות מה שהוא לא תמיד כ"כ רוצה. אנשים חושבים שכאשר חיים בדמוקרטיה יש לאדם רצון כאשר הוא חי בשלטון של אוטוקרטיה אין לו עצמאות.

כלומר אוטוקרטיה זה שלטון יחיד ושם האדם מחויב לרצון של המלך מה שהשליט יגיד את זה עושים דמוקרטיה העם יבחר…אבל זוהי האשליה דמוקרטיה זה לא העם בוחר, זו אשליה של 'העם בוחר'.

ונסביר, אוטוקרטיה הכוונה היא השליט קובע לאדם מה לעשות.

דמוקרטיה זה העם נראה לו שהוא בוחר אבל יש יחידים שהם בעלי עוצמה ושליטה הם בעלי הכוח מספיק  שכ-100 אנשים העשירים בעולם שהם  מחזיקים את רוב הכסף שיש בעולם והם שולטים על הרצון של בני האדם.

הם באמצעות פרסום באמצעות החדרת תכנים למח האדם, הם אלה ששולטים על העולם

דמוקרטיה זו גלות אוטוקרטיה זו גלות.

אוטוקרטיה זה שלטון יחיד קובעים לאדם מה לעשות.

בדמוקרטיה קובעים לאדם מה לרצות.

בגלות האדם נמצא במקום בו הוא חייב לרצות לאהוב להתחבר להזדהות עם כל מיני ערכים של כל מיני אנשים שעסוקים בעולם החומר.

כתוב בנביא ישעיהו שלעת"ל לא יראו ולא ישחיתו בכל הר קודשי.

כשמשיח יגיע מלאה  הארץ דעה את השם.

תמלא הארץ דעה את השם, בליקוטי תורה לאריז"ל על גלות מצרים שהיא גלות הדעת.

הדעת הייתה מחוברת לכל מיני תחומים לדאוג לחיות לדאוג לכסף לדאוג לפרנסה להתעסק בתחביבים בכוח ברכוש בהרבה דברים.

כאשר באו משה ואהרון בשליחותו של הקדוש ברוך הוא לפרעה מלך מצרים אמר להם פרעה לא ידעתי את השם.

זו קליפת הדעת לא ידעתי את השם.

הפוך ממה שכתוב בדברי הימים דע אלוקי אביך ועובדהו בלבב שלם.

גלות מצרים גלות הדעת גאולת מצרים גאולת הדעת, וכמו שכתוב בספר שמות וידעתם כי אני השם אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים את אותותיי אשר שמתי בם וידעתם כי אני השם.

מהי גלות הדעת ומה היא גאולת הדעת אומר הבני יששכר יש לאדם חוכמה זה רעיון בינה זה לנתח את הרעיון דעת זה להתחבר להזדהות להפנים את אותן מחשבות להפנים את אותם רעיונות ואז יש את המידות התכונות של האדם חסד אהבה להעניק גבורה יראת השם תפארת התפארות בהשם נצח לנצח את היצר הרע הוד להודות לקדוש ברוך הוא יסוד להתקשר לקדוש ברוך הוא מלכות להמליך את הקדוש ברוך הוא על איברי האדם.

יש חב"ד חכמה בינה ואז הדעת, אח"כ זה משפיע למידות של האדם.

החוכמה זה המושכל ראשון שעולה במחשבתו של האדם חוכמה זה אותיות כוח מה.

כוח מה= מה הרעיון הכללי כוח הרעיון הכללי בינה זה כבר כמו בניין מבין דבר מתוך דבר.

דעת כתב בספר התניא היא המסקנה וההחלטה הסופית של האדם.

דעת מלשון והאדם ידע את חווה ידע בהקשר הזה הכוונה היא להתחבר ולכן כתב בספר ליקוטי אמרים פרק ג' והדעת מלשון והאדם ידע את חווה לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק הוא מחבר את זה לידיעת השם יתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ואינו מסיח דעתו כי גם מישהו חכם ונבון בהכרת גדולת אין סוף אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו אהבה ויראה אלא דמיונות שוא.

דעת זו ההחלטה הסופית זה החיבור של האדם אחרי ששקל האדם בפלס במאזני צדק בחוכמתו בבינתו אז מגיעה הדעת להתחבר להזדהות להתרכז במה שהבין האדם מהשורשים, חכמה בינה ודעת אז יגיעו התולדות המידות כמה אני אוהב כל דבר כמה אני אתרחק מכל דבר כלומר האדם מתרכז שיש בורא לעולם ומתרכז במושג שנקרא אין סוף והוא למעלה מהזמן למעלה מהמקום ככל שהוא מתרכז בזה הוא מרגיש אהבת השם וגם רצון לא להיפרד מהקדוש ברוך הוא.

