מעשה קטן של אמונה; זה כל מה שנדרש

1.

סוף סוף זה קורה. הדיבורים על היציאה ממצרים בפרשת 'שמות' הבשילו. עשר המכות שנחתו על המצרים בפרשות 'וארא' ו'בא' הכניעו את האויב, והנה כאן, בפרשת 'בשלח', כאן, בפרשת בשלח, הגיע זמן הגאולה – בני ישראל יוצאים ממצרים. לא שחרור זמני. לא יציאה חלקית ולא עסקה בשלבים. "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו נלך" בפעימה אחת. 

אך נראה, כי לזמן מה השמחה הגדולה התחלפה בעצב ויגון עד כדי ייאוש. "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו: מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדנו". וכך פרעה יוצא להילחם בישראל כדי להחזיר אותם, ויאסור הוא בעצמו את רכבו ויחד עם שש מאות רכב נבחרים "וירדוף אחרי בני ישראל".

עוד באתר:

ארה"ב

אובמה הפך לקוף: טראמפ פרסם סרטון ועורר סערה

פנחס בן זיו

צפו

הגוי תיעד בשבת: עופות משתכשכים במי הכינרת

קובי פינקלר

הפלג יוצא בהמוניו

במחאה על מעצר אברך; כביש 4 נחסם לתנועה ליד בני ברק

אבי יעקב

צפו בתיעוד

פרץ לרכב וגנב כחצי מיליון ש"ח; נעצר אחרי חודש

אבי יעקב

בני ישראל חשבו שהם כבר עברו הכל, והנה – שוב הם שומעים קולות מלחמה, שוב האדמה רועדת. "וישאו את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם". מסע השכנוע של פרעה הצליח והעם המצרי כולו באו כאיש אחד בלב אחד להרע לישראל, לתפוס אותם ולהמשיך להתאכזר ולרדות בהם בפרך. עם ישראל כאמור, נפל לשבר גדול שערער את האמונה וגרם להם לפקפק בהשגחה האלוקית. "ויאמרו אל משה: המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?!" בשביל מה היינו צריכים את זה? "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים"? הרי אמרנו לך כבר בהתחלה: "חדל ממנו" "כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר". 

משה רבנו לעומתם, לא נשבר. הוא בוטח בקב"ה – "ויאמר משה אל העם: אל תיראו! התיצבו וראו את ישועת ה' " ותיכף נעמד להתפלל לפני ריבונו של עולם.

וכיצד הוא נענה? "ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אליי, דבר אל בני ישראל ויסעו". רש"י מפרש, שיש כאן תביעה כלפי משה רבנו: לא עת להאריך בתפילה! דבר אל בני ישראל, תתחילו לפעול!

כל יהודי עוד מזמן עומדו על דעתו יודע – כשיש צרה או מכאוב, צועקים. למי? לאדון העולמים!!! והנה משה רבנו מבקש בשביל עמו ולא רק שתפילתו אינה מתקבלת, כביכול, אלא שבאים אליו בטענה: "מה תצעק אליי". איך אפשר להבין דבר כזה?  

2.

ה'אור החיים' הקדוש מבאר, כי בשעה שבני ישראל התאוננו והתלוננו, התגברה עליהם מידת הדין וביקשה לכלותם. 

אך למולה ניצבה מידת הרחמים וכמו התחננה לעזרה: אמר הקב"ה למשה: אני אוהב את בניי. אני רוצה לחולל ניסים ונפלאות לעם ישראל. אבל, "אין הדבר תלוי בי"! – כלשון רבי חיים בן עטר – כי היות שמידת הדין מונעת, צריך התגברות של מידת הרחמים כנגדה! 

ומה נדרש בשביל אותה 'התגברות'? מעשה קטן של אמונה! על-ידי שיתעצמו ויתחזקו באמונה בכל ליבם, על סמך הביטחון שיהיה נס, הוא אכן יתרחש, בכפלי כפליים! 

דבר אחד תבקש מהם: "דבר אל בני ישראל ויסעו".

3.

פעמים רבות, מורגש לנו, במוחשיות, שמידת הדין מתוחה עלינו: בריאות, ילדים, עבודה ועוד צרות רבות ומשונות. ובמקום להתעסק בשורש האמיתי, אנו מתעסקים בזוטות…

עלינו לזכור היטב את השיעור שלמדנו בקריעת ים סוף: במעשה קטן אחד, בקפיצה קטנה למים, בהתאמצות של משהו, נשריש בתוכנו את האמונה ונזכה בעז"ה, לשפע ניסים ונפלאות, בחיינו בעולם הזה ולחיינו בעולם הבא.