נושא כואב

התופעה המזעזעת בקרב ילדים: "הורים, תהיו ערניים"

מאיה כהן סקאלי, מנהלת מרכז "תמורות", מדברת על תופעת החרמות בבתי הספר | איך מזהים והאם יש פתרון פרקטי

מיכל ירושלמי

כ"ב בשבט תשפ"ה, 20/02/25 12:44 עודכן: 13:08

א+

א-

חרם חברתי הוא תופעה כואבת ומורכבת, המשפיעה על ילדים רבים במערכת החינוך. מאיה כהן-סקאלי, מנהלת "תמורות" – המרכז לפיתוח כישורים חברתיים בבתי הספר, שוחחה על הנושא והדגישה את הדרכים להתמודד איתו. לדבריה, "מצב של דחייה הוא חוויה שכל אחד חווה בחיים שלו. כולנו, במידה מסוימת, מוצאים את עצמנו גם בצד הנפגע ולעיתים, לצערנו, גם בצד הפוגע".

כהן-סקאלי מסבירה כי חרם חברתי נוצר לרוב מתוך תפיסה של שונות בתוך הקבוצה: "ברגע שקבוצה תופסת ילד באיזושהי שונות מסוימת, קשה לה להכיל ולקבל אותו. החברה בגיל צעיר נוטה לזרום יחד ולשאוף לאחידות, ולכן כאשר ילד נראה או מתנהג בצורה שונה, הדבר עלול להוביל לדחייה". לדבריה, גיל בית הספר היסודי הוא הרגיש ביותר לתופעה, שכן "הילדים בגיל הזה מפתחים את הזהות שלהם דרך הקבוצה, ולכן יש להם צורך להיות דומים לאחרים".

על פי כהן-סקאלי, ילדים שאינם מצליחים למצוא את מקומם החברתי עלולים לפתח תחושת חוסר שייכות, דבר שמגביר את הסיכון לדחייה ואף לחרם. "השונות היא חלק מהמציאות, אך כדי להשתלב, הילד צריך להרגיש שהוא חלק מהקבוצה. אנחנו קוראים לזה 'עיקרון הפאזל' – כל החלקים שונים, אבל כולם מתחברים לתמונה אחת. אם ילד לא מרגיש שייך, הוא עלול להיתקל בתחושת דחייה מתמשכת".

אחת הדרכים החשובות למניעת חרם, לדברי כהן-סקאלי, היא פיתוח כישורים חברתיים. "העבודה שלנו אינה מתמקדת בחרם עצמו, אלא בהקניית כלים חברתיים. אנחנו נכנסים לכיתות ומפעילים פעילויות שמחברות בין הילדים, מייצרות שיתוף פעולה, תקשורת ומציאת מכנים משותפים. כשיש תחושת שייכות, הסיכוי לדחייה פוחת משמעותית".

גם להורים יש תפקיד משמעותי בזיהוי ובמניעה של חרם חברתי. כהן-סקאלי ממליצה לשים לב לסימני מצוקה אצל הילדים, גם אם הם אינם מביעים זאת באופן ישיר: "ילדים לא תמיד אומרים 'מציקים לי' או 'אני לבד'. לעיתים הם מראים סימנים אחרים – חוסר רצון ללכת לבית הספר, עצבנות או כעסים. חשוב שנהיה ערניים וניצור שיח יום-יומי כדי להבין איך הם מרגישים".

כאשר מתגלה חרם, כהן-סקאלי מדגישה כי תגובת ההורים חייבת להיות שקולה: "אסור לנו לשדר לחץ ותסכול לילד. כשילד חוזר הביתה וחווה גם שם תחושת חוסר אונים, זה רק מחמיר את מצבו. עלינו לתת לו אמפתיה, הקשבה ותחושת ביטחון. חשוב לומר לו: 'אני שומע אותך, אני מבין אותך ואנחנו נמצא יחד פתרון'. הרוגע והיציבות של ההורים הם מפתח לחיזוק ביטחונו של הילד ולעזרה בהתמודדות עם המצב".

האזינו לראיון המרתק מתוך התוכנית "אשת חיל" בהגשת מיכל ירושלמי >>>