לכן כפי גודל דעתו כך יהיו המידות שלו, התכונות שלו, אומר הבני יששכר גלות הדעת במצרים אפילו שהם השכילו להבין בחוכמתם ובינתם שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם ושיש התחלה לעולם,  בכל אופן אם אין דעת זה לא משפיע על המידות של האדם לכן בני אדם יכולים להבין בחוכמה ובבינה הרבה דברים יפים, יכול האדם להבין שאין סיבה לחרדה אין סיבה לבהלה אבל אם אין דעת אם האדם לא מתמקד בזה לא חושב על זה אז זו רק מחשבה כללית זה סתם דמיונות שווא.

בחוכמה ובבינה בהיגיון אומר האדם יהיה בסדר נסתדר אבל אז מגיע חרדה "מה יהיה" אם היה האדם ממקד את דעתו ברצינות שהוא לא יכול להתעסק בעתיד והוא אמור להתעסק בהווה ומה אני עכשיו יכול כאן ועכשיו לעשות לא לחשוב מה יהיה אלא מה עכשיו אמור לעשות.

אם היה אדם מרוכז בהווה אם היה האדם מרוכז בעכשיו מה כעת הוא יכול לעשות אז  ההיגיון שלו לא היה חלש אלא היה חזק מדוע כי המיקוד דעת המיקוד הדעת זה מה שמחבר את האדם עם התובנות שלו ואת זה הוא חי האדם מבין אין מה לדאוג מה יהיה עוד שנתיים אבל אז מגיעה חרדה "מה יהיה" כאשר האדם לא מתעסק במה יהיה אלא מרוכז מה עכשיו אני יכול לעשות.

ככל שאדם מרוכז מה עכשיו אני יכול לעשות זו הדעת שלו וגם הרגשות הם בהתאם למה שהוא מרוכז בו

כשהגיע הזמן הגאולה הקדוש ברוך הוא בחר במשה רבינו נשמתו משורש הדעת בני ישראל היו במצרים יכלו להבין יש קדוש ברוך הם יכלו להרים את העיניים למרום ולהגיד מה גדלו מעשיך השם מה מאוד עמקו מחשבותיך

אבל הדעת הייתה חסרה, דעת = להתרכז במה שהם יודעים ומבינים את זה לא היה להם.

לכן אומרת הגמרא נדרים, שיש בו דעת יש בו הכל מי שאין בו דעת לא קנה ולא כלום כי ההיגיון לבד אין בו כוח.

הכוח הגדול הוא כוח הדעת להתרכז במה שמבין האדם.

האדם מבין מה יש לדאוג מה יהיה עוד שנתיים אבל בכל אופן הדאגה פורצת כאשר אדם מתרכז רק בעתיד לעומת זאת אם האדם מתרכז רק במה שהוא עושה בהווה אז הוא מרגיש הרגשה שקשורה להווה ולא דאגה לעתיד

היכן שיש ריכוז שם תהיה ההרגשה כפי הריכוז כך תהיה ההרגשה.

דוד המלך אומר לשלמה ואתה שלמה בני דע את אלוקי אביך ואז כך עובדהו בלבב שלם ובנפש חפצה דע אלוקי אביך ריכוז מיקוד.

אז מהי גלות הדעת? זו גלות המיקוד והריכוז ולכן יש חוסר בהירות וחוסר נחישות והרבה ספקות כי כך דרכו של היצר הרע.

עמלק בגימטריה ספק ספיקות למה אתה עושה ככה למה אתה עושה אחרת מי אמר שזה הכי טוב מי אמר מה אמר.

אמנם זה טוב מאוד שאדם שואל שאלות בסדר גמור ששואל האדם שאלות אבל הבעיה היא שאדם כבר מבולבל ומבלבל את עצמו בכל כך הרבה ספקות טוב לשאול שאלות.

הגיע הזמן אחרי שיש תשובות לכל השאלות.

זהו לעצור עם השאלות אם יש חרדה מה יהיה בעתיד אז הוא מקבל תשובות על בסיס עשייה והתפקוד והצמיחה תפילה אמונה ביטחון מסוגלות עשייה של האדם הכל יחד בעזרת השם יהיה בסדר כך כל בני אדם חיים האדם מבין נרגע אבל אז עוד פעם שאין עוד פעם ועוד פעם שאלות עוד פעם שאלות עוד פעם אובססיות וחרדות ומחשבות ושאלות כך מתפללים לקדוש ברוך הוא אתה חונן לאדם דעת ברוך אתה השם חונן הדעת לכן אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו מה תצעק אליי דבר אל בני ישראל ויסעו שייסעו עם ישראל עומדים על שפת הים כתוב שפרעה התקרב אליהם ויישאו בני ישראל את עיניהם והינה מצרים נוסע אחריהם מרגישים רע פחד צועקים אל הקדוש ברוך.

אמרו אל משה אין קברים במצרים למה לקחת אותנו למות במדבר מה זאת עשית לנו הרי אמרנו היה עדיף תפסיק להטריד את פרעה נמשיך לעבוד במצרים טוב למות במצרים ולא במדבר

אמר להם משה רבינו אל תיראו אל תפחדו התייצבו וראו את ישועת השם אשר יעשה לכם מה שראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ויצעקו בנ"י מצד אחד מתפללים להשם ומצד שני מתלוננים למשה רבנו

מתפללים אבל אין אמונה ברורה בלי ספקות מצד אחד כועסים למה אנחנו במדבר מול הים, מצד שני מתפללים אל הקב"ה איך גם מתפללים אל  הקב"ה  שיתן פתרון ומצד שני מתלוננים על כך שהם ללא שום פתרון, אם אתה מאמין שאין פתרון אז למה אתה מתפלל לקדוש ברוך הוא?

התשובה היא: זוהי גלות הדעת לפני שבני ישראל יצאו ממצרים עדיין לא לגמרי יצאו מגלות הדעת ולכן לפני שהמצרים טובעים בים יש אמונה בהשם אבל אין החלטה סופית להאמין בהשם באמונה ברורה בלי שום ספקות לכן זה גרם מצד אחד לצעוק אל השם שיושיע אותם מצד שני אולי כדאי לחזור למצרים… ושם להישאר ולסבול… לכן כדי להשלים את היציאה בצורה מושלמת אמר הקדוש ברוך הוא מה תצעק אליי דבר לבני ישראל ויסעו.

אומר הרמב"ם כפי פעולותיו כך נפעל האדם ירחיק האדם את עצמו לקצה השני כך אומר הרמב"ם  בהלכות דעות הדרך הישרה היא הדרך הבינונית מתי לכעוס מתי לא מתי שלווה מתי לא מתי סבלנות מתי לא מתי שמחה מתי לא אבל כאשר האדם סובל מקמצנות ילך על פזרנות כאשר סובל מכעסים ילך על סבלנות הכל באופן קיצוני ירחיק את עצמו לקצה השני ראוי לאדם להתנהג בדרך המוצעת אבל אם נתקלקל באיזה מידה יותר מידי תכונה מסוימת ילך אל הקצה השני כיצד יהיה רפואתם מישהו בעל חימה ינהיג עצמו אל הקצה האחר בעל כעס ינהיג עצמו אל הקצה האחר אם יקללו אותו לא ירגיש ויהיה בביזיון בסובלנות באופן קיצוני כך יכניס בתוכו את התכונה החדשה אחרי המעשים יימשכו הלבבות כך נוכל להבין מה שציווה הקדוש ברוך הוא למשה מה תצעק אליי דבר אל בני ישראל ויסעו גלות הדעת היא שלא יכלו ישראל להוציא את רצונם מהכוח אל הפועל הרצון להאמין בקדוש ברוך הוא ולכן לא קפצו ישראל מיד לתוך הים אבל שבט יהודה כן למה עם ישראל לא קפץ לים כי בגלות קשה להוציא את הרצון מהכוח אל הפועל בנחישות עד שבא יהודה וקפץ לתוך הים והרבה קפצו כל ישראל כך עשו וכך שברו את הקליפה של גלות הדעת מה שמכביד על האדם לא לבצע את ההחלטה לכן זכה שבט יהודה למלכות.

עוצמת הדעת מלך גוזר מלך במשפט יעמיד ארץ גוזר ומקיים זוהי הגלות של יהודה הדעת הייתה בעוצמה לכן בדעתו תהומות נבקעו, בדעתו בדעת מידת הדעת של יהודה כפי שהסברנו ולעתיד לבוא מה יהיה? מלא הארץ דעה את השם כמים לים מכסים הדעת של האדם החיבור של האדם מיקוד והריכוז של האדם